בננות - בלוגים / / שירה, שירים ואחרים
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

שירה, שירים ואחרים

1.

היה בכוונתי לכתוב המשך לפוסט מה "נשים רוצות" שיהיה מוקדש לסקס. ועוד מקווה שאעשה. רציתי לכתוב את כל מה שודאי נשמט בחדרי עריכה ולא נאמר בקיטונות .משהו שיראה כמו מאמר הלקוח מגיליונות אחד מעיתוני הנשים שאפשר להשיג רק בגיהינום. אך אני רק אנושית וכפופה לחוקי מזג האוויר, וכך קרה שמצאתי את עצמי מהרהרת פחות בענייני אישות. במקום הקדשתי עצמי לקריאה שקטה ומפוזרת ככל שיכולתי להרשות לעצמי בתוך גוף הרעש התמידי הרוחש אצלי בבית. ראשית נטה ראשי לפראנקי ואלי. פראנקי ואלי הוא זמר משנות השישים. את השם ואלי שאל מהזמרת האהובה עליו. לולי הביטלס הוא היה זוכה ודאי להצלחה מסחרית והיה לא ניתן לעצירה עם מראה האיטלקי המצוחצח מניו ג"רזי. והגישה הנימוחה של בדרן כפי שהיו פעם בדרנים. לובשי חליפות נוצצות אך לא מצועצעות. משפריצים מיניות מרוסנת במעטה שובבות קלה. לחלק ביום בו מתחיל להחשיך אני ממליצה על מוסיקה ממתיקה כמו פראנקי, הzombies   , john martyn , והsmall faces. משם אפשר לעבור לDebussy   או Faure  וRavel  ( תלוי אם השמיים כחולים ומנקבים קור או אפורים ונמרחים על קו האופק. לאחר מכן אני ממליצה להקדיש זמן קצר למהומה של פייר אנרי , מאבות המוסיקה הקונקרטית. מוסיקה השמה דגש על צליל מוקלט במקום על תו מנוגן  המוסיקה שיצר מופלאה והופכת שעה מתה למין תיאטרון או תסכית רדיו המלא בפעולות קטנות כמו פתיחת דלת ההופכות למוסיקה. מפאריז של תחילת המאה לחדרך . לאחר מכן ישנם משתנים רבים מידי ולא אוכל להמליץ .

 

2.

אם להישאר בנושא מוסיקה וחורף יש שיר נפלא של המשוררת  סיגל בן יאיר. השיר של סיגל שכותבת בפורום זה ( וגם פורסם כאן ) ונוגע בעיני בנושאים אלו הולך כך :

 

"קוֹלְךָ מוּנָח בְּחַדְרִי

בֵּין הָכִּסֵא לָדֶלֶת

מְדַקְלֵם אֶת סֵדֵר הָשִירִים שֶל הָסְמִיתְ"ס.

אֲנִי מְשָטַה בְּעַצְמִי לְיַד הָחַלוֹן –

הוֹפֶכֶת עֲנַנִים מִשמֹאל לְיָמִין לִיצוּרֵי כִּלְאָיִים, צִיפּוֹרֵי עִירִי,

אַף הֵן בְּצִיוּצָן הַמְרָמֵה אֵינָן שוֹתְקוֹת.

אֶת הָרְחוֹב אֲנִי בּוֹדָה כְּתָמִים כְּתָמִים וְקַו

צִוְוחָת הָסִירֶנָה בַּכְּבִישִים (דַי לָחוּש בָּגוּף

אֶת טֵירוּף הַתְנוּעָה כְּמוֹ הַלְחִישוֹת בְּאוֹזְנַיי, רָחַש עוֹר הַפִּשְתָן שֶלְךָ

נוֹשֵף עַל עוֹרִי.

לְעִיתִים אוֹמַר אֶת שִמְךָ כְּדִימוּי אוֹ כִּנְשִימָה)

מַה טָעַם לִי בְּכֹל הַמוּזִיקָה הַבּוֹקָעַת מְחֲלוֹנוֹת אַחֵרִים,

מַה טָעַם, שָם. בַּמִקְצָבִים הָהַרְמוֹנִיִים. אוֹר רַךְ,

נַח עַל הַחָרַקִים הָנוֹעָצִים וּמְשָיְיפִים אֶת רַגְלֶיהֵם בְּתַאָוַוה בַּרְשָתוֹת,

מַפְנִים אֶת גָּבַּם

אֶל הַלָיְלַה הַגָדוֹל."

