הנמל
  • יחזקאל רחמים

    סופר

פוסט שהורד…

*הערה: אני תוהה עם עצמי עדיין לגבי הטקסט הזה ואיני רואה בו טקסט גמור. אני מעלה אותו ברשותכם/ן, במעמד של "בלון ניסוי", או נגיד במידה של שחרור כבתוך הסדנה שלא הייתה לי. ייתכן שבקרוב אוריד אותו ואחזיר אותו למקומו. 

ההערה שלעליל הובאה בזמנו (בצורה פחות שקשוקאית) בסופו של טקסט, שכמו שהגדרתי, היה בשבילי מין סוג של בלון ניסוי. אני משאיר את ההערה ואת התגובות ורק מוריד את הטקסט גופו. ההעלאה שלו לכאן עשתה את שלה ועתה אין לה עוד מקום, גם הטקסט הוא אחר.

17 תגובות

  1. אני חושב שכדאי להביא עוד נקודת מבט על אותו דובר. אולי אחת הבנות שהוא פגש בדרכו…

    מ

    • האיש כל כך לא מעניין .
      הוא בעצמו בלון נפוח ,
      שיהיה קצת אבא במקום להעלות פוסטים דלוחים.

      • לערגה
        אני מכירה יפה ומקרוב את הסיפור שלך וחייבת לומר לך שאת אדם גועלי, פשוט כך. הילדה המקסימה שלך לא נותנת לך את הזכות לפגוע באביה
        אני מצטערת על ההתערבות, אולם זאת את שרצה להפוך את בתך שלא בטובתה לנושא ציבורי. איחולי בריאות שלמה גברת ערגה

        • תודה לאל אבל לי אין ילדים מיחזקאל רחמים..וטוב שכך.
          כשאדם מתנהג כמו שיחזקאל מתנהג הבת שלו היא ענין ציבורי ועוד איך.

  2. לא הייתי בציריך אבל גם לי יש פנטזיה להתנשק עם מסילת רכבת או לשכב עם פס לבן באוטוסטרדה.

  3. טובה גרטנר

    היי יחזקאל
    ניסיתי לקרא את הפוסט כמה וכמה פעמים, ממש היה קשה, הוא חומק, גם זה שהכל כתוב בנשימה אחת ואין הפסקות, פיסקאות, שאפשר להבין במפה של הדף.
    הרעיון מאוד יפה, הקיום מהצד- ההתבוננות
    ובכל זאת מידי הרבה שכבות רצו לי, אם רצית להשיג את מאמץ הקורא אז זה נפלא… כי יש בזה משהו שמכריח לקרא לאט.
    בנתיים להתראות טובה

  4. יחזקאל, קראתי. לדעתי אתה מחפש וזה טוב. הגעת למקום שממנו מתנפלים עליך הנמרים. יש מקום כזה בסיפורת וצריך להחליט לאן הולכים. יסוד הכותב המעולה מצוי חזק בטקסט הזה. אבל עם כל הכנות הכרוכה בו, ויש בו שורות יפות להפליא בעיקר בפתיחה ובסיום, זה טקסט לא מספיק מחויב מבחינת הדובר. מעבר לעובדה שלך יש יתרון על פני הרבה כותבי פרוזה – אתה יודע לכתוב סיפור, לגולל עלילה וזה נפלא. אני מבין, זה קצת נמאס עליך. מובן לגמרי. אך מי שמבקש לכתוב טקסט של אדם תלוש שבראש ובראשונה למד להיות לבד ולדאוג לעצמו ואין בלתו בעולם ועל אף ההיקסמות וההתאהבות תמיד יהיה לבד, צריך אחת משתיים, או לזרום יותר עם התחביר במשפטי ארגמן כמו יותם ראובני אצלנו או מרסל פרוסט בספרות העולם; או לברור את המילים בקפידה כמו צייר, למשל ברונו שולץ, והטקסט הזה, המקטע הזה, חסר את זה. בספרות אי אפשר להישאר על הגדר, צריך להתחייב כפי שסארטר ביקש זאת מאיתנו כדי שבסוף היום יהיו לנו פנים, יהיה לנו עולם.

  5. תודה על ההערות, אני לוקח את הזמן עם הטקסט הזה. להרהר בו קצת ואולי לערער עליו. אולי יהיו עוד כמה התייחסויות.
    טובה, הבנתי את עניין המאמץ. האמת שלא רציתי להשיג את המאמץ של הקורא, אני לא רואה בכיפוף הקורא עם האף לתוך השורות ערך בפניי עצמו. אם יש טקסט שמצדיק את הדבר הקורא יתכופף מעצמו. ככה נראה לי.
    רני יקירי, יפה תיאור הנמרים המתנפלים, וגם נכון. אבל זה נמר צדדי במודע, נמר רוח לא ברור שכן מושך באף, או משך לרגע באף. לא נמאס עליי לגולל עלילה, אני עובד במקביל על שלושה סיפורים הרבה יותר שלדיים ומחוברים.אני מבין מה אתה אומר על יותם ראובני, "בשבחי ההזייה", שם גם בעיפוף יש תחושת חיים חזקה שכמובן נובעת מההורדה והקשירה לממש. נראה לי שהכי טוב שאני לטקסט הזה כך עד שהוא יקרא לי חזרה או שיילך לעזה. זה כמובן רמז לטקסט אחר "מאיכפתלנא", אדבר איתך על כך כבר בעשרים אצבעות (נראה לי שזה התחליף האינטרנטי לארבע עיניים). חיבוק,
    יחזקאל

    • יחזקאל, אני שמח לשמוע שאתה מצליח לעבוד במקביל על שלושה סיפורים. זה מעודד אותי מאוד. אני חושב, מבלי להישמע חלילה פטרוני ומתנשא, שאתה חייב לכתוב והרבה כי אתה סופר-מוכשר ולקדם את קובץ הסיפורים שלך עוד השנה. אינני רוצה בשום אופן שתתקבע לך בסיפור החברתי-הלירי-המלודרמתי- ילדותי-הקצר-ארוך, או שתתקבע באיזשהו חֵך שפרנסי הספרות סבורים בהתנשאותם כי רבה, שהוא ראוי לך. ראה איך לאה איני המופלאה יודעת לחרוג בכל פעם מהנישה שקבעו לה, ממש כמו קוסמת-פרוזה. לא תתפוס אותה; או את יעל ישראל שכל הזמן מנסה דברים חדשים. אני שקוע כעת בקריאת טקסט ארוך משלה. באשר לטקסט הזה, גם בו על אף היותו מקטע, פרגמנט, ניכר הכשְרון. רני

      • היי רן מאוד אהבתי את ניתחת את עבודתו של יחזקאל, בתור מוזיקאית, אין שמץ מהדיבור המקצועי שלך על ספרות רני מרגשיה, אך אין לי קודים של ניתוח. כל ההתכתבות שלכם זאת הצצה לעולם של דיון בעולם יצירתי, קרוב, אך עם כלי עבודה שונים משלי.
        החכמתי.
        להתראות טובה

