שמרי עלי
בַּבֹּקֶר הִתְנַהֵל כִּמְאַחֵר, לְבַדּוֹ
חָצָה אֶת הַגַּן אֶל הַסִּפְרִיָּה הָעִירוֹנִית.
הַסַּפְרָנִית אָמְרָה, "מֻתָּר רַק סֵפֶר בְּיוֹם."
קָרָא וְהֶחְלִיף, קָרָא וְהֶחְלִיף.
הַדִּמְיוֹן עָטַף נִפְלָאוֹת לְעֵינָיו,
צְבָעִים הִתְחַלְּפוּ מוּל הָאוֹר.
כָּךְ מִדֵּי יוֹם עַד הַצִּלְצוּל.
הַמְּחַנֶּכֶת שָׁלְחָה מִכְתָּב.
אָבִיו הִתְרַגֵּז וְהִצְלִיף עַל רַגְלָיו.
לֹא סִפֵּר, לֹא נִשְׁאַל, רַק בָּכָה.
"שִׁמְרִי עָלַי מֵאֲנָשִׁים רָעִים,"
בִּקֵּשׁ מֵאִמּוֹ.
רכילות
פַּעַם יָשַׁבְתִּי בְּקָפֶה וֶרֶד,
מַבִּיט בְּאַלְתֶרְמַן שֶׁיָּשַׁב לְבַדּוֹ,
שָׁקוּעַ בָּעֶרֶב הַיּוֹרֵד וְחוֹלֵם.
אֲפִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי שָׁלוֹם.
אָמַרְתִּי לְאָבִי, "זֶה אַלְתֶרְמַן!"
אָבִי שָׁתָה אֶסְפְּרֶסוֹ.
לֹא רָצִיתִי לְהַפְרִיעַ.
חשבתי יותר עליהָ
הַפְּסִיכוֹלוֹג שֶׁאֵלָיו הָלַכְתִּי
אָמַר שֶׁמִּיַּלְדוּת כָּזֹאת בָּאִים עֲבַרְיָנִים.
"עָשִׂיתָ דֶּרֶךְ יָפָה," רָצָה לְהַחְמִיא.
"אֵיפֹה הַכַּעַס שֶׁלְּךָ?" שָׁאַל,
"הַכַּעַס שֶׁל יֶלֶד שֶׁאִמּוֹ הִתְאַבְּדָה."
יָדַעְתִּי, לֹא כְּדַאי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת.
זוֹ הָיְתָה פְּגִישָׁה אַחֲרוֹנָה.
אִבַּדְתִּי שׁוּב אֶת אִמִּי.
הָיִיתִי יֶלֶד שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים,
הֲבָנָה. לֹא יָדַע שֶׁאֶפְשָׁר.
הָאִפּוּק – מֵיתָר
שֶׁמַּשְׁמִיעַ נִגּוּן מַר.
מתוך המחזור – דיוקן עצמי
תגובה אחת