בננות - בלוגים / / חרדות למופת
ירון אביטוב
  • ירון אביטוב

    ירון אביטוב. סופר, עורך ספרים ואנתולוגיות, מבקר ספרות, עיתונאי, תסריטאי ובמאי של סרטים תיעודיים, טייל ומדריך טיולים באמריקה הלטינית ובדרום אמריקה. יליד חיפה, התגורר בעבר בירושלים, בהמשך בתל-אביב ושוהה כעת בחו"ל. פרסם אחד-עשר ספרים: שני רומנים, נובלה אחת, חמישה קבצי סיפורים, שני ספרי תיעוד ומדריך טיולים. פרסים ספרותיים: פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה( 1993), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1994), פרס מענק מטעם קרן עמו"ס (1998), ופרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ה (2005)

חרדות למופת

  

 

על "לב משוגע" של דורית אבוש, הספריה החדשה הקיבוץ המאוחד, 344 עמ"

 

 

במהלך קריאת הרומן של דורית אבוש נתקפתי פתאום במחנק, לא רק נשימתי, גם קיומי, שאילצני להניח את הרומן לשעה קלה בצד. זה קרה בעמודים שבהם מספרת אבוש על תועמלנית של חברת תרופות נגד קצרת, הנזקקת בעצמה למשאף המוזהב שהיא משווקת ברחבי גרמניה. התקף החנק הזה, כאילו היא עצמה נזקקת לתרופה שהיא משווקת (לאחר מכן היא תזדקק גם לתרופות אנטי-פסיכוטיות), הוא תחילתו של תהליך התמוטטות נפשית הפוקד את הגיבורה, נועה אלמוג, בעקבות מות אחותה התאומה נמי.

 

   אבוש מיטיבה לתאר את תהליך ההתמוטטות ההדרגתי של נועה, אגיפטולוגית המוותרת על קריירה אקדמאית, כשהיא מתוודעת אל מנכ"ל של חברת תרופות, המזמינה להצטרף לחייו, כבת זוג ובת חסות בעבודה. תחילה מופיע כאמור המחנק, לאחר מכן הבחילות וההקאות, הסחרחורות והחולשה, ובהמשך תסמיני הדיכאון, החרדה והאגורפוביה, עד שהיא יכולה לצאת מהבית רק עם ליווי ולהשתמש במעלית רק עם שומר הסף של הבניין. אבוש לא שוכחת, כמדומה, אף סימפטום המצויין בספר האבחנות

 הפסיכיאטי, ויודעת להעניק להם עיבוד ספרותי אמין, שעלול לגרום לקורא לחוש שהחרדה זוחלת על גופו כמו חרק שראוי להימחץ.

   מיטב הספר הוא בתיאור החרדות ובתיאור מערכת היחסים של נועה עם אחותה החיה והמתה. אין מדובר בשתי תאומות סיאמיות, אלא ב"תאומות הופכיות", אך כאלה המשלימות האחת את השנייה, עד שעם מותה של נמי, נועה חשה שעליה להיכנס לתפקיד של המתה: לשמור על ילדיה וגם לחלות כמוה. גם יתר הדמויות מעניינות: אביה של נועה, ארכיטקט מדופלם המצליח לתרום להחלמתה יותר מחרטומי הפסיכיאטריה, בן זוגה השמנמן עמי, המליונר האיטלקי פבריציוס, קלרה, מאלפת הפילים בקרקס שהופכת לנזירה, וחוקרת האמנות סנדי. בכלל, הרומן מצטיין בתיאורי אמנות וארכיטקטורה.

 

   כאמור, "לב משוגע" מכיל התמוטטויות נפשיות, ועוד מספר מצבים על גבול ההפרעה הנפשית. אבל כשם שהגיבורה עוברת במהלכו תהליך נפשי, כך גם הקורא עשוי לעבור כזה אבל בהיפוך. כאשר לגיבורה טוב יחסית, הקורא עלול להיקלע למשבר קריאה ולשמוט הספר מרוב שיעמום, אבל כאשר נועה נקלעת למשבר זוהי חגיגה ספרותית.

 

   אנליזה ספרותית-פסיכיאטרית תגלה שמדובר בספר הסובל מפיצול אישיות. כמדומה שני רומנים הכרוכים בספר אחד, ושניהם שונים מאוד האחד מן השני. החלק הראשון אינו מוצלח במיוחד, לטעמי. הוא מספר על נועה וחיי המין שלה. סצנות ארוכות מדי עוסקות בגודל האיבר של עידן, גבר אנטיפטי שאיתו היא חולקת את יצועה במשך ארבע שנים (לא ברור מדוע), ובהתמסרותה של הגיבורה אליו מקדימה ומאחורה, מלמעלה ומלמטה מבלי להשיג את הסיפוק האמיתי. "הזין של עידן היה אתגר, אישור לאינטליגנציה שלי" (עמ" 111), כותבת אבוש. אבל לא בהכרח אישור לאינטילגנציה של הקורא. פרקים אלה אינם תורמים דבר לתובנות על תסביך הפאלוס הנשי. במהלך קריאתם, שאלתי את עצמי מה קרה לאבוש, שאת ספריה הקודמים אהבתי לקרוא.

 

   החלק השני, והטוב מבין השניים (החל מעמ" 186), מביא לידי זיקוק עוד תמה מעניינת מלבד התקפי החרדה: תיאור חייה של מהגרת ישראלית בניו יורק והתלבטותה האם  לשוב לישראל. אבוש טיפלה בנושא הזה כבר ברומן "היורד". כאן היורד למעלה, באנלוגיה לרומן המפורסם של יורם קניוק, הופך ליורד למטה, אל תהומות הנפש והחרדה, שמהם הוא יוכל להתרומם, עם הרומן עצמו, רק כאשר גם אבוש חוזרת לעצמה ולכישוריה כמספרת בעלת ייחוד.

 

פורסם לראשונה במדור הספרות של "ידיעות אחרונות", 26.10.2007

 

 

3 תגובות

  1. נשמע מעניין. תודה.

  2. המשפט שתפס אותי בכתיבה שלך הוא, שכאשר חיי הגיבורה טובים, הקורא נכנס למשבר קריאה, וכאשר הגיבורה במשבר, זו חגיגה ספרותית. זה בדיוק מה שקורה להרבה מחסרי הנורמה ולכותבים המשוגעים- הם מחפשים משברים כדי להרגיש את החיים הכואבים בעצמות, כי אם לא, הטוב משעמם שבא למות. עוררת את סקרנותי. ל"

  3. ירון, אחלה ביקורת. סיפרתי לדורית אבוש על הרשימה שלך ושלחתי לך לינק. היא חיה באמריקה ואפילו לא ידעה על הביקורת בידיעות. אמרה להגיד לך שזו ביקורת חכמה. והיא מודה לך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לירון אביטוב