אביה בן דוד מו"לית/משוררת/תסריטאית
את לילותיי הקרבתי עבורך כמו גם את ימי
היית לי מושא תשוקה וזעם אהבה וכלימה
בבואי אילך ספגתי לקרבי את השתיקות
העדר המילים היו לשיחות שרידי עבר –
תורגמו למציאות אובדנית הזויה וכאוטית
את כל שירי כתבתי לך (גם את שלא נאמר)
ריכוז של כאב מוטח על דף בדיוק מופתי
דימום סדיר של מילים שיביאו עלי את תהילתי
כוחם יפגע ברבבות הם יבכו איתי ירחמו עלי
יאמצו אותי לחייכם
האם תדע את אהבתי זו שחיבלתי בה במזיד
את דרכי לתהומות את נסיקתי משק כנפי השבורות
כן הגדרתי מחדש את המושג התעללות עצמית
קרבתי לטובת הדחייה עמדתי בגו זקוף בשם הנפילה
הרמתי עצמי ממצולות כדי לטבוע שוב לצלול לאפלה
אתה חיי וקברי הפתוח העונש והמחילה
תענית ויום חג טמא וקדוש כאחד
ולא אמאס בך לנצח אסכל דרכי אליך
אכשיל עצמי אמעד אבגוד ברגשותיי
אתבוסס בשפלותי ואשב לתעד אשכתב ואחדד
אתה תחיה לנצח על דפים אלו אצבעותיי קהו
על כל מילה ספוגה ביגון הגובה מחיר שרירותי
חסר היגיון ויש אף שיאמרו טירוף של ממש
יכפתו אותי בכותונת משוגעים יוקיעו אותי
על שהקרבתי את אהבתי על מזבח האמנות
כמה כאב נשי מתבוסס על הדפים. כאב חד. כאב מוכר. כמו הגשם הראשון
הקונפליקט הקשה הזה בין האהבות
והקשר קשר הדם לאמנות מתבטא פה חזק ומצמרר
הוא גם זוכה בגלל הכוח לאהבת האמנות
באהבה מיוחדת מאד וגם אם היא נגמרת היא מתת
יש בשיר יופי.טירוף.כמעט טירוף מיסטי.