      • היי רני,
        תודה על העידוד. אני קורא עכשיו – להבדיל הבדלות רבות – את הביוגרפיה של עגנון ומבין עד כמה אין רע בפטרונות אמיתית שבאה לטובת העניין, אפילו שתהיה מתנשאת. אותו זה דחף למרחקים. מכאיב לקרוא ולראות כמה יש התאמה בין תנאי החיים לייצור הספרותי בתקופות ההיבנות כסופר. זו הכפלה של המבחנים שכבר לא מוסיפה לתעצומת הנפש ולאיכויות הפנימיות וכו", זאת פשוט צרה שלא מניחה לגשת לעבוד כמו שצריך, שדוחה את זה עוד ועוד ומבזבזת סופרים לעזאזל. ואין רע בהתנשאות כשהיא מתוך נישאות, אפילו נישאות יחסית.
        אשר לחך של פרנסי הספרות, זה מושג יפה. אני עובד על לייצר את הקובץ שלי וזה לא בא בחשבון רציני כרגע. ברור לי, נדמה לי שגם מתוך הביוגרפיה של עגנון – היה לו שם איזה רגע של ניסוי מודרני סקנדיבי – שיש ממה להיזהר. בהמשך. נגיע לגשר ואז נפוצץ אותו.
        אשר ללאה איני, בלי קשר לתכנים, הייתי רוצה לדבר איתה על העבודה של הכתיבה, על הדברים הכי בנאליים. אבל אני מונע את עצמי משום שלא רוצה להפריע לה לעבוד. אולי מתישהו, אני חושב שדווקא בדברים הכי פשוטים, לא פנימיים ליצירה אפילו, שיחה איתה יכולה להפוך לרוח גבית טובה.
        אשר לנמרים, נמרי הנייר הם רק חלק מהנמרים שלוחשים בשיחים מסביב.

        • רן יגיל יקר ,האם אתה מודע לכך שבעוד שחברך יחזקאל רחמים שולח ידו בעט במקום לעבוד ,מישהי מגדלת את בתו ?
          חברך הטוב הפעיל כל כך בשדה הכתיבה לא נוטל אחריות משום סוג לכך ?
          אתה בטוח שאתה מלא הערכה אליו ?
          אני חושבת שהוא אפס גדול.

          • רן יגיל אל תענה לה. זאת אישה נוראית שמביישת את המין הנשי. אין בה טיפת חמלה. אני מבינה שגם אתה מכיר את הסיפור מקרוב. היא פשוט נחש. מסכן יחזקאל והכי מסכנה זאת סיון. אני מאחלת ליחזקאל ולסיון עתיד טוב ופחות מטורף ממה שהאישה הזאת מתכננת. ע.
            (לא ערגה. רחוק מאוד)

          • נורא מסכן יחזקאל ,בואו נרחם עליו ביחד כולנו..
            איזה אבא מהולל ומשובח הוא ,פשוט עושה הכל למען ביתו ,סתם מעלילים עליו ,אדם טוב ומיטיב ,אחראי,רגיש ,דואג לרווחתה ,פשוט אבא מושלם..

        • אבל זה מסקרן מה היה הטקסט הראשוני!
          איך נלמד אנחנו אם לא מטעויות של אחרים?!?
          מטעויות של עצמנו אנחנו לומדים כבר שנים…
          אם ככה, אז אולי תוריד גם את התגובות!?!

          • יחזקאל לאיריס

            איריס יקרה,
            את מחזירה אותי לבלוג אחרי זמן רב של מרחק
            איני בטוח אם זה שלב שהיה או משהו שאחזור אליו
            במעבה הטיוטות איני יודע היכן נמצא הטקסט

            מדובר בטקסט שנקרא "עניין של חיים…". לאחרונה נודע לי שהוא פורסם לא מזמן – בגרסתו הסגורה כמובן – בכתב עת שנקרא"מראה" (אולי אני טועה בשם כתב בעת, זה משהו כזה, איני חושב שאני טועה). לא קיבלתי עותק מכתב העת, אולי אין להם את כתובתי. שלחתי את הסיפור במייל מפאריס.

            אם את מספיק סקרנית למצוא את זה, אשמח לשמוע ממך. זה ממש טקסט עלום שלי, אפילו ממני עצמי

            להשתמע בטוב,
            יחזקאל

  6. היי יחזקאל
    חלפה לי מחשבה , או יותר נכון לומר "הבזק" שאולי ניסית לכתוב- שיר שהוא פרוזה, יש במאמץ של הקריאה שלי משהו שאני לפעמים ניפגשת בו כשאני קוראת שירה , משוררים יש להם יותר כתיבה" סתומה" שמאתגרת.
    בכל אופן לפעמים עוזבים, וחוזרים הרבה יותר חכמים…
    להתראות טובה

© כל הזכויות שמורות ליחזקאל רחמים