בננות - בלוגים / / מזמן לא היה…
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

מזמן לא היה…

 

אינני חסידה ענקית של מחשבה יוונית עתיקה או איטלקית. לא כובד ראש ולא נוגות עושים לי את זה. אך יש לי בלב נקודה חלשה לרטוריקה. אפ כבר חקר השפה והתחביר ( עליהן חוגגות האקדמיות המקומיות בצורה לא אחראית לאחרונה ) אז חבל יהיה לדעתי להזניח את הרטוריקה. רטוריקה בעיני היא הנסיון להרחיב את מעגל האמיתות הבסיסיות.

לא מזמן התקיים ערב לזכר משוררת שהוזכר כאן כבר. לדעתי היא משוררת בינונית למדי. עם שירים טובים, אך בגדול כאשר קיבלתי שיר לקרוא עלה בי צורך לערוך אותו. בערב הופיעו שני מפתחות להבנת יצירתה. האחד, המרכזי שבהם, היה השגעון. היא היתה משוגעת. השני אותו הציע מתי שמואלוף הוא המזרחי. לנקודה זו  אשר ציין מתי בצורה מתריסה לחלוטין, לאחר קריאה (וסליחה מתי אתה יודע שאני אוהבת אותך ) עילגת מעט מכתביה. בעוד הנקודה המזרחית נכונה מבחינה פוליטית במידה מסוימת אינני חושבת שהיא מספקת פתרון טוב כאמצעי להבנת יצירה. כלומר אם נניח שהיא מייצגת מזרחיות, מבלי שהיא עצמה במהלך חייה דיברה מפורשות על נקודה זו כמרכזית בשיריה אנו עלולים ליצור רושם מוטעה נוסף של קריאה היסטורית. רושם שאינו שונה מזה הקיים עליו מתרעמים מיעוטים שונים. נאמר, אם במערכת החינוך ילמדו את כתבי אותה משוררת מנוחה בהקשר של כותבות מזרחיות אנו מבצעים אותה פעולה כמו להכניס אותה למערכת המקוללת תחת הכותרת של "ציונית". שניהם עשויים להשיק למציאות במידה רפה ולחטוא לעיקר. אין לבלבל בין משורר למחנך. בין משורר לפוליטיקאי. ואם מישהו יזכה פעם את שירתי בתואר יצירה נשית או מזרחית הוא יזכה באחד מהמבטים הלא מרוצים שלי ( הידועים ביכולתם להקפיא יבשות ). המצב מורכב בהרבה. ניתן לשים את אותה משוררת, וכל אחד תחת קטגוריות רבות. הגדרות אלו אינן אלא המילה עצמה. האם מזרחי הוא מי שנולד במרוקו, באיראן, בעיראק, בטורקיה בן למשפחה ענייה, עשירה, משכילה, לא משכילה, (וכן הלאה) (?) האם מי שנולד במרוקו ואינו משכיל, גדל בפריפריה ועובד בעבודה שחורה הוא מזרחי יותר ממי שגדל באיראן בעיר הבירה דובר שלוש שפות ועובד בבנק. אנחנו יכולים לשים את האצבע על סטיגמות ונטיות חברתיות המיוחסות ונכפות על מיעוטים ולהתנגד להן ( כפי שאנו עושות ) ולבחון כיצד אלו משפיעים על חיינו. מהו המקום בו ההגדרה פוגשת בנו. מתי היא מבצעת בחיינו פעולה ואיזו פעולה היא מבצעת. אך לרוב חיינו מורכבים די הצורך כדי להתחמק מאפשרות פירוש מיידי דרך אותן קביעות גזעניות. חלק מהחופש הוא חופש מאותם מושגים מגבילים. כלומר, אינני יודעת וודאי לא אסכים לגורמים אשר הופכים אותי ל"אישה"  או ל"מזרחית" מה עוד, שההגדרות האלו מזמינות יחס כפול. מתי ציין את היחס המשפיל שאותה משוררת קיבלה מויזלטיר כסממן של אותה תקופה שוביניסטית. בעולם הפוסט פמיניסטי מקודמים ערכים כפולים. אישה ששוכבת עם גבר ודוחה אותו, או גרוע מכך אישה שבוגדת בגבר היא מורכבת בעוד גבר שבוגד באישה הוא נתעב. לשניהם כביכול מניעים שונים. הגבר ילך בעקבות יצר המין והאישה בעקבות הרגש (תסכים איתי כל מי שראתה את הסרט הנוראי " חברות הכי טובות," רשימת הדוגמאות ארוכה) לא רק שערכים לא שוויוניים מתקיימים בסוגות אלו, אלא שהם מקודמים דרכם. נקודת השיגעון כמפתח להבנת יצירה לוקה בבעיה דומה אך כללית יותר מראש. היא גם גזענית ומבטלת מראש. אך לפחות היא גם מבטלת מראש את היכולת להבין ומעבירה משהו קטן ( מאוד) מהשניוניות של טוהר וזוהמה שיש במעשה יצירה.

נ.ב

נעדרתי לזמן רב מכאן. הבוץ הדביק של אוגוסט דבר בעקבי וכך גם ירדתי ברשימת הבלוגריות הנקראות. פופולאריות היא הדבר החשוב ביותר. אנא חברות יקרות. בואו ונתאחד כדי להביא אותי לצמרת.

 

 

16 תגובות

  1. דפנה שחורי

    אביה

    וואו אילו תובנות! ועוד על הבוקר-כשהילדות הולכות לגן- לבית הספר?היום הראשון, מרגש?
    כל הכבוד

  2. אהבתי את ההשגות שלך על רטוריקה. ושתזכי לחיים ארוכים, באמת שאף פעם לא חשבתי על זה ככה.

  3. אביה, אני מסכימה איתך. לא לגבי העובדה שהיא משוררת בינונית, אלא לגביי מה שמתי שמואלוף עשה. הוא לא שאל את מירי בן שמחון אם היא רוצה להיכנס למשבצת הזו שבכל כוחו הוא ניסה (וללא הצלחה, לטעמי) להכניס אותה אליה, ומתוך שני הספרים שלה שקראתי לא עלה קול "מזרחי" אלא קול מאד אנושי ומעניין. הרבה פעמים התביעה לקטלוג מזרחי כזה או אחר נשמעת גזענית ומקטלגת לא פחות מאמירות גזעניות שנגדם היא יוצאת. גם פמיניזם נשמע לפעמים שוביניסטי כשהוא משומש בצורה מאולצת.

    • פה ושם היו אזכורים בשיריה של מירי בן שמחון למוצאה העדתי, אך באופן שולי לחלוטין מבחינת מספר השירים, אולי שניים-שלושה, וגם מבחינת שוליות הנושא במכלול שירתה. כך שהקיטלוג הזה הוא מאולץ לחלוטין, ובא לענות כנראה על צורכי המקטלג ולא המקוטלג.

      כמו כן הכרתי את מירי ז"ל, וגם מחוץ לתחום הכתיבה, החיבור שבין שירה למוצא לא העסיק אותה כלל. מירי לא עסקה במאבקים פוליטיים-חברתיים משום סוג.

      יפה מאוד כתבה שירה: "הרבה פעמים התביעה לקטלוג מזרחי כזה או אחר נשמעת גזענית ומקטלגת לא פחות מאמירות גזעניות שנגדם היא יוצאת." – אני משערת שכוונתו של מתי שמואלוף חיובית לחלוטין ואולי אף בא להאדיר את שמה ואת שירתה של מירי, אך בפועל הוא מבצע רדוקציה לשירתה ומכניס אותה לנישה מצומצמת נגד רצונה ונגד שירתה, ומבחינה זו עושה לה עוול.

    • חגית גרוסמן

      שירה אני מסכימה איתך לחלוטין.

  4. הדבר שאת מכנה רטוריקה, אצל מתי שמואלוף, הוא למעשה דמגוגיה. אבל אל לך להלין עליו: הוא רק מחפש פופולאריות; מה שהוא עושה כאילו קם נביא עדתי בישראל ללחום בשדים, את עושה בעזרת מבט המדוזה…

  5. זה מעניין למה כל פעם מופיעות רק אותן מילים שגורות כמו בינונית, לתאור אמנים אחרים. זו פחדנות גמורה.

  6. כל אחד מדבר על מה שהוא מכיר ומבין הכי טוב, מתי על גזענות ואת על בינוניות. מדוייק להפליא.

  7. איזה קן שרצים ! האם אפשר לדבוק בנושא? בינוניות זה אולי תואר משומש שמחליף "לא ריגש אותי" או " לא עניין אותי" או כל צירוף אחר. אגב רטוריקה, אביה רחוקה מבינוניות. ומנסה לעורר דיון הוגן. "הכל חוזר עלייך" נראה לי כלי זול, אפילו בימי ילדותי ברוסיה הרחוקה.

  8. אכן! נראה שהתחילה כאן מסיבת מיתולוגיה אינקוגניטו ! מי הביאה פיצוחים ?

  9. tokenism no?

  10. חגית גרוסמן

    אביה בן דוד, אחותי לעט, אני אוהבת אותך ואת האמת.

    • חגית ואביה אחיותי לעט!אם אכן במשוררת בינונית מדובר,מה לכן כי תקיימו לזכרה ערבים ספרותיים?דרך אגב,המשוררת שלזכרה קראתן שירים ולאחר מכן מיהרתן לקשקש על בינוניותה בבלוג,לא היתה משוררת בינונית כלל ועיקר.היו לה שירים שהתרסקו ושירים שהמריאו מאוד.חוק הממצועים אינו קביל בשירה,אלא אם כן הפוסלות במומן הן הן פוסלות,ודי לחכימא

      • חגית,אביה ורננה אחיותי היקרות!
        בינוניות אמרתן? הלוואי והמשתתפות היקרות בערב לזכרה של שמחון היו בינוניות!

  11. חגית אביה רננה ויונה אחיותי היקרות !
    יקרות?
    יקרות!

  12. קריאת שירים במבט סטיגמטי היא פעולה מגונה ביותר.

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד