הנמל סופר
– מאיפה הגיע לך הרעיון המטומטם הזה של קלפים פתוחים?
– האנשים… הם טובים. יש בהם הרבה, תמיד האמנתי בזה, גם באלה שנראה שלא. ככה שאי אפשר להתר-
– אתה קצת אידיוט, אתה יודע את זה…
– אולי. אבל האנשים טובים. ולא יעזור לך, כי אני לא זז מזה.
– ומה הסימן הכחול הזה?
– בעיטה. אחד בא מאחורה, בעט, ברח… קורה.
– וזה, מה הסימן הזה? נראה קצת יותר ישן…
– כנראה אותו אחד. בא בחושך, בעט, ברח… קורה.
– וזה שבעט?
– מה איתו?
– גם הוא טוב?
– גם הוא טוב.
– אתה מצחיק אתה-
– אבל לא תמים. נכון, הוא חתיכת חרא קטן, אבל אני בטוח שאם תתקרב ושאם תתעכב ותיתן לו הזדמנות, תראה שגם הוא טוב.
– או שאתה תמים, או שאתה מכריח את העולם שלך להיות בדיוק כמו שאתה רוצה שהוא יהיה, ואז אתה ההפך מתמים, ולא כל האנשים טובים, ואפילו אתה לא יוצא מי יודע מה.
– בסך הכול רציתי קצת שקט.
– שקט?! הנה שקט! תסתכל מסביב, אתה על אי רחוק עכשיו. אתה לא קולט שמה שאתה עושה ואיך שאתה עושה רק פוגע לך בשקט. זה בדיוק ההפך ממה ש-
– בכל זאת. לא רציתי גדרות.
– ואת המטפסים האלה רצית?
– לא מפריע לי. טוב, אל תסתכל ככה, בסדר, זה לא הפריע לי ועכשיו קצת מתחיל. אז התחיל לגרד, אז מה, זה סימן שאתה חי.
– אבל למה שיגרד?
– בכל מקרה, זה פחות מציק מגדרות. לא רציתי גדרות ואני לא רוצה גדרות!
– ולחטוף כלבת, זה כן רצית?!
– זה לא, זה קצת מוגזם.
– האנשים רעים, תודֶה!
– אולי לכמה רגעים-
– לא יאומן אתה-
– … אולי רעים לאנשים מסוימים ברגעים מסוימים, אבל גם אז הם טובים, בבסיס הם טובים.
– חסר תקנה!
– אולי חסר תקנה.
– אז מה יהיה איתך?
– אתה רוצה – תשים גדר.
– אהה, בוא לא נתבלבל – אתה רוצה!
– טוב נו, שיהיה. אבל שתדע שהייתה לי נקודה יציבה שאתה מערער.
– להפך, אני מייצב אותה. פשוט תקבל את מה שרצית, רק לא כמו שחשבת שתקבל, זה הכול. אתה עוד תודה לי, רק תרשה לי ללמד אותך את מה שאתה לא מבין לבד.
– נגיד, אני הולך איתך.
– יפה, אז תטה את הקלפים אחורה.
– אני מטה, למרות שזה לא נעים.
– תטה עוד אחורה, לא תוכל לאכול את כל העוגה. אני אגיד לך משהו בדיבור שאתה מבין – תסמוך עליי.
– סומך, למרות ש-
– "סומך, למרות ש-" תקשיב לעצמך! אתה לא היית מקבל את זה! אבל אני רחום, עוד מעט זה לא יהיה "למרות ש-", אחרי שתבין. יפה, זאת בדיוק הזווית, יש בה איזה קלילות בשבילך, אפילו חן, זה טוב, תשאיר את זה ככה.
– אין בעיה. לכמה זמן?
– לכל הזמן! או לפחות כמה שצריך, או לפחות כמה שתוכל.
– טוב.
– אני כאן אם תצטרך.
– אני יודע.
– אני יודע שאתה יודע, פשוט תסמוך עליי.
– סומך.