מנקה שאריות אתמול מגופי
חומות שיש מקיפות את פי
שמלה של משי טהורה ושלמה
מכסה אלפי קרעים בנשמה
כתר של זהב לבן על עיניי
מצייר צללים מטשטש את פניי
בגביע בדולח אשתה דמעותיי
שתיקה שאין לה סוף ואין לה עד מתי
מי יקרא בשמך, תמר
מי יאהב אותך ואת סודך
מי ישתחווה לפנייך
כשאת נועלת שוב את שערייך
שמלה של משי מבהיקה בינתיים
האם אלה כתמים של יין
השתיקה מדברת במקומי
האתמול מתערבל בחלומי
לא שואלת עד מתי
בגביע בדולח אשתה דמעותיי