בננות - בלוגים / / גיהנום ברוטשילד
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

גיהנום ברוטשילד

 לפי מרקס מעמד הפועלים ישתחרר מהתודעה הכוזבת וישנה את תנאי חייו. ממש כמו בסרט המחורבן שלא נזכיר את שמו. הפועלים לא יודעים שמכונות ענקיות מנצלות אותם מינית. הם שקועים בהזיות על חיים בעלי משמעות. מי שאינו יודע שהוא מנוצל שירים את ידו. רחל כתבה :

"מִקֶּרֶן זָוִית אֶסְתַּכֵּל בַּחַיִּים הַחוֹפְזִים עַל פָּנַי,

שָׁלוֹם לַהוֹלְכִים!  הַאִם אֶתְאַוֶּה גַם לִטֹּל?

וְלָתֵת, רַק לָתֵת, כְּלוּם לֹא דַי"

 

נראה שהפתרון אינו בהכרח שקיעה להזיה פסיכוטית או לפיתוח הפרנויה . אלא אולי להשחיז את איכויות האנטגוניזם ואת היכולות למות כמה פעמים ברצף כמו שגנסין תירגם את בודלר :

" וְרוּחִי הַנְּכֵאָה הִנֵּה הִיא בּוֹכָה וּמִתְלַבְּטָה וְדוֹרְשָׁה לָהּ אֶת תִּקּוּנָהּ בִּבְדִידוּתִי זֹאת, אֲשֶׁר בְּדֻמִיַּת הַלַּיְלָה שֶׁמִּסָּבִיב. אַתֵּנָה, נַפְשׁוֹת אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר אָהוֹב אֲהַבְתִּים וְגַם אֶת שִׁירַי שׁוֹרַרְתִּי לָהֶם, סַמְּכוּנִי נָא, אוֹשְׁשׁוּנִי וְגָרְשׁוּ נָא מִמֶּנִּי אֶת צֵל זֶה הַשֶּׁקֶר, הוּא פְּרִי הַחַיִּים הַנִּפְסָדִים יַחַד אֶת בְּנֵי אִישׁ, וְאַתָּה, אֵלִי הַטּוֹב, תְּנָה לִי וַאֲחַבֵּר נָא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שִׁירִים יָפִים, אֲשֶׁר הוֹכֵחַ יוֹכִיחוּ לִי אֲנִי, כִּי לֹא הַפָּחוּת אֲשֶׁר בִּבְנֵי הָאָדָם אָנֹכִי, וְכִי לֹא שָׁפָל וְנִבְזֶה אֲנִי מִכָּל אֵלֶּה, אֲשֶׁר שָׂנֹא אֶשְׂנָא אוֹתָם בְּלִבִּי. "

שני פתרונות אפשריים עד כה מלבד לרוץ ולמסמר את עצמך לארון עד ולסגור את המסמרים עד האחרון מהצד ההוא הם פיתוח פרנויה, או שיטוט . 

פתרונות למה? לזה שאין לי כסף כמובן. אני מסתובבת בשדרות רוטשילד. המכוניות הנוראיות מסביבי. שעות היום נגזלות ממני. הקיץ הופך אותי לאקסצנטרית ואין לי את המעות לממן את ניתוח השתלת הקוטב בביתי.

הבעל שם טוב אמר "אמת מארץ תצמח"  כי האמת היא בשפלות גמורה … ולכן מי שרוצה לקרב את עצמו אל האמת עליו להשפיל את עצמו עד עפר. להיות משוטט זו אפשרות שפועלת על הנחה דומה. אך המחיר של להיות בחוץ גבוה מידי. בעיקר בחום המקומי. אי אפשר לחשוב או להשלים משפט. הקבצנים המסכנים שנמצאים כל היום בחוץ ממלמלים. וגם אז אפשר להבין אותם. . דרך גבול השפה, המימיקה. מי שמנקה את המדרגות בבית שלו ירגיש שהמדרגות שלו נקיות. מי שמנקה מדרגות בבית של מישהו אחר צריך להסתפק בסוג היחס והכסף, מי שמנקה את המדרגות בבנק מרגיש את חוסר המשמעות של פעולה מלבד הפעולה עצמה. הניסוי החברתי הארוך של ניתוק פעולה מתוצאה רחוק מלהגיע לקיצו. כסף הוא במידה רבה רעיון כמו שמדינה היא רעיון.

נגיד ואמשיך עם המובן מאליו. יש עולם של פעולות, ויש דימוי. דימוי הוא משחק. נגיד מישהי המשחקת בלערוך מסיבת תה לבובות שלה מדמה פעולה. התה והאורחים אינם ממשיים, חיקוי הפעולה מקנה לה מידה של הנאה. ויש את הפעולה עצמה של להכין תה שמתגמלת בתוצאה עצמה. הפעולה לעומת זאת לרוב לא מספקת הנאה. ואז יש את הרעיון, השטח הדתי שמכיל את הטקס, האופן והמשמעות. ומסיבה זו לא אוכל להיות מלצרית. בחוקי חמורבי כתוב "אם שיבר עצם של איש אחר הם את עצמו ישברו. אם השחית את עינו של אדם מהמעמד הנמוך או שיבר את עצמו של אדם מהמעמד הנמוך ישלם מנה כסף".
 