 

השיר מציע כמו המוסיקה של פייר אנרי את הרעש היומיומי כמוסיקה. אך בניגוד אליו, הוא מציג את המוסיקה של היומיום כקקופוניה של שלל צלילים המכסים זה על זה. מסתירים צלילים שאנו רוצים לשמוע ומבליטים כאלו צורמניים שהיינו רוצים להעלים. כמו בהקלטה התופסת את המרחב של צליל ומשטיחה אות לקרוב ורחוק, חזק וחלש כך גם השיר אוסף את הצלילים ומניח אותם במימד אחיד. הקול המונח בין הכיסא לדלת, זמזום שיר, רעש הסירנות המכסה על אינטימיות של לחישה. התחרות של רעשי הלילה עם אינטימיות החדר.

 

3.

נתקלתי לאחרונה שוב בלקט כתבים של יהודה אריה ממודינא. משורר והוגה יהודי איטלקי מתחילת המאה ה17. יש דרכים שונות לפלג יהדות לשני זרמים מרכזיים. יהודים קומוניסטיים ויהודים קפיטליסטיים, יהודים מיסטיקנים ורציונאליים (ועוד). בהגדרה האחרונה אני מוצאת את עצמי לרוב בצד הראשון. אפילו דמויות טריות יותר ( יחסית ) כמו הרמח"ל אליהן מצורפת אנקדוטות מפוקפקות ושערוריות זוטות בנוסף להילה המיסטית עשויות לעורר הזדהות בעיני יותר מכבדות הראש הקפדני של אחרים. ובכל זאת דווקא בקפדנות לפעמים תימצא מעין נחמה. יהודה כותב נגד גלגול נשמות, ונגד ללכת למכשפות: "מלבד היות הדבר אסור מפאת עצמו ומכחישים בפמליא של מעלה וחטאו לאלוהים, גם כי חמירא סכנתא מאיסורא.כי כבר קול רינה במחנה מרוב יהודים המחזיקים ביד מכשפה, וילך הקול להגמון ולחוקר,ונשאו עוונם ונמצא שם שמים מחלל ". שתי נקודות קצרות . האחת היא השירה כאמצעי ביטוי פואטי אצל הוגים ( גם הרמח"ל וגם יהודה אריה לפניו כמו אצל אחרים). כמו שהשירה חברה ללשון הדיבור במאה זו כך היא חברה לאמונה ולפילוסופיה. מעבר לאזכור האפשרות להשתמש בשירה להעביר סוגים רבים של תכנים (אולי זה הזמן לקרוא למישהו להרים את הכפפה ולכתוב ספר המשווה שירה יהודית בעלת אופי תיאולוגי שונה) רציתי להזכיר ששירה תמיד תוכל למצוא בעלי ברית חדשים. הנקודה השנייה הוא היחס השניוני למיסטיקה. אצל שאול לדוגמא שמיגר את בעלי ובעלות האוב אך הלך לאחת ברגע החרדה הגדול שלו. עונשו הוא כפול, עונש שהתקבל בגלל אי הציות לאיסור ללכת אצל כאלו ועונש אנושי הנובע מההתחפשות והליכה למכשפה אותה רדפת. ניתוח קצר ושטחי מעלה יחס משונה לאמונה מול הרציונל. הרצון לעקוב אחרי חוק אחיד הנובע ממוסר מול הסקרנות והפחד. גם נושא זה ראוי לבחינה מעמיקה יותר אך כאן אפקיר אתכן חזרה לחורף, אותי ללילה. אנסה שוב לכתוב בקרוב . אולי את הפוסט על סקס. מזמן לא קראו לי "מתנשאת " אוהבת. נשיקות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. אביה, השיר של סיגל באמת יפה מאוד.
    לגבי מיניות נשית – האם באמת אפשר להכליל ככה? עם כל הבסיס הביולוגי השווה, נשים מאוד שונות ומגוונות כשזה מגיע למיטה…

  2. גם אני אהבתי את השיר של סיגל . ושמחתי על ההמלצות למוסיקה . צריך לכתוב כאן יותר על מוסיקה בעיני . בינתיים תודה

  3. כרגיל נהנית לקרוא אותך.

    מחכה כבר בקוצר רוח לפוסט הבא שלך.

    אל תתני לנו להמתין כל כך הרבה זמן .

    נשיקות
    מהסמויה.

  4. את תמיד מעוררת בי מחשבות מעניינות . התרגשתי מההקשרים

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד