הנמל סופר
כדורגל בפארק ברסי, מפגש חמישי, אולי כבר שישי, מפגש ראשון עם האדמה הקשה, שריטות במרפק ובברך, העור נקרע יפה, הדם נזל יפה יפה, במהלך המשחק עוד קצת נמרח פה ושם, מהול באבק טחון, טוב עשה האבק דווקא, המגע המלא באדמה, ההתרסקות הפשוטה, הדם שהרבה זמן לא זכה להישפך, ככה, בצורה נוזלית פשוטה, כמו שדם אדם צריך להישפך, יצא לו לאוויר לנשום.
למרות זאת, לא מומלץ להמשיך לשחק כדורגל עם נעלי ריצה, ככה אפשר לנשק את האדמה בהחלקה דרמטית, הדם יכול לזרום (גם הכדור לא נכנס). היום קניתי נעלי כדורגל נורמליות. 15 יורו
יחזקאל, כדורגל כדורגל, קטע יפה ורגיש, אבל ראבק תשמור על עצמך. אתה תקוות הספרות העברית. חייל, הנך רכוש צה"ל. מה קורה כאן? שלחנו אותך לפריז כדי שתיפצע? חוץ מזה, אברם גרנט התקשר. הוא מגלה עניין.
עזוב אותך, יחזקאל, מאברם גרנט. לך על סר אלכס פרגוסון. שהוא יתעניין בך. פרגי אין, צופית אאוט. ואת הסיפור, יחזקאל, חפש אצל ז"וזה מוריניו. שם נמצא הקיק, מנדס.
🙂
רק מדברים על כדורגל והמגיבים הם רק בחורים… איזה באסה, אם כי אין לי מה לתרום לברך המדממת של יחזקאל.
מה שאני יכולה להגיד לך זה רק להתראות בעיר האורות – אני שוב באה לפריז לחודשיים, לדירה הקטנה בלה מארֶה.
כבר מחכה להגיע לעיר המדהימה הזאת – עם כדורגל או בלי. ואיפה פארק ברסי? לא מכירה…
אהלן רני, שחר-מריו ועדנה, תודה רבה על המילים ועל הדאגה. אותי ההתרסקות הזאת דווקא העירה, גם היה משחק לא רע. מדי פעם אנשים שעוסקים בעסקי רוח ודיו חייבים להרגיש את האדמה, אם לא להתרסק לתוכה אז לפחות להרים חופניים ולהחזיק ביד במשך שתי דקות, שמשהו ייספג, אולי אפילו יתכוונן.
עדנה, תודיעי כשאת באה לפריז. נשב לאיזה קפה? יש הרבה על מה לדבר.
יום טוב מאוד,יחזקאל
…המילים היפות והטובות כמובן כמובן
היי יחזקאל
ש בלוגים שזה בעצם מטרת הבלוג, לחלק את משמעות היום יומית של החיים, כדור רגל, שופיינג … הקטע הכי פחות ספרותי , לפעמים אני חושבת מה אני זוכרת מהיום הארוך שלי… לצערי כימעט כלום…
השיר שלי להיום
"אני חיה חיים של אחרים…"להתראות טובה
טובה תודה, מזה זמן שאני משחק עם הבלוג. אני תוהה, לעיתים באופן מעשי-ניסויי, על הכלי הזה. הזכרתי לי את היומיום. אז כן, נכון