'עט, עפרון ורעל' המשך…

על מהות הסקרנות

או

זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך

יום אחד, במהלך שיטוטים סטנדרטיים, נתקלתי בולאדימיר. הוא חלף על פני כרואה דרכי ופנה לאחת הסמטאות. היתכן? האם הוא לא מזהה אותי? מן הראוי היה שלפחות יברך לשלום. הייתי מסתפק בניד ראש, או לכל הפחות במבט חטוף בעת שחלף על פני.

איני יכול להבין מה הניע אותי ללכת אחריו. כל שזכור לי הוא שמצאתי את עצמי בעיצומו של מעקב שלא היה מבייש את פיליפ מרלו. לאן זה יוביל אותי? מה אני משיג מהמהלך המטופש הזה? על מה חשבתי באותו רגע? אין לי שמץ של מושג. כמובן שהמעקב המיותר לא הוביל לשום מקום. ההפך הוא הנכון, התרחקתי ממחוז חפצי. הרי לא יכולתי לפנות אליו כשעצר תחת בניין מפואר. וכי מה אומר לו? מאוכזב מההתפתחות הבלתי צפויה, חזרתי אל ביתי.

סקרנות היא אחת התכונות המעכבות את תהליך החשיבה, המעלות תהיות והמסיטות אותך מן המטרה. אם אינך מרסן את עצמך עלול אתה להיסחף, להתנתק, וכעבור זמן לשכוח את שאיפתך ולעסוק בחייו של אדם אחר. מי הוא הטיפוס הזה, איך הוא מצליח להשיג אותי בעקביות. ולמה לעזאזל הוא כל כך מנותק ורגוע?

האנרגיות שלי הופנו לכיוון אחר. חשיבה אובססיבית תהיה ההגדרה הנכונה, תכונה מעייפת המאפיינת אותי. אני חייב לדעת מה מסתתר מאחרי הדמות המסתורית הזאת, מאחורי השלוה, מאחורי ארשת הפנים המסוימת, זו המאומצת על ידי רוצחים סדרתיים שזוכים בביוגרפיות ההופכות לרבי מכר. איך אני מתחיל לפתח תקשורת? איך אני ניגש מבלי להיראות מתעניין מדי, מתלהב או סתם מטריד? הדבר שחששתי ממנו היה כמובן פעולה ספונטנית שכתוצאה ממנה אתה עלול לסדוק, שלא לומר לנפץ, את הדימוי העצמי שלך. טרגדיה ממש.

אנשים אפטיים מעולם לא היו מובנים לי בדיוק כשם שלא הבנתי את עצמי. כאשר מדובר בך עצמך אתה משלים עם העובדות, לא מנסה לרדת לעומקם של הדברים. אם אינני טועה קוראים לזה שלמות עצמית, אך אני לא בקיא במושגים רוחניים ומברך על כך.

טרנד מאוד אופנתי הוא להשלים עם עצמך, אך מה עושים כשעצמך משתקף במישהו אחר? את התשובה לא כתבו בהוראות, וההגיון שלי אמר שעלי להשלים עם עצמיותו של מישהו אחר. אין צורך לציין שהוטרדתי לא מעט מהחוויה המיותרת. לא יאה לי להיקלע למצבים מגוחכים כאלה. הייתי חייב לשים לזה קץ.