מי שנוסעת בתחבורה הציבורית יודעת זו היטב. אפשר לזהות את הערך של האנשים מסביב ואת הערך של השפה שלהם. כמו רקס הריסון המבוגר המדקלם את הידע הפונטי שלו ברחוב. שם אנשים עסוקים בעניינים פרגמטיים כמו למכור ירקות. אם לאנשים מהמעמד הבינוני היה את הזמן לכתוב הם היו כותבים פואמות על הדרך לעבודה, מתארים בפרוטרוט את המכונית שלהם. ערכה של המכונית הוא חומר למחשבה לעניים. בעלי  מכוניות יודעים את ערכן אך לא חושבים עליהם. מבחינה תיאולוגית הם היו רוצים אולי לשלוח את אלו לשיט תענוגות מתחת למקור המים הקרוב. שיכתבו שירים על קרקעית הים במקום עוד שירי אהבה. מוסר גם נחשב לשטח של הבורגנות, ומכאן המעמד של להסתובב ברגל. הבורגני ישתמש בהרגלי העניים כמשחק כמו שהעני ישתמש במכונית של הבורגני. המשוטט יפחד שכל מה שהוא רואה הוא סימולציה מורכבת. אני אצטרך לאסוף את הילדות. כנראה ואצטרך מקור הכנסה נוסף בקרוב.

שימבורסקה כתבה

"מאוחר מידי להפר את תנאי החוזה.

החובות יגבו ממני

ביחד עם העור

בטור החובה

כל אחת מרקמותינו

אף לא ריס או גבעול

למשמרת עולם"

 

מילה של ביקורת : למי שכתיבה היא תחביב בשבילו, הוא יכתוב על המקום בו הוא משחק. מי שנוסע במכונית ועובד במשרד רוב היום יכתוב על אהבה לרוב כי זה תחום שעשוע בשבילו. אהבה ודת ודברים שנחשבים מחוץ לתחום הסימולציה. הפנאי של העניים נחשב כבעל ערך גדול יותר. הסימולציה של הצהריים, הסימולציה של המדרכה נוזלת וגלי החום הנראים באויר. ואנשים שמן הראוי היה שישימו על עצמם יותר בגדים. שוטטות היא תחום שעשוע בשבילם. חלקם באים מכפר סבא  ואינם יודעים שאנשים ממש נוברים בפחי אשפה בשביל אוכל, ומגמגמים בפינות רחוב. בשבילם הם סימולציה של אנשים שבחרו בדרך הלא נכונה, בשבילם אני מוזרה ומפונקת ומגזימה. בשבילי היה עדיף שיישארו נוף וכך אנחנו לא מדברים. סופר מכניזם גדול וחם יתר על המידה שומר עלינו מלהתרועע או להינמס.      

 

6 תגובות

  1. כתיבה יפה מאד, הזדהיתי אביה, גם עם דבר הבעל שם- טוב .

    אכן מן השפלות יגיע גם משיח, מן הנקודה התחתונה ביותר שאנו נמצאים בה.
    וגם לי אין חשק כבר לעבוד בעבודות מסוימות, רק מי שנכח במצבים כאלה יבין.
    ואולי, עדיין אלו הקשיים עדיפים על אחרים.
    עני אומנם חשוב כמת.
    אבל יש שחיים רק כאן ובחייהם נחשבים מתים מבחינת הקב"ה.
    אז נתתנחם.

    עד יבואו ימים אחרים.

    התפללי עליהם החודש.
    אביטל

  2. קשה להבין חלק מהפוסט, כתוב לא ברור. כדאי לעבור על הטקסט לפני השליחה.
    חוץ מזה, רעיונות מעניינים ונכונים.

    להיות עני בתל אביב זה הכי קשה, זו עיר חומרית מאוד שמציעה מעט טבע או הנאה פראית לתושביה . מלבד הים אולי. האויר קשה, התנועה קשה. העליה לאוטובוס קשה.
    ערים אחרות כמו חיפה וירושלים מציעות לתושביהן , לא רק שקט אלא גם נשימה ותחושה מחודשת של כבוד (גם אם אינם משתכרים 12K בחודש). נסו ותהנו.

  3. go go ninja go

  4. הביזור רב, המשפטים תלושים, המסר לא ממוקד. חבל.

  5. חתלתולה שכמותך. תמיד עם האצבע על הדופק של מה שקורה מסביב . אני מברכת על הכתיבה שלך

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד