אתמול בסלון – אתגר קרת, אורלי קסטל-בלום, רון לשם

אחד האירועים המבוקשים אתמול בסלון הספר היה דיון בנושא "איך ארץ חדשה יוצרת לה ספרות?" בהשתתפות עמוס עוז, אתגר קרת ואורלי-קסטל בלום. עוז הוא כוכב גדול בצרפת, אבל גם לקרת וקסטל-בלום הצלחה רבה. לכל אחד מהשניים שישה ספרים מתורגמים לצרפתית וקהל קוראים לא קטן. בהצגת המשתתפים העירה המנחה בהתנצלות, שההיכרות האינטימית וארוכת השנים של עוז עם המדינה מעלה לה כאסוציאציה את אמירתו של לואי ה-14, "המדינה זה אני".

            עוז הדגיש שבמקרה הישראלי לא המדינה המציאה את הספרות, אלא ההפך מכך. "הספרות העברית המציאה את המדינה. גם "מדינת היהודים", גם "תל אביב", גם "אהבת ציון", היו שמות של ספרים הרבה לפני שהם היו מציאות. למעשה כל מדינת היהודים נולדה בחדר קטן במלון מסוג ב" לא רחוק מן הפלאס דה-אופרה, כאן בפריז."  
           
             

עוז סימן את רגע תחיית העברית בסוף המאה ה-19 בירושלים, כשזוג אוהבים, אחד מהם ספרדי והאחר אשכנזי, ולכן העברית היא השפה היחידה האפשרית לשיחה, אמר: אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך. אתגר קרת הדגיש מצדו את אפשרויות לשחק בשפה, לערבב בין שפות שונות באותו משפט ("בסדר, יאללה, ביי"). הוא נתן דוגמא למישהו שיודע להגיד "אני אוהב אותך", אבל הוא רוצה להפוך את האמירה לשלו ולכן אומר "אני קרוע עלייך".

קסטל-בלום גילתה שעד גיל ארבע הוריה – שהגיעו ממצריים – גידלו אותה בצרפתית לחינוך אירופאי טוב על ידי מטפלות צרפתיות "קולט, ארנט, אודט וז"ורז"ט…"

"שנאתי את הצרפתית שנאה עזה וכעסתי על אימא שלי מאוד." אמרה קסטל-בלום לקהל הצרפתי, "רק בעשר שנים האחרונות הסכמתי שוב לדבר צרפתית".

"בין שנת לידתו של ש"י עגנון לזמנם של אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת מפרידות בערך 70 שנה." התייחס עוז לגילגולי של העברית, "השבעים שנה האלה הן כמו 200 שנה בתולדות השפה הצרפתית. אם על עגנון אפשר לומר שהוא כתב עברית של ליל שבת בבית הכנסת ואחרי זה בא יזהר, שאפשר לומר עליו שהוא כתב בעברית של שבת, ואחר כך בא עמוס עוז וחבריו שכתב בעברית של מוצאי שבת, אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת כבר כותבים בעברית של יום שלישי ויום רביעי."

            "צריך להגיד שזה שלישי בבוקר לפני הקפה," העיר אתגר קרת על הדברים והסביר, "הרבה פעמים אנחנו מזהים את השפה עם המציאות. ויש הרבה פעמים בכתיבה של אורלי שמראה לך באיזה אופן את הניסיון הכושל של השפה לתאר מציאות ולברוא מציאות. משהו שלא נותן לנו להיכנס לשאננות הזאת שבה השפה והמציאות זה אותו הדבר."

            בשני דיונים אחרים נדרש צעיר הסופרים הישראלים בסלון, רון לשם (32), שזוכה לעניין רב בפריז, לשאלות בענייני שפה ומציאות. הוא סיפר על המחקר שערך לקראת הכנת ספרו בו למד להכיר מקרוב את השפה של החיילים הצעירים, שבה, למשל, במקום לומר "מפחד" אומרים החיילים הצעירים "אכוּל" ובמקום "למות" "להתבזבז". בפאנל אחר התייחס רון לשם לדימוי של הצבא מול המציאות: "היום שליש מהחיילים המגוייסים לצה"ל מצויים מתחת לקו העוני." אגב, ספרו תורגם לצרפתית תחת הכותרת של הסרט המבוסס עליו – "בופור".
           

            יגאל סרנה העיר באותו דיון, שעסק בספרות וצבא, על השתנות השימוש בשפה ונתן את הדוגמה של השימוש במילה "שואה" בקרב הנוער. שימוש שמחוץ לישראל קשה לתפוש. למשל: "איך היה הסרט?" "שואה, שואה", כלומר הסרט לא היה משהו.  

            באותה שעה נאספו מחוץ למתחם בו מתקיים סלון הספר עשרות אחדות של מפגינים, שמחו כנגד ישראל וכנגד הזמנתה כאורחת הכבוד של הסלון. על אחד הרמזורים נקשר דגל פלסטין גדול ובין השלטים והדגלים שנישאו והופנו כלפי המכוניות החולפות נימצא גם דגל חיזבאללה הצהוב. המפגינים קראו "סרקו קולבו" (סרקוזי, משתף פעולה) וחזרו על הסיסמה "עצרו את השואה בעזה!" 

אחד הדיונים שייערכו יהיה שולחן עגול בנושא "השואה בספרות הישראלית העכשווית". בדיון ישתתפו אהרון אפלפלד, ליזי דורון, אמיר גוטפרוינד וצבי ינאי. כמו כן, היום יוענק לאשכול נבו פרס ריימונד וולייה (Raymond Wallier) הפרנקו-ישראלי, שנוסד על ידי קרן צרפת-ישראל לרגל הסלון. הפרס מחולק השנה לסופר ישראלי שספר ראשון שלו תורגם לצרפתית, בעוד שנתיים יוענק הפרס לסופר צרפתי מתורגם לעברית. נבו זכה בפרס על ספרו "ארבעה בתים וגעגוע", שתורגם לצרפתית כ"ארבעה בתים וגלות".

"המשמעות של הפרס היא שהספר מקבל ויקבל דחיפה משמעותית," אומר נבו, "ונדמה לי שלא רק בצרפת. חלק מהאנשים שישבו בוועדת הפרס לא ישראלים. הם קראו ספר שמתרחש בישראל ושנכתב בעברית ומצאו בו טעם. זה מאוד מרגש אותי. זה בעצם הפרס הראשון שלי. הרעיון של הפרס הוא ליצור גשרים ולתת מקום באירופה לדור חדש".