השיר "פונטציאל" הוא אחד מהשירים האחדים שקראתי בפסיטבל "שער" לשירה 2007 (באירוע שהתקיים בכנסיית עמנואל ביפו). העיתוי של הופעת השיר הוא אך סמלי מבחינתי: ערב נסיעה לתחילת דוקטורט בפריז. הקריאה שלו, ביני לבין עצמי וגם בפומבי, העלתה כמה מחשבות ורגשות שמחברים אירועים, מקומות וזמנים, אף שאיני בטוח שהשיר נכתב בהקשר כזה. השיר מופיע בחוברת שירי הפסטיבל.
פוטנציאל
(בלהה, מחנכת ד–2, ביום הורים)
עַכְשָׁו, מִשֶּׁהֻבְרַר סוֹפִית
שֶׁהַפּוֹטֶנְצְיָאל לֹא נֻצַּל
וְשֶהֶעָתִיד הַכַּבִּיר שֶׁנֻּחַשׁ
לֹא מֻמַּשׁ
אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַבְּגָדִים
וְאֶפְשָׁר
לִפְרֹעַ אֶת הַשֵּׂעָר
שֶׁנּוֹתַר
וּלְקַלֵּף אֶת הַחִיוּךְ הַמְסֻדָּר
וְהַמַּר
וְלָרוּץ בְּכָל הַכֹּחַ הַנִּגְמָר
אֶל הַיָּם
וְלִשְׁחוֹת
וְלִשְׁחוֹת
אֶת כָּל מַה שֶּׁנּוֹתַר
שיר עם עוצמה, הייתי מחליפה את השם למשהו אטרקטיבי מתוך אחת השורות
אוי כמה מקסים
הסוף משאיר המון מקום, המון פוטנצייל, המון אופק…
איך ולמה הוברר סופית? אולי רק הוברר?
ולישחות ולישחות את כל מה שנותר…
זה כל כך פתוח.
הרבה זמן לא הייתי כאן, אבל זה נכון טובה. ערכתי את זה בדיוק ככה במקום אחר – – – עכשיו, משהוברר ((בלי סופית)). גם אם איש לא ייראה, וגם אם הזמן יימשך, הצדק הפואטי הוא ייצור עם זיכרון רציני. לפחות טוב להאמין שכך, יחזקאל
יחזקאל
תסיר את הנקודה בסוף השיר ש"חוסמת" את האופק
הי דפנה, איזו נקודה?
הנקודה שחתמה את השיר תרתי משמע
טוב שהעלמת את הרסן הקטן אבל המעכב הזה
ועכשיו השיר חזק
ומרגישים את הריצה
בלי אותה אבן