הסופרים הישראלים הכי צרפתים בסלון

בסוף השבוע הבא יחל אי"ה סלון הספרים השנתי בפריז (בין ה-14 וה-19 במרץ). בשנה הזאת תהיה ישראל אורחת הכבוד של הסלון, אף שהשאלה 'את מי בעצם הסלון מארח ומכבד?' כבר נחלקת בין גרסאות שונות של דברי פרשנות, ביקורת, התנצלויות והתפתלויות – מדינת ישראל? הספרות העברית? הספרות הישראלית? סופרים ישראלים? סופרים יהודים? סופרים ישראלים שכותבים עברית? הביקורות נשמעו ודומה שהן כבר מוכרות; מצד אחד קיימת ביקורת, המכוונת כלפי ישראל אך מופנית בעיקר כלפי המארגנים, על עצם ההזמנה של ישראל בסלון במעמד המיוחד שניתן לה (ובתחום הזמן המשמעותי של חגיגות שנות ה-60 להקמתה של ישראל), וזאת על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומצבו האקטואלי של הסכסוך (סוף השבוע בשדרות-עזה-אשקלון). דברי הביקורת, מעבר לדיון הרטורי – שנעשה בין היתר מעל גבי בלוגים אישיים – כוללים גם הודעות על הימנעות מהגעה לסלון או על החרמתו, בעיקר מכיוון ארצות ערביות (לא נתקלתי באמירה כזאת של מדינה לא ערבית, אבל גם לא עברתי על כל החומר האפשרי). מצד שני, נשמעות ביקורות על "הרכב המשלחת הישראלית", אופן קביעתה ומידת הייצוגיות שלה ביחס למה שיכול או שצריך להיכלל בהגדרה "ספרות ישראלית". נדמה לי שהסוגיה הזאת נפתחה לראשונה כבר בדיווח (בבלוג?) של בני ציפר על ביקורו בסלון בפריז בשנה שעברה. בכל מקרה, הדיון בסוגיית ההרכבים וההגדרות, דיון שמקורותיו פנימיים, מצוטט בימים האחרונים פה ושם בתקשורת הצרפתית (היום, למשל, זה הופיע ב le monde).

            מתוך הסקרנות שלי לגבי סלון הספרים – אני מתכוון לבקר בו ואולי גם לדווח מהשטח – עברתי על כרטיסיות הסופרים הישראלים באתר של הסלון. במעין שעשוע לילי, די ביזארי אולי, שרבטתי לי רשימה קטנה שמסדרת את 39 הסופרים (אני כולל גם משוררים בכלל זה, כן? נדמה לי שמותר) שיגיעו לעיר האורות, על פי מספר הכותרים המתורגמים שלהם לצרפתית. הספירה מתייחסת בעצם לפריטים מתורגמים כפי שהוצגו באתר. מדובר בתערובת של פרוזה, שירה, מסה וספרות ילדים, עם רוב, כך נראה וכך סביר, לרומנים. לא מדובר בבדיקה מעמיקה; הדירוג של מספר כותרים – ודירוג בכלל! – יכול להטעות וסביר שהוא מטעה (אבל כרגע 'זה מה יש'). למשל, שאלת המו"ל שמוציא את התרגום היא חשובה ומשמעותית. מהצצה מהירה אפשר להגיד שא.ב. יהושע מתורגם בהוצאת קלמן-לוי ודוד גרוסמן בהוצאת Seuil; זאת לאורך כל הדרך. ספריו של עמוס עוז תורגמו בתחילה בעיקר בקלמן-לוי; בשנים האחרונות הוא מתורגם באופן קבוע בגלימאר. אפשר גם לחשוב על המתורגמים הישראלים החדשים; ייתכן שבבחינה עתידית – נקצין ונאמר: בבחינה דמיונית של 'כל כתבי' – יהיה מדובר בסיפור אהבה גדול בין סופר מסוים לבין השפה והשוק הצרפתיים.

            אחרי ההקדמה המותחת הגיע הרגע לגלות את תוצאות הבחירה של המו"לים הצרפתיים (והשפעתם של עוד כמה וכמה גורמים, מן הסתם). במקום הראשון, לא במפתיע, עמוס עוז שמוצג בכרטיסיית הביקור כסופר הישראלי הידוע בעולם, עם 22 כותרים מתורגמים. אחריו, ישראל אלירז עם 15 פריטים, דוד גרוסמן עם 12, א.ב יהושע עם 11, אהרן אפלפלד – 9; אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת כנראה לא נפרדים בקלות ושניהם עומדים צמודים בדירוג הזה עם 6 כותרים כל אחד, אחריהם בחבורה המובילה מאיר שלו עם חמישה כותרים. אחרי שמונת הסופרים המתורגמים ביותר (מבין אורחי הסלון) באים שישה סופרים עם שלושה ספרים מתורגמים לצרפתית (יובל שמעוני, צוריה שלו, רותו מודן, שפרה הורן, מירון ח. איזקסון ואלונה קמחי), שמונה סופרים עם שני ספרים (רוני סומק, סמי מיכאל, חיים גורי, רון ברקאי, נורית זרחי, סייד קשוע, יגאל סרנה ויהודית קציר) ושבעה-עשר סופרים עם ספר אחד (אלי עמיר, גבריאלה אביגור-רותם, בני ברבש, ליזי דורון, בוריס זיידמן, צבי ינאי, ישראל פנקס, רוני אורן, אשכול נבו, אגי משעול, עדנה מזי"א, מירה מגן, סביון ליברכט, מיכל גוברין, אמיר גוטפרוינד, אלון חילו ורון לשם).  

            יוצא, אם כן, שכחצי מ"המשלחת" צועדת אל הסלון, או אל שוק הספרים הצרפתי, עם כותר אחד, בינתיים (אפשר לנחש, למשל, שהספר החדש של אשכול נבו, זוכה הפרס לסופר המתורגם הטרי, "משאלה אחת ימינה", מצוי כבר בשלבי עבודה או לפחות במשא ומתן על החוזה). חישוב קטן מעלה שבממוצע כל אחד מהסופרים ברשימה מצויד בשלושה וחצי כותרים. אולי זה יכול להגיד משהו. טוב, זה לא הרבה וגם לא כזה פשוט, אבל נסתפק בזה לעת עתה.