שורות כותבות חיים
  • איריס לוי

    שמי איריס כותבת שירים וסיפורים ורוצה ושמחה לשתף לחוות דעתכם

איתות

 

איתות

מידי פעם נמנמה והמריאה עם קו המחשבות למקומות אחרים ששם חשה בטוב.
מאחר ואיש לא היה מלבדה בבית כל מה שנותר לה לעשות היה להמשיך להישאר מתחת לשמיכת הפוך שהטלפון צמוד אליה, מאחר ושוחחה כבר עם אמה בטלפון מספר פעמיים במשך הבוקר שאמרה לה לנוח לאחר שסיפרה לה על תחושותיה .
גופה נתן את אותותיו תחושת צמרמורת כאב ראש ובחילה אחזו בה שניסתה להתיישב על המיטה .
כל מה שרצתה היה כבר לארגן את הבית כהרגלה ביום שישי על מנת לקבל את השבת ולכן החליטה לנוח עוד כמעה ולראות מה יהיה מצבה יותר מאוחר או לפחות עד שבעלה ישוב מהעבודה .
בשעות הצהרים המאוחרות התעוררה לקול בעלה שהחזיק בידו זר של שושן צחור הפרח שאהבה לקבל לשבת אבל הפעם גם הפרח היפה לא שיפר את הרגשתה הרעה שלא חלפה ואפילו החמירה שניסתה בעזרתו לקום ולהדליק את נרות השבת ומיד ביקשה ממנו להחזירה למיטה .

לא נותרה לה ברירה אלא ללחוץ על לחצן המצוקה האדום שהיה צמוד למיטה ולבקש מהמוקד לשלוח רופא שהיה אמור להגיע תוך שעתיים. היא כבר הכירה את כל השלבים שמצפים לה מרגע הגעתו של הרופא, וידעה כבר באחוז גבוה מה יאמר לה כי יותר מכל אחד ידעה לפענח מה שאותת לה גופה שידע כבר מצבים דומים לאלה בשנים אחורה לא פעם ולא פעמיים. שהובהלה לבית החולים למספר ימים על מנת לייצב אותה בשל פרפור ודופק מהיר .
ועל אף שביקשה הפעם אם אפשר אחרת לא נותרה לה הברירה אלא להזמין אמבולנס שיפנה אותה לבית החולים הקרוב על מנת לקבל טיפול .
שכנתה וחברתה הטובה שבינתיים נכנסה אליה עזרה לה להתארגן להכין את חפציה האישיים שתיקח עמה לצורך השהות בבית החולים בזמן שהמתינה לאמבולנס שהיא לבושה בפיג'מה ועליה עוד שכמיה סגולה חמה בשל מזג האוויר הקריר בחוץ.
את הטיפול הראשוני לשיפור הרגשתה קיבלה מרופא האמבולנס שהיה אדיב ומקצועי ביותר.
כל אותה עת בעלה התלווה אליה וניכר היה על פניו שדאג והיה מתוח מאוד מהמצב הנתון. לאחר נסיעה של רבע שעה בשכבה על האלונקה הכנסה לחדר המיון ,
שהיה מלא .
רופאים ואחיות בחלוקים לבנים החזיקו בידם תיק רפואי עם פרטי החולים ועברו מחולה לחולה מאחורי הווילון לתת מענה להם ולבני המשפחה המתלווים .
לאחר בדיקות ראשוניות ושאלות הובא לידיעתה שאת שישי השבת תבלה בבית חולים ובאמת בשעה מאוחרת בערך ב11 חצי הועלתה על ידי סניטר ביישבה בכיסא גלגלים למחלקה בקומה השנייה .מפי אחות הלילה הוברר לה שאין חדר והיא הובילה אותה לסוף המסדרון שזה היה הטוב מהרע ,כי היה וילון וזו הייתה פינה שקטה יחסית לחולים שנאלצן לשכב במיטה באמצע המסדרון .

לאחר שבעלה נפרד בברכת לילה טוב כל מה שרצתה זה לישון ושכול התחושות הלא טובות יחלפו ושתוכל לשוב לביתה מהר
ניסתה לעצום עיניים ולהירדם אך עצם היותה בבית חולים מנעה ממנה להירדם מיד ובשגרת בית החולים לא חשוב מתי מגיע חולה חדש למחלקה באים אחות וגם רופא תורן לבדוק את הבדיקות השגרתיות של לחץ דם חום ודופק וכמו כן לתת מענה לשאלות אין ספור.
ומה חשבה בלבה אי אפשר לחכות שיאיר הבוקר אבל זה בית חולים ולא בית מלון שבאים לחופש.
כנראה שבכול אופן נפלה עליה השינה והתעוררה בשעה מוקדמת לאורו של יום שבת. אחות חייכנית בירכה אותה בבוקר טוב ושאלה לשלומה .
את שגרת בית החולים כבר הכירה מאשפוזים קודמים וידעה שצריך הרבה סבלנות ,
הרבה מה לעשות לא היה באפשרותה לעשות בשל שהרגישה עדין חלשה בשביל לקום אפילו על מנת ללכת לשירותים שהיו במרחק שלוש צעדים מהמיטה וגם בשל שחיברו אותה למכשיר מוניטור שצפצף כל העת על מנת לבדוק את מצב הדופק .
לאחר כשעה הגישה לה את ארוחת הבוקר בחורה בחלוק לבן שהובילה עגלה ועליה מגשים כנראה מכוח העזר של המחלקה על מגש כחול, שהייתה צנועה ביותר. פרוסת לחם , גבינה לבנה ,ביצה עגבנייה ומלפפון חתוכים וכמה זיתים ירוקים וכוס תה בכוס פלסטיק שגם שמוסיפים סוכר אין לו טעם .

כבשגרת בית החולים יש סבב רופאים וכל השאלות והבדיקות נשאלו ונעשו.
הרופאים הסבירו לה על מערך הטיפול שעליה לעבור על מנת לייצב את מצבה והיא ידעה לשאול את השאלות המתאימות .
במקביל הטלפון הנייד צלצל שפעם אמה חברתה או בעלה על הקו מהעבר השני .
ששאלו לשלומה .לא רצתה להטריד עוד בני משפחה וחברים שהיא מאושפזת בבית החולים .
הפעם הזו האשפוז נתן את אותותיו באופן שונה בשל הזמן הממושך השעמום התחיל כמעט כבר להשפיע עליה וכן עדין לא הרגישה במיטבה אבל רצתה כבר לשוב לביתה להריח את השושן הצחור,לחבק את כלבתה האהובה ,והכי מכול לישון במיטתה.
מצבה הבריאותי לא אפשר זאת כי הבדיקות לא היו תקינות . מנהלת המחלקה שהייתה אישה נאה כבת חמישים פלוס, שהתחבבה עלייה מאוד דאגה שתקבל את כל הבדיקות והטיפול הנדרש על מנת שתוכל להרגיש יותר טוב מטוב.

ביום שישי בבוקר לאחר שבוע חיכתה בדריכות לקבלת מכתב השחרור ואז נסעה הביתה, לקבל את השבת והפעם עמדה על שתי הרגלים והדליקה ובירכה על נרות השבת .
אכן עבר עלייה שבוע לא קל שממנו למדה שצריך לשמור על החיים ולזהות ולמנוע בחכמה את אותות הסכנה שהגוף מאותת .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס לוי