תחושת האוקיאנית.
כשהייתי בן שש,
הייתי מנצח על מקהלה
בגן הילדים,
המוזיקה חדרה
לתוכי,
ואני גלשתי בידיים
על גליי המנגנות,
והרגשתי שאני
והמוזיקה
והמקהלה
אחד הם.
כשהייתי בן עשרים,
פגשתי את נדיושה,
והזמנתי אותה לנשף
של ראש השנה
בהיכל התרבות.
רקדנו טנגו וואלס
והיא התאימה
את צעדיה
לצעדיי,
והצמידה את גופה
לגופי,
ואנחנו
כאילו גלשנו
על ריצפת השיש
של היכל התרבות.
ומסביב הכול היה נוצץ
וחגיגי,
והרגשתי יחד עימה
ויחד עם כולם,
והייתי מאושר…
ואחרי הרבה שנים
הייתי בטנריף
במלון "פורטו קולון"
על שפת
האוקיינוס
האטלנטי.
הייתי שוחה שם
במפרץ,
וממנו המשכתי
הלאה למרחבים,
וחדרתי לאוקיינוס
והמים המלוחים
ליטפו אותי בחזרה,
והרגשתי את עצמי
כחלק מהאוקיינוס
ורציתי להישאר שם
ברחמו הגדול
לנצח נצחים.