אביה בן דוד מו"לית/משוררת/תסריטאית

עַכְשָׁו אֲנִי לְבַד הוֹגֶה נְכָאִים נֶחְבָּט בֵּין עִרְפּוּל לְהִתְקַדְּשׁוּת כְּלָיָה לִרְעִידוּת מַאֲפֵלָה לִשְׁקִיפוּת שְׁקִיעָה לְטַלְטֵלָה אֲנִי מַזְמִין אֶת הַיִּסּוּרִים בּוֹאוּ אֲנִי אוֹהֵב/צָרִיךְ/רוֹצֶה בְּסֵבֶל רַחֲמִים עַצְמִיִּים לִשְׁתּוֹת לַמָּוֶת שֶׁיִּרְדְּפוּ אוֹתִי הַשֵּׁדִים מַלְאָכִים רָעִים אֲסוֹנוֹת מִלִּים אֲרוּרוֹת הִטִּילוּ עָלַי קְלָלָה כִּבּוּ אֶת הָאוֹר אֲנִי רוֹצֶה בְּפַחַד/לָלֶכֶת שׁוֹלָל/בִּצְלָלִים עַל הַקִּירוֹת/ בְּרֵיחַ הַנְּבֵלוֹת/חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ/לְהַשְׁחִית עַכְשָׁו אֲנִי לְבַד כְּמוֹ כֶּלֶב מַר מִמָּוֶת מַסִּיג גְּבוּל יָדַי ...

הַמִּלִּים אֵינָן  מִתְלַכְּדוֹת עוֹד לִכְדֵי שִׁיר נִשְׁמָטוֹת מִיָּדַי וְאֵין בִּיכָלְתִּי לְתָאֵר אֶת אַהֲבָתִי אַף כִּי רוֹצֶה אֲנִי לִכְתֹּב לְךָ אֶת הַנֵּצַח לָקַחַת אוֹתְךָ דֶּרֶךְ כָּל הָרְקִיעִים לִפְתֹּחַ בְּפָנֶיךָ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לְלַמֵּד אוֹתְךָ אֶת שְׂפַת הַמַּלְאָכִים לְקַבֵּל אִתְּךָ כְּנָפַיִם לִדְאוֹת דֶּרֶךְ כָּל חֲלוֹמוֹת הָעוֹלָם הָאֵלִים כֻּלָּם יֵרְדוּ אֵלֵינוּ וְאוֹרָם יַאֲפִיל עַל הַשְּׁתִיקָה אַך מָה אִכְפַּת לָהֶם לְאֵלוּ הֵן רַק הָרַע מַעֲצִים ...

עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד הֲרֹג אוֹתִי בְּתֹם לֵב הֲרֹג אוֹתִי בְּמִלִּים הֲרֹג אוֹתִי בְּסַכִּין קַצָּבִים הֲרֹג אוֹתִי בְּמִקְסַם שָׁוְא הֲרֹג אוֹתִי בְּהֶסַּח הַדַּעַת הֲרֹג אוֹתִי בְּכוֹס תַּרְעֵלָה הֲרֹג אוֹתִי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין הֲרֹג אוֹתִי לִבְלִי חַת הֲרֹג אוֹתִי בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת הֲרֹג אוֹתִי בִּבְכִי תַּמְרוּרִים הֲרֹג אוֹתִי בְּדַרְכֵי נֹעַם הֲרֹג אוֹתִי בִּשְׁנָתִי הֲרֹג אוֹתִי אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ הֲרֹג אוֹתִי בְּאֵין אוֹנִים הֲרֹג ...

לַטֵּף אוֹתִי כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב הַמִּתְפַּלֵּשׁ בִּנְבֵלָה כְּחַיָּה שֶׁהַצַּחֲנָה דָּבְקָה בָּהּ וְהִיא מְשֻׁכְנַעַת כִּי אֵין הַסְוָאָה טוֹבָה מִזּוֹ וְאָז בְּמָטוּתָא מִמְּךָ בְּעַט בִּי  

אֲנִי עוֹמֵד בָּרְחוֹב מַקְרִיא מִשִּׁירַי פּוֹנֶה אֶל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים קְחוּ אֲנִי נוֹתֵן מִלִּים זַעַם לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה אֶת כְּבוֹדִי אֵלֶּה הַחוֹלְפִים עַל פָּנַי לְכָל הַיּוֹתֵר מַבִּיטִים בְּבוּז מְמַלְמְלִים "בָּעִיר הַזֹּאת חַיִּים אֲנָשִׁים מוּזָרִים" אֲנִי מֵרִים אֶת קוֹלִי מַקְצִין אֶת תְּנוּעוֹת יָדַי הַקְשִׁיבוּ לִי אֲנִי מְחַלֵּק נְתָחִים אֵיבָרִים פְּנִימִיִּים נוֹטְפֵי דָּם בְּשַׂר פִּגּוּלִים אִשָּׁה חָלְפָה עַל פָּנַי מְאִיצָה בְּיַלְדָּהּ לְבַל יֵחָשֵׂף ...

  אֶת הָרַע הַזֶּה אֵינִי יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב לֹא אֶת תַּהְפּוּכוֹת הַנֶּפֶשׁ אוֹ נְדוּדֵי הַשֵּׁנָה אֶת הַדֹּפֶק הַלֹּא סָדִיר הַסַּכִּינִים הַחֲלוּדוֹת הַמְפַלְּחוֹת אֶת חָזִי הֲבֵל פִּי לְפָחוֹת אֲנִי מִתְקַלֵּחַ  מִסְפַּר פְּעָמִים בְּיוֹם לְפָחוֹת אֲנִי מִתְקַלֵּחַ אוּלַי אֵרָאֶה אֱנוֹשִׁי רֵיחַ הַסִּיגַרְיוֹת  הֶחָזָק שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה וְחַדְרִי אֲפוּף הֶעָשָׁן אֶת הַפְּסֹלֶת שֶׁהִצְטַבְּרָה עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר הַמַּאֲפֵרוֹת הַגְּדוּשׁוֹת בַּקְבּוּקֵי הָאַלְכּוֹהוֹל שְׁקָרִים עַל שְׁקָרִים ...

אדם הרואה את שני הצדדים של השאלה הוא אדם שאינו רואה כלום   ובכן, מודעות. אין בימינו אדם אשר אינו סובל ממחלה זו, המגפה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. כמובן שמספר גופים חילקו את המושג ביניהם כשכל אחד משוכנע שהוא המודע והנאור ביותר וכי כל השאר הם אוסף חיקויים לדבר האמיתי, שאליו בעצם הוא משתייך. תופעה חיובית או שלילית? אין צורך ...

  את לילותיי הקרבתי עבורך כמו גם את ימי היית לי מושא תשוקה וזעם אהבה וכלימה בבואי אילך ספגתי לקרבי את השתיקות העדר המילים היו לשיחות שרידי עבר – תורגמו למציאות אובדנית הזויה וכאוטית   את כל שירי כתבתי לך (גם את שלא נאמר) ריכוז של כאב מוטח על דף בדיוק מופתי דימום סדיר של מילים שיביאו עלי את תהילתי ...

על מהות הסקרנות או זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך   יום אחד, במהלך שיטוטים סטנדרטיים, נתקלתי בולאדימיר. הוא חלף על פני כרואה דרכי ופנה לאחת הסמטאות. היתכן? האם הוא לא מזהה אותי? מן הראוי היה שלפחות יברך לשלום. הייתי מסתפק בניד ראש, או לכל הפחות במבט חטוף בעת שחלף על פני. איני יכול להבין מה הניע אותי ...