על בדידות וקרוס דרסרים

שלושה גברים. לא יהיה זה רלוונטי. הם יהיו אלו אך לפני זה יצטרכו להבין שאין לי מפה ללבם. הם שלושתם מדברים על ללבוש בגדי נשים. אחד לפני מדבר כה רם שברור שעשה זאת והיה מרוצה. שני מתבייש ונראה שאינו נוהג לנווט את עצמו בכדי לנסות, אולי הססנותו מעידה על שהוא אומר לעצמו דברים בסגנון נעימת המנגינה של בושה. שלישי גברי מידי וחושש לנסות. קשור קשר מסוים לראשון שמייצג שביעות רצון עצמית, שזה מה ששלושתם ודאי מחפשים אך הוא טוען שמושגי הגבריות שלו אחרים. משתמש לשם כך בטון גדול יותר מהשניים שלצידו. דיבורו מבליע המילים מעיד שהוא השיכור ביותר משלושתם, ואולי הנרקומן הלא תקין פוליטית של החדר. נשים הן מיעוט במסיבה ההיא ועדיין אני לא יכולה שלא לחשוב שלנשים היתה מין מהפכה שגם אם תוצאותיה מסתכמות במידה רבה בזאת שהן יכולות ללבוש מכנסיים, לפחות לנשים יש מנעד גדול יותר של בגדים, של הבעה. גברים נשארו כלואים במושגים הולכים ומצטמצמים של זהות. גברים מסכנים. ולמרות שאני בוחרת בנשיות בלעדית ליבי יוצא אל גברים שאינם יכולים לפחות לבחור בגבריות שלהם. שלושתם היו מכוערים. חבל. נראה היה שהמסיבה הלכה להתפקע ולהתפוצץ לאט כמו הסדקים בדירה הדרומית. שורשי העיצוב של פיסת עיר קטנה שעדיין שכחו. כולם יורים את הטקסטים הקבועים שלהם אך כאשר הזמן עובר והם מתעייפים ונעשים שיכורים יותר המסיבה הופכת למין התרגשות בליל מלל. אינני יודעת איך לא עושים מסיבות שמורכבות מרושם ראשוני בלבד. מסיבות של חמש דקות. לא ניסיתי להגשים דבר או למצוא סקס (לתפוס זיון). באותה נשימה יכולתי להגיד, שאני לבד. כלומר שבדידות מכסה אותי. מותחת ומלפפת. מקיאה על רצונותיי. ובלי בושה שולחת אצבע מאשימה לכל מה שאינו אמת מוחלטת. והיא אמת מוחלטת והשאר לא זוכה לרחמים. בדידות היא ידידתה של האמת הקרה. את פוגשת מישהו ושוכבת איתו. במקום להגיד לו אין לי חשק לישון מחוץ לבית, או אני לא בטוחה שאני מחבבת אותך , או סתם הילדות בבית והחתולים כלבים וארנבים להאכיל יוצאת גרסה פסבדו אלגנטית על משהו קטן. משהו שלא מסגיר דבר, כביכול. אני לבד. ידידתה הנוראית של האמת. אך לא רק.