בננות - בלוגים / / רובים וכרטיסי אשראי
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

רובים וכרטיסי אשראי


כל פעם שכואבת לי השן או משהו שגורם לי לחשוב שאין סיכוי לנצח במרוץ החיים, מופיע כמו מלאך מר ר.צ'.א (רועי צ'יקי ארד) ומציל אותי מכיליון מושלם. כאב שיניים הוא עובדה שולית. קל למות במזרח התיכון. עוולות רבות מתרחשות מידי יום, מזג האוויר נורא לעיתים קרובות והאנשים לא תמיד אדיבים. אפילו כלפי. וכשצל גדול מאיים להשתלט עלי, מגיח משום מקום רכוב על עננה של הומור עצמי משובח ר.צ'.א שם עצמו לפני ומתחיל לשמח את ליבי. הוא תמיד לבוש טוב, ריחני ורענן ותמיד יש לו רעיונות טובים. אני מזניקה לעברו מבט מצועף, הוא מזיז את עצמו לכיווני בתנועות חתוליות ולוחש על אוזני משהו חשוב וחדש. לא אוכל לדמיין את העיר בלעדיו. זה יהיה כמו גוטהם בלי באטמן. אתם עשויים לחשוב שאני מתלוצצת. אז הרשו לי להסביר. הסכנות העורבות לעיר היחידה בארץ שאני מוכנה לגור בה הן כאלו: ראשית, הסכנות המוחשיות שתל אביב תיבלע בתוך שאר הפריפריות על המנטאליות הפסבדו ציונית ותיראה כמו ערוץ שתיים. כולם יהיו גייז במסווה של סטרייטים. כולם יריצו בדיחות קרש בין עמידת דום בטקסים לאומיים. כולם ינהגו כהמון זועם כלפי גילויי אחרות וינצלו את כל מי שלא התברך בעמדה הסוציו אקונומית הנכונה. שנית, השעמום ינגוס בכל חלקה טובה. אפרוריות של חוסר חן וברק יהמהמו כמו מזגנים ברחוב הריק מעל ומתחת לפרסומות תאגידיות מונוכרומאטיות שיעטו את דמותם של מנחי שעשועונים זחוחים. ולבסוף, כל אלו יגרמו למי שלא יהיה מרוצה מהמצב הקיים דיכאון ועייפות שיגרמו לו, או לה לשקוע בייאוש כל כך עמוק שהם ייאלצו להסתגר בבית ולבכות כל היום תוך שמיעת תקליטים, או לסמא את עיניהם במספר שכבות של דבק מהיר ולהסתובב ברחוב ולנבוח על מכוניות. ר.צ'.א נלחם בעוולות האלו בשארם אינסופי והומור. כמו גיבורי על אחרים הוא עשוי לעורר התנגדות רבה. חוסר הרצינות המופגן עשוי בטעות להתפרש כחוסר אכפתיות למוזות של האמנות וכבוז לעצם המושג של עומק בעוד למעשה מדובר בחלופה שהיא לא רק הגיונית אלא נדרשת ולו רק כדי למנוע את המפולת אל תוך הייאוש הגדול. בין אם מדובר בפרודוקטים מוסיקליים, בעבודות אמנות או בכתיבה, אפשר למצוא את אותו קו של חיוניות הכרחית ששומרת על פרספקטיבה נכונה. במובן זה, ר.צ'.א מתקיים כדמות ספרותית הדומה,נאמר, לאנדרה ברטון של הדאדאיסטים. בניגוד לדמויות כמו טולסטוי או פיקאסו שעטו דגל של מהפכה שהתקיימה מבלי להבין את ההשלכות לעומק, ר.צ'.א הוא המהפכה בעצמו. ובלעדיו היא לא תתקיים. רבים גם האשימו אותו בפרודוקטים של עצם טיפוח ההתנהגות הנונשלנטית שלו בקרב אחרים. במקרים מסוימים אחרים אכן בלבלו חן קליל בחוסר ברק סתמי אך אין זה באשמתו. הייתי כותבת על ספרו החדש 'רובים וכרטיסי אשראי', אך רבים כבר מכירים חלקים ממנו, כל מי שהיה בהקראת שירה בשנים האחרונות שמע ודאי את הפואמההגאונית 'פגר הפלדה'. ויצירת המופת 'ינשוף האבן'. וכאשר הוא יחזיק את הספר בידו הוא יזכה לפלשבק ססגוני בו ישמע את קולו של ר.צ'.א נישא מעליו בטון מאנפף מעט והוא לא יוכל שלא לחייך לעצמו בצפיפות איומה להנהן בראש ולדעת בדיוק על מה מדובר. וזוהי האינדיקציה לאמנות גדולה. השילוב בין חדשנות לבין ניסוח בהיר יותר של העולם.

19 תגובות

  1. מעניין מה שאת כותבת,אביה.ואני מסכים,
    כי הספרות מילא כל כך לא חשובה וחסרת
    משקל ,שלא חשוב הערך הספרותי של השירה הזאת . הבעייה היא הסתמיות שלה
    ההרגשה שלי כשקראתי היא שסתם,זה הכל
    סתאאאאם.אפילו שכשהמשורר שואג במגאפון
    אנייי הנבבבבלה ,זה רק נהמות של מגאפון ותו לא.

  2. אשרי ר.צ'.א שזכה להספד כל כך מוצלח עוד בצעירותו

  3. אין כמו צ'יקי לשיפור מצב-הרוח!

  4. העקבות הפוסט שלך חיפשת ומצאתי וקראתי את ינשוף האבן.
    הכעעקתה?
    זו פואמה זו? הרבה חזרות על המילה ינשוף לא עושות גבבת מילים לשיר. בקיצור, זה לא זה. מילים יש. שירה גדולה אָין.

    • תנשמת יקרה,אתה באמת חושב שההצהרות הפומביות של ציקי המצקצק זה שירה?
      הכצעקתה? כן,בתנאי שיש מגאפון להרגיז
      את השכנים ולהעירם משנת הצהריים.
      זה כן זה.זה בדיוק מה שזה.
      העניין זה לא השירה,אלא האישיות הנלבבת והמצחיקה.
      כתב פעם מבקר על ספר מסויים ביחס לכותבו – אוזניים של חמור לשוטה הכפר.
      ולא בטוח שהשוטה הוא עצם העניין –
      את הבונוסים הוא גובה עד הפרוטה האחרונה,ועושה את זה באופן מצחיק וחביב.
      אז עופי לך,תנשמת,חפשי שירה במקום אחר
      לא אצל המגאפוניסט המצקצק התורע והצורח והמתבדח.
      טאטא בונה,תנשמת שלי.

  5. כתבת במקרה? מאיפה, מיטתו של צ'יקי?

    • אל תגידו בגת

      אל תספרו בחוצות אשקלון
      פן יעצבו בנות הערלים
      שלא זכו גם (לכתוב על גאונותו הבתר
      סכסואלית המרצדת של ר/צ\ד)

    • חצוף אתה חתיכת פרוורט גס רוח…אולי תצא מהמגירה הסרוחה שלך ונלמד אותך לקח מהו….כלומניק

  6. וואו איזו השתפכות
    אנדרה ברטון? כפרה הרחקת לכת
    מיודענו הוא שולייה חביבה ומזוייפת
    של כל דבר שעשוי לתרום לפוזה שלו כמושיע
    או כיוצר מבריק
    לי הוא לא עושה כלום
    לא בכתיבתו ולא ביצירותיו הפוסט-מודרניות
    אבל משום מה כולם משתפכים ממנו
    אז כנראה הוא צריך להיות אמן-פרפורמנס או שחקן

  7. חלי בן יעקוב

    ר צ' א זה זה שקרא שירים מעמדת המציל בחוף בשמלה אדומה?

  8. חגית גרוסמן

    אביה, כתיבתך יפה ומרתקת, אל תפסיקי לעולם!!

  9. הרועה בשושנים

    נו באמת, אם ברטון היה חי הוא היה מת, מצחוק, מעלבון. איסטרא בלגינא קיש קיש קריא.

  10. כתיבתך השנונה והמוכרת מעלה חיוך על שפתי, חיוך ערפדי…. ארוץ לקרוא את רובים וכרטיסי אשראי…את כותבת גדולה ומשוררת ענקית
    ולוחמת תרבות אמיתית.

    • אין כמוך, אביה. וזה שהטוקבקיסטים חשבו שכתבת ממיטתי זו מחמאה לא פחותה. אי אפשר להפריד בין השירה לכריתו של הכותב.

      • אף אחד לא חשב לרגע ברצינות שהיא כתבה ממיטתך. היא תצטרך לשתות הרבה מאד כדי למצוא את עצמה במיטתך. ולא משנה כמה תחזר אחרי כל נערות תבל, בסוף תישאר עם הכרית, צ'יקיטיטה.

  11. מעט הגזמת אבל אני איתך, אביה. צ'יקי מציע אלטרנטיבה שאנשים לא יודעים איך להתמודד איתה. וזה טוב.
    ולצ'יקי – כל תגובה שמנאצת אותך היא הישג. ככל שהתגובות יותר רעילות, ככה מה שאתה עושה עובד. בהצלחה.

    • שלום אביה.קראתי וזה משעשע מה שאת כותבת וקצת פחות יבש ועצור בהשוואה למה שאת כותבת על אופנת נשים.הבעייה
      היא שהמילים הגדולות לא מתלבשות כאן טוב.לא אנדרה ברטון ולא פיקאסו ולא פסבדו פוסט ציונות של ערוץ 2.זה עילג
      ולא מובחן לעומק ומגרד במברשת ברזל את התכסית,את החלודה החיצונית (אותה בעייה מהותית קיימת גם בשירים של ציקי רועי).זה יפה שאת כותבת על ספרות
      אבל ספרות צריך לדעת (כמו אופנה).
      חוץ מזה הכתיבה שלך באמת חריפה ומפולפלת אך לא באמת מובחנת במעברים
      הלא כל כך מוצלחים בין החיים והספרות.
      וחוץ מזה,יש לך יכולת פלפול מצויינת.
      למדת אולי בבית ספר דתי?

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד