הנמל סופר
775 מילים. זה הייבול של השעה וחצי האחרונות. לא כתיבה, אלא שכתוב. מתוך הרומן החדש שלי ב”ה. שוב בתל אביב, שוב בבית קפה שפתוח 24 שעות. בית קפה היסטורי מבחינתי, באותו שולחן שבו עשיתי פעם בלילות דברים שימשיכו ללוות אותי כל החיים. עכשיו שלוש ורבע בבוקר. כבר כמה ימים שאני נלחם עם עצמי על הכניסה מחדש לעבודה, או בלשון הפחות נלחמת ויותר אוהדת את הדיבור על יצירה – הכניסה לתוך העולם הפנימי של היצירה (קראתי לא מזמן בספרו של ג’ואי אביאל “אחת, שתיים, מיליון” משפט כזה בערך: אפשר לראות את החיים כמאבק בלתי פוסק או כהרפתקה יצירתית. מדבר אליי המשפט הזה בזמן הזה). אז הנה הצליחה לי התחלה קטנה. צריך להיאחז, לא להרפות. כמו שעלמה אומרת: לעבוד לעבוד. קצת כמו במשפט שבכותרת, שמופיע איפה שהוא כבר בפרק הראשון ברומן המיועד – להאמין בהליכה האיטית, או יותר טוב – להאמין בהליכה הרצופה. הדברים, כמו הרגעים בחיים, מצטברים, וכששווים משהו כיחידה סגורה גם נחשבים.
עכשיו יום וקצת אחרי שבוע הספר. היה מעייף, נחמד, מחדש ובעיקר מלמד. שוב אני בתל אביב, אחרי החזרה המוזרה משהו מפריז – אם להיות בפריז בלי מלגה או להיות ביפו בלי מלגה – אני מעדיף להיות ביפו. כבר אמרתי את זה בראיון לאחד העיתונים. עוד היה יכול לצאת לי מהפה שהכרזתי מלחמה על צרפת. נו טוב, זה עניין ששווה פתיחה של משהו הרבה יותר גדול, ולפעמים מוטב לשתוק. 24 שעות עברו והעורך שבי (החדש גם עבורי, מעניין להכיר) פתוח ועומד מול הפניות שמתחילות לזרום או להיות מוטחות אחרי שבוע הספר. זה בסדר. תחפור, תחפור, תיתקל באבנים, אולי גם יבואו יהלומים. אם היה לי מעט יותר כוח לזה הייתי ודאי כותב פוסט בשם “רשמי עורך/סופר משבוע הספר”.
אני כותב כי יש לי בלוג חדש וכי אני זקוק להפסקה קלה. פתאום זה נחמד. מתי שהוא גם הדברים הנחמדים מתחילים להשתלט, לתבוע את שלהם ואולי אפילו להעיק. זה עוד לא קרה, ובטח רחוק. אולי כבר יש אצלי בגרות כזאת שבתוכה אני כותב את הבלוג ולא הבלוג אותי. יש משהו נורא ומשהו מ-ע-ו-לה במיידיות הזאת. אני נמצד במידה ובאופן מבוקר לאמירה “אל תפרוש מן הציבור”, ואל האמירה “אל תהלל את העבר רק מפאת הזמן שהיה לו להלל את עצמו ולהרשים עד כדי הטעייה שכמו-מבטלת את עוצמת ההווה והעתיד” (את האמירה השנייה המצאתי עכשיו….).
בפוסט קודם הבאתי סרטון וידאו כהיכרות. אני יכול להוסיף הזמנה למי שעוד לא מכיר לגגל ולחפש את סיפורי “מים” מתוך “פיגומים” שפורסם בוויי-נט (יש עוד סיפורים ברשת).
בפוסט קרוב אודיע ודאי על קורס בכתיבה לילדים שאני אמור להעביר החל מ-4 ביולי 2010 במסגרת סמינר אמני הקיבוץ.
זהו, נגמרה ההפסקה.
הנמל