בננות - בלוגים / / איך בונים ספינה? – מכתב סיום שנה לתלמידי כיתה ט'6
הנמל
  • יחזקאל רחמים

    סופר

איך בונים ספינה? – מכתב סיום שנה לתלמידי כיתה ט'6

 

נפל לידי היום מכתב שכתב אתמול מורה של כיתה ט" 6 בבית הספר קלמן לתלמידיו עם סיום לימודיהם. המורה הזה, לפני שהיה מורה, היה איש מסעות כזה שנדמה לי שהיה מוזר אז לחשוב שיהיה מורה תיכון בישראל. נדמה לי שמדובר במורה מסוג אחר, למרות שלמען מערכת החינוך אני באמת מקווה שלא אחר מדי. מערכת חינוך אמיתית הרי לא יכולה להיות רק מנגנון להעברת ידע ולהרצת מערכי שיעור, אלא מוטב שתמריא אל מעבר לכך (האם את הדבר הזה מנהלי המדינה ישכילו להבין באמת?). אבל יותר מכל, אני גאה שהמורה הזה הוא אחי (ומקווה אלי-נתיב יקירי שאינך כועס על הפרסום). 

‏יום חמישי ט"ז סיון תשס"ח

‏יום חמישי 19 יוני 2008

תלמידי היקרים

 

נפגשנו לראשונה לפני כתשעה חודשים  ידעתי עליכם מעט מאוד ותוך כדי תנועה התחלתי להכיר מקרוב יותר את כישרונותיכם, יכולותיכם, חלומותיכם, מגבלותיכם ועשיתי כל שביכולתי לצייד אתכם בכלים לדרך.

ההתחלה (כמו כל מצב חדש) לא היתה קלה ולקח זמן להניע את המכונה המיוחדת הזאת הנקראת ט" 6.

אט אט החלה להתגבש קבוצה מסיימת ואחרת וגם אם היו שהרימו גבה מהאופן המאוד ייחודי לכם ידעתי לאורך כל הדרך כי אתם מיוחדים, מקסימים, אמינים ומוכשרים.

היו רגעי שיא ושפל (כמו בכל מערכת יחסים) ויצאנו מכל משבר כזה מחוזקים ומלומדים יותר.

רגע שפל אחד שחרוט בזיכרוני היה במהלך היום השני של הטיול השנתי בו נפרצו כל הגבולות וזה היה קו פרשת המים אשר התווה את הדרך להתנהלות  תקינה ובוגרת  יותר  ( לא יותר מדי בוגרת- הלא מדובר אחרי הכל בטטשש).

לעומת זאת רגע מדהים היה בביקור ביד ושם בו נפעמתי לנוכח הרגישות והבגרות אשר הפגנתם נוכח המראות הקשים והסיפורים מעוררי ההשתאות, הבטתי בכם והייתי לראשונה גאה להיות המחנך שלכם.

היו  ימי סיור ליפו, נחל חלילים, ירושלים ושפלת יהודה אשר יצרו קשרים מאוד מיוחדים בין חבריי הכיתה.

חזרתי אתמול  לביתי לאחר טקס הסיום והייתי  נרגש מהעובדה שהצלחתם להפריח את הבלונים יחד עם כל השכבה (למעט שלושה בלונים ירוקים שיצאו לדרך כבר לפני כל האחרים ובלון אחד אחרון חביב שיצא לדרך אחרון , חזרתי לביתי עם החיוכים שלכם בוידאו קליפים וחשבתי על שטומן לכם העתיד:

כל אחד מכם יכול לצמוח לגדול ולשנות את עתידו וסיכוייו במאה ושמונים מעלות – נותרה רק ההחלטה לעשות כן.

אתם עוזבים את בית הספר וממשיכים לתיכון מי לאלון ומי לרוטברג נותר לי לאחל לכם:

