בננות - בלוגים / / יום הולדת
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

יום הולדת

יומהולדת ( אתמול )

הקראתי שירה. כמה בלתי הולם ליומהולדת. הרגשתי חגיגית רק במעט. הסתרתי את החגיגיות (או שהיא נסתתרה לבד מבלי משים) בטקסיות קטנה פרטית כל כך עד שהיא נעלמה לבד בתוך סידורי היום ואז בלהגיע לערב מעט באיחור ובטון מעט אישי יותר להקריא שיר בצורה בה מקריאה אני. בטון בוטח מפאת חוסר בטחון אני מרטשת אותם על המיקרופון. לאחר שהבנתי שאפשר לבטוח בהם מספיק כדי להלום בהם במעט. לאחר שאחרים כבר עשו כמוני בתוכנית המשונה הזאת של מציאויות, של הישרדות מתוך פיכחות כמעט בלתי נסבלת של המעמד. ומה לא . אך לי יש יומהולדת ואני מרשה לעצמי להיות סנטימנטלית אפילו מעט פחות. מהרגע בו מבינים שכולם רוצים בעיקר מעט תשומת לב הכל נעשה קל יותר. ואני כבר יודעת הרבה יותר מזה אך לומדת עדיין לרוץ, להלחם ולמצוא מסתור. ליירט שטויות. לכתוב. להמציא את התסכיתים ההולמים לתחנת הרדיו הפרטית שלי .

לאחרונה קולנוע מעניין במיוחד (אותי) . רציתי לצטט קצרות את ברסון (רוברט או רובר תלוי את מי מנסים להרשים) הוא יותר קולנוע מינימליסטי כמו שאני אוהבת ונוגע בסוג האינטימיות המקיפה, המרשה לעצמה להיות כוללת הכל מתוך הבחנה שהאינטימיות מקיפה. שהיא מותרת לצלולואיד. ברסון אומר בראיון " I always shoot on the dangerous line between showing too much and not showing enough. I try to work as if I were on a tightrope with a precipice at either side.

האינטימיות שאת יוצרת תמיד מהלכת בין הקצוות האלו של לכלול יותר מידי ובכך לספר יותר מידי ללהשאר סתום. הקרבה או הפרספקטיבה שמתגלית דרך הדימוי קושרת בין מה שהצופה רואה לבין המידע המופחת המתגלה דרך המימד הסימבולי שלו. לכל דמות או צל יש מטען תרבותי בעל מתח . כאשר נוגעים באלו בעדינות הצופה נפגשת עם הרעיונות שלה עם המושגים התרבותיים הכמעט מולדים  שלה. החפצים והדמויות נפגשים. ז"אן קוקטו אומר על ברסון He expresses himself cinematographically as a poet would with his pen. משורר קורא לקולנוען משורר. (למרות שקוקטו קולנוען בפני עצמו  הצהיר על עצמו כקולנוען חובב )

כדוגמא הפוכה אפשר להסתכל על העבודות של מריו באווה הספרדי. סרטים מקושקשים . מערבוני ספגטי הנוגעים בפורנוגרפיה. הוא משתמש בכל הדימויים המקובלים של תקופתו ויוצר מין סבטקסט משונה יותר, מתקרב גם הוא. הולך ומתגנב לעבר הצופה ואז פוגע בה ( קצת כמו שמשוררים מסוימים מקריאים שירה) . או העבודות של מאיה דרן האוקראינית שזורקת את התחמושת הקולנועית שלה בצורה הלא נכונה לכאורה, משתמשת בצד הלא נכון כמעט של המצלמה שלא לומר עורכת בכיוון הלא נכון. או דוריס ווישמן והסרטים המיניים הטראשיים שלה. המשתמשים בכל ארסנל הבנאליה כדי להראות משהו שמנפץ את המובן מאליו. כולם קרובים לליבי. איחלו לי מזל טוב. ליקקו את פני. גם להם לא היה תקציב . לו רק היה לי תקציב ( הרי לכם רעיון למתנת יומהולדת…   מצאו מקום בלבכם לאחל משהו גם לטובתי. כל אנשי השלום הנעלמים, עכברי רשת ערוכים. ידידי. ברכות אמיתיות גם לי אליכם.    

 

7 תגובות

  1. אביה היקרה,
    מזל טוב מכל הלב, שמח שאת כאן, נקודת אור אפלה בעולם בהיר וקשה (-:

    מזל טוב!
    מתיתיהו

  2. נהנתי ולמדתי מן הפוסט. מזל טוב. הינה הנחמה שמצאתי לעצמי ביום הוא. אומי.

    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1655&blogID=39

  3. אביה, זה נאום יום הולדת אדיר, דרכו למדתי כמה את חכמה, רגישה, והכי חשוב מחלקת את החכמה שלך איתי, מאוד נהנתי לקרא .
    מה שעלה בדעתי , כמה נפלאות דרכי היצירה, אפשר ככה וגם ככה, ומכולם מקבלים השראה.
    מזל שנפגשנו.
    להתראות טובה

  4. היי מזל טוב!!!!

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד