שני לילות

שני לילות

אתה לא יודע מתי צועקים לך שתבוא. בטלויזיה רומא נופלת לידי יוליוס קיסר. אני מאשימה אותך. ומקנא בכל מי שהולך בחופשיות על פני כדור הארץ.  עכשיו ואז. ראשיהם מטלטלים. ועכשיו האכזבה; דמך מותר.

לילה יפה בחוץ. אולי אתקשר להעיר רק על כך. ודאי תנסה לחשוב שיש לי עוד מה להגיד. לא אוכל לציין ולנתק כי אחר כך תתקשר. רק רציתי להגיד, לילה טוב, אינך בשבילי היה משורטט כואב בכל שנייה, מילה אחר מילה מימך.  לראות ציורים בספר זה לא אותו דבר כמו להיות איתם באותו חלל.

אני פשוטה. כל חפצי מהרחוב, חלק ניתנו במתנה. כך אני שוכבת עליהם. לא הספקתי להגיע בזמן  אפילו לחתונתי שלי. מאז אני מוצצת לחלאות. יונקת מרווקים. מרוצה מדרך זו של לילה. "הלילה יפה", אמרתי רק לעצמי בתמורה קטנה לעיכוב, לחצי שעה זו. לא אתקשר לנסות ולציין רק עובדה אחת ולנסות ולסיים שם. אין לי  צורך באהבה, מספיק לי שיר שאני אוהבת.

אחרי לחכות אני מזכירה לעצמי, הנה סוף הלילה שנעשה עכור. הנני קן צרעות, וסוף הלילה יתפתל, יצא מגדרו ויחכה לאיש. כל האורות מנותקים, אחרונת השעות הקטנות. 

מה שניסיתי להגיד על כאב בפעם הקודמת, באופן כללי הוא שכאב מפשיט אותך. שמטבעו לגרום למין הסתנפות במקרה הטוב וריטוש במקרה הטוב פחות.  שמטבעו לגרום להכות בעצמך, אחרים, בקירות או כל דבר אחר ולחשוף אותם. התהליך המנטאלי דומה לזה הרפואי, לחפור בבשר עד שמגיעים לנקודה ואז לעשות איתה משהו. אם אפשר, כל זה היפותטי מאוד ונרמס תחת פשטות הניסוח. אך ניסיתי להקביל בין המעמד של הסבל כדבר קדוש, מתוך פעולת פירוק לתחושה הפיסית נפשית תוך מבט על אם הפעולה נעשית מתוך החצנה כמו ברבדים דתיים (הדוגמא של הנצרות כדת שלמדה להחצין סבל במידה שמבטלת סבל כביכול, אם מתעלמים מהפרדוקס או המציאות הנוכחת) או כפעולה מופנמת שכרוחה לרוב ביצירת חיץ. מעיין נקודה מסוימת של ניקוז או מוקד תשדורת (תלוי איך מסתכלים על זה) אך טבעו של כאב לזוז ולפעמים לבחור מספר נקודות או להטעות כשדר. התוצאה של גרימת הרס העוקבת את השדר נותרת כך או כך. (האם הייתי ברורה יותר הפעם?)

השעה מאוחרת שוב.

בנוסף מגיע מזל טוב לליאת לוי החיננית, שותפתי לשלל הרפתקאות .