שתנצלו כל רגע ללמידה של דברים משמעותיים  עבורכם, שתצליחו בבחינות המגן והבגרות, שתכבדו את הוריכם ומוריכם, שתשמרו על חייכם ולא תסתבכו בתאונות קטטות או כל דבר מיותר ואווילי אחר, שתשמרו על קשר עם חברכם לשכבה, שתאכלו בריא ותעשו ספורט, שתעזרו לזקוקים לכם, שתתקשרו לסבתא וסבא שלכם להגיד חג שמח פעם בכמה זמן, שלא תזרקו פסולת על הרצפה, שתרקדו, שתשתזפו , שתשירו, שתספרו עד עשר לפני שאתם עושים מעשה שטותי, שתשירו את ההמנון הלאומי הקול רם, שתלכו זקופים וגאים, שלא תתפתו לכל מיני הצעות כמו אלכוהול נרגילות וסיגריות, שתגדלו דגים לתפארת, שתרגישו כמו מלכים בביתכם ומחוצה לו, שתטוסו לחו"ל ולא תבזבזו את כל הכסף בשבוע הראשון, שתצחקו תוך כדי בכי, שתאריכו שיער, שתסתפרו קצר, שתגיעו למסיבת הסיום, שתאהבו את שאתם עושים, שתאמינו ביכולת שלכם לשנות את העולם, שתקראו ספרים, שתחזירו אותם לספריה במועד, שתכינו עוגות טעימות,  שטיילו בארץ, שתהינו בבית, שתקראו עיתון, שתזקרו את העיתון בלי  להציץ בו, שתצביעו בעד מפלגה גדולה, שתצביעו בעד מפלגה קטנה, שתרכבו על אופניים,  שתאכלו גלידה, שתהנו ממנה, שלא תפגעו החלשים, שתלמדו שפות זרות, שתגידו "קרפייה" לאדם הודי, שתבקרו בארצות רחוקות, שתאמינו שאפשר, שתתרכזו, שתלמדו לשחק שח- מט, שתציגו הצגה, שתנסו לא לדבר יום שלם, שתחסכו כסף, שתבזבזו כסף, ש  שתחלמו, שתציירו, שתכתבו מחזה, שתנגנו, שתתעניינו, שתתנדבו, שתשמחו, שתשתחררו, שתתחברו לאמת שבכם, שתעזרו לקטנים מכם, שתתקשרו למוריכם בכל שעה, בעצם לא בכל שעה.

ואולי הכי חשבו ואף לפני הכל     שתנשמו עמוק.

 

גם אני ממשיך מקלמן לדרכי,

שמחתי בכל יום שראיתי אתכם, מילאתם אותי בטוב רוגע וחיות.

                                                                                                                         אוהב אתכם, נתיב

                                                                                                                  זמין בכל רגע  0528863112 

                                                                                                             

" איך בונים ספינה?

אוספים אנשים ונוטעים בהם אהבה לים הרחב הגדול והאין סופי

ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים, להכין תכנית ולבנות ספינה"

                                                               אנטואן דה סנט אכסופרי        

 

 

28 תגובות

  1. מאוד יצירתי, אבל גם מאוד מעמד בינוני ..

    • יחזקאל רחמים

      בדרך כלל אני לא נוהג להתפלמס עם התגובות או עם המגיבים, אבל כאן ברצוני לומר, ראשית, שלא מדבר פה ביצירתיות, או בתחרות כתיבה, אלא באהבה ונתינה ודיאלוג ששייכים לעולם האמיתי ולמקום הכי חשוב שבו. ושנית, אשר לעניין המעמד, בולטת מידה של התאנפפות מעמדית באמירה כאן "מעמד בינוני". מה שמובע כאן גבוה בעיניי מכל הליכה מסוגננת עם האף שתקוע לירח בתחת.
      ואם תרצה/תרצי לדייק עד הסוף בעניין המעמדי, תוכל/י לקרוא את סיפוריי האוטוביוגרפיים ולהבין יותר. הרי בסופו של דבר מדובר באח שלי שרק שנה מפרידה בינינו. אני מקווה שהדברים יתקבלו בהבנה ובלי קשר למעמדם החברתי וליצירתיות שבהם. שלך, יחזקאל רחמים

    • מעמד בינוני זה לא ביטוי גס עבורי
      (גם לא מעמד גבוה או נמוך)

  2. מה זה "שתזקרו את העיתון בלי להציץ בו"?
    אם הכוונה ל"תזכרו", עדיין לא ברור לי איך ניתן לזכור עיתון מבלי להציץ בו?

  3. יוסי גרנובסקי

    איזה יופי, יחזקאל! אהבתי את: "תגדלו דגים" ו-"תחזירו את הספרים לספריה בזמן". וכמובן את כל השאר. אתה בטח מבין למה אני מתכוון. ד"ש לאחיך.
    שלך, יוסי

  4. מקסים, מקסים, מקסים.

  5. כל הכבוד לאחיך, יחזקאל. כמה קל להיות ציניים ולחפש אותו בקטנות של המכתב הזה, אבל מחויבות, אהבה וגאוה כזאת הם מה שבאמת נחוץ לילדים במורה.
    הלוואי שהיו לנו כמה אלפים כאלה.

    • מחוייבות זה לא לבוא וללמד שנה אחת,
      עם כל הכבוד לאח,
      מחוייבות זה ללמד הרבה שנים
      ולבוא עם לב אוהב למרות הקשיים
      גם כשהמשכורת המחורבנת מפילה לקרשים
      וצריך לעשות שלוש עבודות בכדי להתקיים.
      מחוייבות זה גם להגיה מכתב לתלמידים עשר פעמים, מפאת הכבוד כלפיהם.
      (אני באמת לא הבנתי את הלהזקיר, ובטח גם חלק מהתלמידים לא הבינו).
      ועדיין אני חושבת שנחמד מאוד מה שכתב האח, וחבל שלא נשאר.

      • מה שיפה כאן זאת הוקרת התודה לתלמידים ,ואכן מי שעוסק בהוראה מהלב נתרם יותר משהוא תורם לילדים יש יכולת אינטואיטיבית אדירה לזהות אהבה ולהחזיר אהבה כל הכבוד לאח שלך ולתלמידיו יש פינות של אור בהוראה

      • רוצה לומר כמה דברים מנוגדים ליודית, בתור מי שגם כן עובדת בשלוש עבודות ומידי פעם מעמיסה על עצמה את הרביעית,
        שזה לא מדוייק כביקורת לאדם שעוזב את תלמידיו ,וממשיך לדרכו. לדעתי, אדם נדרש לאומץ לעזוב עבודה ולחפש לעצמו סיפוק ,ולפעמים אומץ להגיד הגעתי אל הפיסגה בתחום ולא רוצה לתת לתלמידי פחות, כך שעדיף לפנות את מקומי לכוחות רעננים ,ואם לחזור , אז בכוחות מחודשים. הבעיה היא לא באחיך יחזקאל, הבעיה היא שמורים נצמדים למקצוע מחוסר ברירה ומצורך בפרנסה ,ולפעמים מחוסר מודעות למצבם הנפשי הנשחק, ולכן אני דווקא לא מבקרת או שופטת אותו, אלא דווקא מחזקת אותו על בחירותיו ועל יושרו ונאמנותו ,לעצמו ולעבודתו.
        למעשה, זו גם דרכי ,ומכירה תגובות של אנשים שכועסים עלי כשנפרדת ממשרה, כשמרגישה שהגיע הזמן, או כשמרגישה שנשחקת ולא הוגנת כלפי הילדים. פונים אלי הורים וטוענים נגדי ,שאני נוטשת, ולא ממש מבינים שאדם צריך לעבוד עם ילדים רק כשהוא במיטבו, רק במיטבו.

      • שלום לך, די מוזר לי להגיב לאמירות שלך – אין אנו מכירים כלל.
        זו אינה שנתי הראשונה בהוראה ובחינוך ולא עזבתי את המקצוע בו אני רואה שליחות של אמת.
        לגבי ההגיה יש צדק בדבריך –
        למזלי איני משורר או סופר.

  6. ונדירים כמספר הנשימות העמוקות שאני נוטלת ביום.

    אתה בטח גאה להיות אח.

    • עברו שנתיים מאז פרסום המכתב הזה של המורה לתלמידיו אך המכתב נגע בי וריגש אותי ולכן בחרתי להגיב.
      השיח הכתוב בצורה כל כך פשוטה, אמיתית וכנה הוא שגרם לי להתרגש כל כך. ישר כוח למורה שמשקף את הדברים בצורה אמיתית ונכונה, עד כמה לא פשוטה ומורכבת עבודתו של המחנך, אכן יש רגעי שיא, רגעים טובים ומלאי גאווה אך יש גם רגעי שפל. במכתב מזכיר עד כמה חשוב להתבונן בתלמידים כפי שהם ולראות את נקודות החוזק והחיוב. כמו כן, סוף המכתב שכתוב בצורה הומוריסטית וקלילה אך נותן תחושה של מעין אב הדואג לילדיו…מקסים…
      תודה למורה על פרסום המכתב…

  7. יחזקאל, אלי, ריגשתם אותי. אכן קטע מוצלח. השששש למינהו בסוף המכתב, מאוד יצירתי ואסוציאטיבי. אהבתי. מי כמוני יודע שהייתי מורה, עד כמה קשה העבודה הנוראה הזאת ועד כמה אתה צודק, יחזקאל, באשר למערכת החינוך באופן כללי. רבים מחבריי הם מורים ואני פשוט מעריץ אותם. עם כל החופשות שלהם, הם עושים עבודת קודש ולמה לכל הרוחות לא נותנים להם יותר כסף? עם זאת, אני מסכים עם יודית, מדוע לא להגיה את המכתב לפני פרסומו? מה הפסול בזה? אפשר לתקן את השגיאות גם עכשיו. רני

  8. יחזקאל רחמים

    תודה על התגובות והדיון. הוא שייך יותר לאחי ומעניין אם הוא כבר ראה.
    באמת, מה שחשוב בעיניי זה התוכן והעניין של מה שהמכתב מייצג בעולם. במובן הזה נראה לי שאמיר אור מסכמם יפה ומדויק את מה שאני חושב.
    ההתייחסות של רן יגיל נכונה מאוד, והוא קצת מרחיב את המה שביקשתי רק לרמוז עליו, קרי הממד הפוליטי ובו הכפיפות וההכפפה של הערכים לשיקולים לא ערכיים כמה שמכתיב יותר ויותר את ניהול (בניגוד להנהגת) המדינה, להלן "ישראל בע"מ" מניה מספר וכו".
    אשר להגהה, הואיל ופרסמתי שלא בידיעה, לא ראיתי לנכון. ואני עדיין רואה את זה כשולי כאן. רצוי להגיה היטב, אבל רצוי לזכור גם שהרגישות בעולם הספרותי למילים ואותיות גדול קצת יותר מאשר ביתר חלקי העולם החברתי. כשאני מוציא דברים ישנים שכתבתי אני רואה אצלי את ההתפתחות הזאת של הנוקדנות (אני מקווה שלא יתפתח יתר, וכבר יוצא קצת נגדה). נדמה לי שהתמקדות יתר באותיות כאן זה בערך, כמו שהמוטו של אכזופרי מציע, לאסוף קרשים במקום להתרכז באהבה לים הרחב והאין סופי. אני מניח שאפשר להאמין לי שכשאני רוצה אני מאתר מילים שגויו ממרחקים.
    תודה וברוח טובה ושבוע מצוין, יחזקאל

  9. סבינה מסג

    יחזקאל זה נפלא וחשוב, וגם תגובותיך למגיבים נכונות.

    כבר הרבה זמן אני שואלת מי כתב את זה? את המשפט הזה ראיתי כתוב בגדול על מקלט אצלינו במושב חמד, חשבתי שבני עקיבא כתבו ( זהו מושב דתי) אבל לא ידעתי מי המחבר. תודה.

  10. יחזקאל רחמים

    (נושא:) קראתי את המכתב שלך

    הי חזקאל

    תאמין לי אני לא מקנא בעובדה שאתה כותב משהו ויודע מראש שיהיו כאלה שיגיבו ויבקרו ולא יתמקדו בעיקר אלא בקוצו של יוד.

    זה ממש מעניין לקרוא תגובות למשהו שכתבת בשתיים לפנות בוקר כי היית כל השבוע עסוק בכתיבת תעודות, אירגון מסיבת סיום , החזרת עבודות, יציאה לגן השלושה לטיול סוף שנה, חלוקת ספר מחזור, פרידה מהתלמידים וגידול שתי בנות.

    יאללה אני חוזר לעבודה עם הנוער בכפר.

    שמור על עצמך, אחיך

    *תודה על הפירסום

    • צר לי מאוד, אבל אני מסרבת לקבל עלי את תפקיד הרעה בסיפור.
      יש גבול למה שבן אדם מוכן לקבל על עצמו ברשת.
      לגבי שגיאת ההגהה, בתום שאלתי, חשבתי שמא נתיב התכוון למשהו שנבצר מבינתי.
      זה שלקחו את דברי והפכו אותם לציניים או נוקדניים, זו אינטרפטציה אישית קטנונית על שאלתי.
      בנוסף, מכיוון שבמכתב נכתב שהמורה הולך לדרכו, ואתה יחזקאל ציינת שאתה מקווה שהוא "לא אחר מדי", ושהוא איש מסעות, הנחתי שזו שנתו היחידה בהוראה,
      ואיחלתי לו הצלחה, אז על מה העלבון?
      ועכשיו לנקודה המרכזית, לא כיוצרת דיברתי אלא דווקא כמורה, אני עובדת עם כיתות אתגר, מב"ר, וחינוך מיוחד.
      אני מלמדת אסטרגיות למידה ויש לי תלמידים מכיתות ט" ועד י"ב.
      מאוד חשוב לי להגיה את דברי משום שאחרת הם לא מבינים אותי.
      כולם פחות או יותר כבר שמעו על רמת הבנת הנקרא של התלמידים במדינת ישראל,
      וזו הסיבה שלא ציפיתי לשגיאות.
      וגם אני עובדת קשה, נתיב, אלא מה, ובנוסף לכל מה שציינת אני בודקת מתכונות עכשיו.
      להערכתי אני המורה היחידה במדינה שמכינה כיתת חינוך מיוחד לבגרות ב" בהיסטוריה.
      אז שום דבר לא נכתב פה מרוע, הכל היה בתום, ומי כמוני יודעת איזו עבדוה קשה אתה עושה, וכמה קשה לגעת בילד, באינדבידואל, במערכת כל כך מגושמת ובכיתות מפלצתיות של 41 תלמידים.
      ואם נתיב, תכנס לבלוג שלי, כשיהיה לך זמן, אתה מוזמן לקרוא הרבה מאוד ביקורת על מערכת החינוך.
      כמו כאן למשל:
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=5315&blogID=198

      • אף אחד לא הוציא אותך הרעה בסיפור. אי אפשר להגיד לך כלום בלי שאת קופצת. כמה את מרוכזת בעצמך. את בכלל לא העניין כאן.

        • גם אני שקוף

          כשיודית שאלה מה ששאלה תקפו אותה פה בנוקדנות, ויחזקאל אפילו לא טרח לענות לה. גועל נפש של התנהגות איך שהתנהגו כלפיה פה.

          • אוי נו באמת, אף אחד לא תקף אותה. אנשים בסך הכל הביעו את דעתם שהייתה מנוגדת לשלה. אם זה מתפרש כתקיפה אז יש כאן מישהו עם הפרעה פרנואידית קלה.

          • מה קורה פה

            יודית, את אף פעם לא שקופה. תפנימי.

          • מה קורה פה

            נו.

      • יחזקאל רחמים

        היי יודית,
        מה פתאום רעה? בהקשר הנוכחי אין ספק ששניכם באותה ספינה של עבודה קשה וחשובה. לגבי עניין האותיות, אני רוצה לקחת את זה למקום אחר. זאת הפעם הראשונה שנתיב (או אלי) מקבל תגובות, ובאמת על מכתב שנכתב להספיק בטוב בין הדברים (ולדעתי זה מוסיף לו קסם), וזה טבעי – וכולנו מכירים את זה ומי שלא שירים את ידו – לשים לב לדברים שאינם דברי השבח. אני בטוח שמכולם כאן שני המורים יכולים להיות חברים הכי טובים, עם הכי הרבה עניינים משותפים. אגב, בילינו לא מעט זמן בפתח תקווה בילדותנו… אז חס וחלילה רעים. להפך להפך הגמור. אם יש תחושה לא טובה, אפשר להעיף את כל הפוסט הזה. האמת היא שחבל לי על המכתב.
        אגב, מה קורה עם ספר השירים? מתבשל העותק שאני אמרתי לקנות?
        בעזרת השם בעוד ימים לא רבים אהיה בארץ, אז אם תודיעי ובחיאת, לא בטוב ורע. באמת חשבתי להגיה, אחר כך אמרתי שלא וככה קיבלנו גם סיפור על מורה שעוד בין כל הדברים מרביץ מכתב בלילה לתלמידים.
        ובסיכומו של עניין, לדעתי הצדק עם שחר-מריו: ט"6 שולתתתתת!

        • (: אחלה יחזקאל,
          הרגשתי נזופה מהשרשור, אבל כנראה שזו רגישות יתר.
          כשתבוא לארץ אשמח מאוד להיפגש,
          והספר, תודה על הכוונות הטובות, בכל פעם אני מושכת אותו עוד ועוד, אילו יכולתי להיכנס איתו מחדש להריון נשבעת לך שלא הייתי יולדת אותו אף פעם.
          אבל היום שלחתי את כתב היד לבבל.
          וחלילה מלגנוז את הפוסט, הוא חשוב.
          זה הדיבור ברשת לפעמים, שמתעתע.
          אגב, לספר שלי יקראו "חורף ואביב בפתח תקווה".
          לא ידעתי שגרת בעיד הזאת.
          גם אני לא ידעתי שאגור בעיר הזאת.

  11. היייחזקאל
    הנאום של אחיך חזק וחשוב ביותר,יש סוד בלתת נאום לנער… זה חיב להיות יצירתי
    אבל זה אחיך, מה שמרגש אותי זאת היכולת שלך לתת לאנשים לידך מקום, להעצים, גם אותי העצמת, זאת תכונה שאני מנסה ללמוד מימך, קוראים לזה לנכס, ולקבל השראה, וזה לא בדיוק לחיות חיים של אחרים , זה ליראות אותם, אני בטוחה שאחיך לא העריך את הנאום שלו, עד שהבלטת אותו פה בפוסט.
    להתראות טובה

© כל הזכויות שמורות ליחזקאל רחמים