הנמל סופר

  *     *     *   רַק אַל תְּחַרְבֵּן בְּאֶמְצַע הַסָלוֹן, וְגַם אַל תִּצְעַק אֶת הָאֶמֶת. אִם כְּבַר יָצָאתָ כָּזֶה אָז מוּטָב בְּפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת, לְצַד חוֹמוֹת אִלְמוֹת, מֵאֲחוֹרֵי סִמְטָאוֹת. שָׁם יוֹדוּ לְךָ זְחָלִים וּזְבוּבִים, שָׁם יִנְהָמוּ מְחַפְּשִׂים רוֹפְפֵי נֶפֶשׁ, יִשְׂאוּ מִמְּךָ כְּכָל שֶׁיִשְׂאוּ וְיוֹתִירוּ אוֹתְךָ בַּחַיִּים.  

    "אתה מוכר?" שאל גבר אינדיאני צעיר והצביע בתקווה על תליון השנהב של מיץ'. "nunca, בחיים לא!" השיב ידידי האוסטרלי בחיוך והעביר את התליון אל מתחת לחולצתו הצבעונית. התליון הצהבהב נראה כמטבע גדול ועליו תבליט של ציפור גן-עדן פורשת כנפיים.             שטנו במורד הנהר במונית מקומית, סירת מנוע בנויה מעץ גס. שכנינו לדרך היו מקומיים כפריים עמוסי שקים וחבילות, ...

         אַשְרֵי הַתַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל מֵרֹאש הָעֵץ (וּבֻזָּה). אַשְרֵי הַתַּפּוּח שֶׁנָּפַל וְהִתְגַּלְגֵּל לְמַרְגְּלוֹת יֶלֶד כּוֹעֵס וְאוֹכֵל. אַשְׁרֵי הַתַּפּוּחַ שֶׁכִּבָּה מֵהָרָעָב בְּבֶטֶן צְעִירָה, שֶכִּבָּה מְעַט רָעָב וְהִצִּית בְּעֵרָה. אַשְרֵי הַתַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל מֵרֹאשׁ הָעֵץ וְחִכָּה וְחִכָּה  וּמְחַכֶּה לְהִתְפּוֹצֵץ.      

  שבת אחרי הצהרים, אני נכנס לקפה פוּעָה ביפו. הגר מברכת אותי כבר קרוב לכניסה, לפני שאני פונה למקום הקבוע שלי על הבר. בחודשים האחרונים ישבתי כאן לא מעט, לפעמים שעות ארוכות מאוד, גם אל תוך הלילה, עם או בלי הלפטופ, כמעט תמיד עם עבודה. אמיר, אחד הברמנים, הגיע בדיוק ומתחבק ארוכות עם אסף, הברמן שאותו בא להחליף. בכלל, הרבה ...

פְּרוּסוֹת הַלֶּחֶם זוֹחֲלוֹת לְמְרַגְלוֹת הַגִּילְיוֹטִינָה טוֹבְלוֹת בְּדָם אָדָם בְּלֵב כִּכָּר. וְשׁוּב עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה (הַמַּכְשִׁילָה): אָז אֵיךְ הַנַּעֲרָה הָעֲנִיָה הִשְׁמִינָה? אֵיךְ חִיּוּכָה נוֹטֵף סֻכָּר?

    "בואו-מהר, בואו-מהר, מנשה מזיין ת'אשכנזי," קרא אלינו יוסי, הילד הכי פלצפן בקבוצה, בדיוק כשחזרנו מהבית-ספר לפנימייה, "נוּ רוצו כבר, מנשה הורג ת'אשכנזי במכות!" כמו בכל יום היינו עסוקים בלנחש מה יש לאכול לארוחת-צהרים לפי הריח שהגיע דרך החלונות הגבוהים במטבח של פלורה. בפעם הזאת זה לא היה קשה במיוחד. דבר ראשון היה כרוב מבושל, את זה ידענו כבר ...

  1 ערב שבת, המשפחה ביחד, אח מתקשר ממרחקים, ממדינה לטינית מסוימת, הטלפון עובר מיד ליד, מגיע אליך בין הענבים לשזיפים. מה שלומך? הכול מצוין. משהו חדש? לא, הכול בסדר. תגיד משהו קרה? לפני שבועיים, אבל עכשיו הכול בסדר. מסתבר שעבר שוד, שני חמושים באקדחים, באו אליו ואל חברה מקומית כשהלכו על החוף, דרשו את הארנק. היו לו בארנק תמונות חשובות ...

        רינה רוצָה לאכול את השמש בעיניה שוכן הרעב היא תחיה בארמון שחלמה אותו אמש בסופו של מדבר הזהב   רינה נושמת ענן בשבוע שותה ממפל שבהר היא תשתה גם אותך אם תרגיש געגוע ולרגע תהיה מאושר     פזמון: (רינה) את עפה גבוה-גבוה מעל אגמים והרים בכל פעם שאת מתרסקת באים פחות חברים           – – ...

    שלושה ימים ראשונים בבלוג, זמן מצוין לסיכומים. הרבה פנים לו לבלוג, חלקם נעימים אחרים לא פחות ממדאיגים. שירוצו האצבעות כמו שלא תמיד מותר בסיפורים ויאמרו את דברן, הרי זה יקרה מתישהו – הרסן יוסר, אני אכנע – אז למה לא כבר עכשיו? ההצעה של יעל ישראל מלפני פחות משבוע לפתוח בלוג הקפיצה מייד כמה מחשבות, בעיקר מחשבה אחת ישנה: ...

    הפעם הזאת הוא לא ייתן לה להתחמק. זאת תהיה הרגילה הכי מיוחדת של כל הזמנים. הזמין אותה לטיול בנגב והיא הסכימה. כן, היא הסכימה, באלוהים, הפעם הוא לא ייתן לה להתחמק. כבר שלושה חודשים שהוא רומז לה, מה זה רומז, אומר, צועק, צורח שהוא מתכנן עליה, ולא סתם בשביל איזה סטוץ, זה הכי רציני שיש, נמאס לו מכל ...