בננות - בלוגים / ירון אביטוב / איך אומרים שלום בעברית?
ירון אביטוב
  • ירון אביטוב

      ירון אביטוב סופר, עורך ספרים ואנתולוגיות, מבקר ספרות, עיתונאי, תסריטאי ובמאי של סרטים תיעודיים, טייל ומדריך טיולים באמריקה הלטינית ובדרום אמריקה.   יליד חיפה, התגורר בעבר בירושלים, בהמשך בתל-אביב ושוהה כעת בחו"ל.   פרסם אחד-עשר ספרים: שני רומנים, נובלה אחת, חמישה קבצי סיפורים, שני ספרי תיעוד ומדריך טיולים.   פרסים ספרותיים: פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה( 1993), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1994), פרס מענק מטעם קרן עמו"ס (1998), ופרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ה (2005).   על כתיבתו: אביטוב הוא כותב מגוון, שהתנסה בכל סוגות הכתיבה: מן התיעוד לסוגיו ועד הפרוזה לסוגיה. סגנונו משתנה כמעט מספר לספר. מחד, כתב ספרים שתיארו בדייקנות ובסגנון טרגי-קומי את החיים בחצר האחורית של ישראל והעידו על מודעותו החברתית העמוקה (בית החולים הפסיכיאטרי, השוק הירושלמי, שכונת העוני וכו'), ומאידך, כתב נובלות אלגוריות וסיפורים פנטסטיים וסוריאליסטיים. הגיוון בכתיבתו ניכר לא רק בסוגות הכתיבה, אלא גם במקומות ההתרחשות של העלילות, בין ה"כאן" (ישראל) ל"שם" (ארצות זרות). בנימוקי השופטים למתן פרס ראש הממשלה נכתב: "כתיבתו של אביטוב עוסקת בפאזל האנושי הישראלי, ובעיקר ב'צברים' החיים מזה דורות בארץ. הוא כותב על השוליים החברתיים, על הדחויים והנידחים, ועל גיבורים הנפתלים עם עצמם ועם סביבתם על רקע הוויה מעיקה, ומנסים להישרד בתוך סיטואציות סבוכות. כתיבתו עוסקת בנושאים כמו חירות, כבוד האדם והפרט הבודד הנאבק על זהותו, והיא מצטיינת באנושיות רבה ואמפטיה ל"אחר" תוך הארת מורכבותו הנפשית. זו כתיבה רגישה של מספר טבעי בעל עין חדה ויכולת לתיאור מצבים בסגנון נקי ואמין" (פרופ' יפה ברלוביץ, אלי עמיר ואשר רייך).   ספרים: "הסתכלות, דו"ח מבתי-חולים פסיכיאטריים" ("כנרת", 1991). מהדורה מורחבת ומעודכנת ראתה אור בהוצאת ירון גולן (1993). פרס ארתור רופין למדעי החברה, שניתן על-ידי ועדה אקדמית של שלושה פרופסורים מהטכניון (1993).   על הספר: מחקר ראשון מסוגו של תצפיתן בלתי-תלוי על בתי-חולים פסיכיאטריים בישראל, הפותח בפני הקורא את דלתות הברזל הנעולות של המחלקות הסגורות, ומאפשר לו הצצה בהחלט נדירה בהיקפה על הנעשה מאחורי החומות הגבוהות. המחבר ערך תצפית אנתרופולוגית בת שנה על טקסי הפולחן של השבט הפסיכיאטרי המסתגר, ולצורך כתיבת הספר ריאיין מאות חולים ואנשי צוות. "הסתכלות" עוסק גם בפן בלתי ידוע – פסיכיאטריים ואנשי צוות שהתמוטטו, אושפזו, ועניינם נדון בפני ה"ועדה לרופאים משוגעים". "הסתכלות" הוגדר על-ידי הביקורת כדו"ח בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה, והוא זכה לתהודה רבה בכלי התקשורת.   מן הביקורות: "דו"ח מרתקת, חד תפיסה, חם ואנושי, מסמך חשוב לאנשי מקצועות בריאות הנפש" (תמר קרון, פסיכולוגית בכירה); "מבצע נדיר… מושגים טעוני רגש ומפחידים, מובהרים לקרוא בצורה שוטפת וקריאה… שירות חשוב לציבור" (ד"ר עמיחי לוי, פסיכיאטר בכיר. מתוך "הופכים דף", ערוץ 1) "מסע לארץ לא נודעת" (יגאל סרנה, ידיעות אחרונות); "התמסרותו לנושא נדירה על רקע ריפיונה הכללי של העיתונאות בארץ בתיחקור נושאים בעלי רגישות חברתית" (אלי שי, ידיעות אחרונות); "מסע מרתק אל מחוזות עלומים" (יעקב לויתם, ירושלים, מקומות ידיעות אחרונות); "אביטוב כתב דו"ח חשוב ומעניין" (פביאנה חפץ, תל אביב, מקומון ידיעות אחרונות) "המשימה שלקח עליו אביטוב ראויה להערכה. אנחנו מורגלים בעיתונאים חוקרים, שכתבת התחקיר שלהם מבוססת על כמה שעות ביקור במקום, ושניים-שלושה ראיונות… לאביטוב פירוש שונה לחקירה. הוא אכן מצטייר כאדם רציני ואינטילגנטי, שפיתח מעורבות רבה במה שמתרחש במוסדות לחולי נפש" (הדה בושס, הארץ); "ניתוח מעמיק וסגנון ספרותי-אישי. מרשים במיוחד… ספר שאזכור לשנים רבות" (חיים ברעם, כל העיר). "מצליח להעביר דמויות מרתקות של פציינטים ואנשי צוות, ולהבהיר את הדינמיקה הנפשית והחברתית המסובכת של בית-החולים הפסיכיאטרי. מומלץ" (שיחות, כתב עת לפסיכותרפיה)   "כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה" ("כרמל", 1995). עורך: דוד וינפלד.   מחרוזת של מעשיות ומעשים מהווי הגברתנים והדברנים של שוק מחה יהודה ושכונת הנחלאות בירושלים. סיפורים קסומים ומשעשעים על ירושלים של מטה, שזכו לתהורה רבה בירושלים ובקרב אוהביה של העיר.   "אדון הסליחות" ("ספריית מעריב", 1996). עורך: איתן בן-נתן. פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1994). קובץ הכולל 15 סיפורים, שחלקם נכלל בהמשך באנתולוגיות ספרותיות ואף תורגמו לשפות זרות. הקובץ כולל סיפורים ריאליסטיים המפליגים אל עולם הפנטסיה והסיוט, והם משקפים מצב קיומי אוניברסלי של שחיקה במסגרת החיים. "סיפורי הקובץ מוכיחים כי כוחה של הכתיבה הריאליסטית המסורתית לא פג גם היום" (מנימוקי פרס קרן ירושלים לספרות יפה). אבל הריאליזם כאן הוא ריאליזם מועצם, לעיתים גרוטסקי ולעיתים פנטסטי.   "שומע במותו את הים" ("ספריית מעריב", 1998). עורך: איתן בן-נתן. פרס מענק מטעם קרן עמו"ס, שליד בית הנשיא. סיפורים בעלי ניחוח היסטורי, שמתרחשים בין המאה ה19- למאה ה20- ועוסקים בחלקם בפרשיות עלומות. אחד הסיפורים עוסק בפיענוח פרשיית רצח משנות ה30- של המאה ה20- ובגילוי מקום קבורתו של נוטר.   "פתק מאמא" ("עם עובד, 2001). עורך: חיים באר. רומן סיפורים רגיש, העוסק במערכת יחסים בין ילד לאמו על רקע חיפה של שנות ה60-. הרומן בנוי מאפיזודות, המתחברות לכלל אמירה חזקה לא רק על מוסד המשפחה, אלא גם על החיים של פעם לעומת החיים של ימינו. הרומן מסופר משתי נקודות מבט, הביקורתית של הילד, והנוסטלגית של המבוגר, המתגעגע לאמו המתה. כל אפיזודה מתחילה בסיפור מן הילדות, ומסתיימת במות האם ובהשלכותיו על חייו של הבוגר. הגעגועים לאם המתה באים לידי ביטוי בשורה של סיפורים הקשורים לחפציה, שגורמים לבן להתחבר לזכר האם: ספה בלויה, מכונת זינגר מקולקלת, שעוברת תהליך ניסי, שטיח שדהה, בוילר ממצמץ, גיגית חלודה, ואזה סדוקה ועוד. סיפורי ההמשך בנויים משורה של היזכרויות מקוטעות, המצטרפות לכלל רומן, שהוגדר על-ידי הביקורת כמרגש במיוחד.   "מדריך קובה" ("אסטרולוג", 2001). עורך: שלומי חסקי. מדריך הטיולים הראשון שנכתב על קובה. נכתב במשותף עם אבי הזאב.   "הלילה של סנטיאגו" ("אסטרולוג, 2001). עורך: רני יגיל. קובץ סיפורים טרגי-קומיים, המתרחשים בקובה של סוף המאה ה20 ודמדומי תקופת שלטונו של פידל קסטרו.   "חתונה כבר לא תצא מזה" (אסטרולוג, 2003). עורכים: רני יגיל ושלומי חסקי. נובלה ישראלית סימבולית העוסקת במערכת יחסים בין בעלי-בית לדייר שלהם, בין ערבים ליהודים, בין נגר והמקצועה שלו, ובין הזמרת המצרייה אום כולת'ום ומעריץ יהודי שלה.   "יומה" ("גלורי", 2004). עורכת: יעל ישראל. רומן אוטוביוגרפי העוסק בחמש שנות שהותו של המחבר בקובה, כולל פרשת כליאתו המקוממת בכלא שורץ עכברושים בהוואנה. הסיפור האמיתי והאותנטי ביותר שהתפרסם בעברית אודות קובה, על אורותיה וצלליה: חינה האנושי והמוסיקלי הקסום, שחי בכפיפה אחת עם צדדים נעימים פחות: הנוכלים הקטנים של הרחוב, והנוכלים הגדולים יותר של משטר העריצות. סיפור עז-ביטוי שייחרט בזכרונו של הקורא.   "האורות של מיאמי" ("כרמל/עמדה", 2005). עורכים: רן יגיל ועמוס אדלהייט. עורכים לשוניים: תנחום אבגר ולאה פרישברג. ב"האורות של מיאמי" מצטיירת אמריקה הלטינית כמעין אטלנטיס אבודה, שתושביה משתוקקים להימלט ממנה, כי היא טובעת, אך מצד שני, אי-אפשר לעמוד בפני קסמיה. סיפורי הקובץ נקראים כמו "אגדות עם מצוירות", כדברי אחד מגיבורי הספר, והם משלבים קסם מאגי לצד תיאורים מכמירים של סבל, עוני ופחד. בקובץ, הכולל חמישה סיפורים ונובלה, דרים להם בכפיפה אחת נוצת הפלא של אמיליו האינדיאני; שרביט הקסמים של פרנסיסקו המכשף, שמצייר לנשים הרות על בטנן; חבל אהבה הכומס סוד אינדיאני קדום ומציל בורחים מטביעה, שהופך לבסוף לחבל מוות; כפות ידיו הענקיות של אנריקה ששולטות בו ולא הוא בהן; סופר המתנגד למשטר המבקש לפני מותו להיפגש עם אביו המתנכר לו, וכן אסיר המדמה שאורות התעתועים המרצדים מולו הם של חוף מבטחים שאליו ניסה להגיע. "האורות של מיאמי" נוגע בשאלות של חירות והישרדות. בסגנון חסכני, אמין וחף מזיוף, הנע בין ריאליזם לפנטסיה, בונה אביטוב עולם עשיר הנטוע תברבות שלא הכרנו. על האורות של מיאמי: "אביטוב הוא מספר ייחודי הן בנושאי סיפורים והן בסגנונם" (ראובן מירן); "מצבים אנושיים ואמינים מאוד" (יצחק אורפז).   "101 יום, בחזרה מהשבי בקולומביה" (גלורי, 2005). נכתב במשותף עם לידור גולדברג, ועוסק בפרשת חטיפתם הדרמטית של ארבעה מוצ'ילרים ישראלים בקולומביה.   "הומלס" (עמדה/ כרמל, 2008). עורכת: יעל ישראל.     מהכריכה האחורית: "הומלס הוא כלֿאדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש. הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שיש בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שינטשו אותנו. את כל הרגישויות הללו חווה הומלס בעוצמה ובאינטנסיביות מבעיתה ומשחררת בוֿזמנית. הומלס מעניק תפיסה ייחודית על החיים בממד זמן פנימי, המשוחררים מכבלי הממסד. הומלס הוא רומן סיפורים נועז ומקורי, שמתקדם במעגליות מסיפור לסיפור, ופורש חוויה קיומית ופילוסופית, בד בבד עם עלילות מרתקות ומפתיעות בתפיסתן את המציאות הנפשית הסובייקטיבית. ברומן הסיפורים הומלס פורש ירון אביטוב כנפיים מן הכתיבה הליריתֿריאליסטית, שאפיינה עד כה את מרבית כתיבתו, וממריא למחוזות הסאטירה והסוריאליזם, ההומור השחור והאימה." יעל ישראל (סופרת ועורכת)   ירון אביטוב בראיון עם דפנה שחורי במעריב על טכניקת ההחפצה בהומלס: "זהו רומן הסיפורים השני שלי שלחפצים יש בהם תפקיד מרכזי. בקודם, פתק מאמא, היחס לחפצים הוא רגשי ויש מעין אמונה שעם מותנו הם ממשיכים אותנו ומהווים עבור הבן ברומן איזו משענת רגשית, שהוא יכול להיאחז בה עם מות אמו. "ב'הומלס', לחפצים יש משמעות לגמרי אלגורית וסוריאליסטית, ואני לוקח את הטכניקה הסיפורית למקום אחר, לגמרי פנטסטי. הרומן לועג לחברת הצרכנות שבה אנו חיים, מראה את ריקנותה וחוסר הטעם שבהשתעבדות לחפצים. ברומן יש גם ביקורת נוקבת על יחס החברה לפרטיה כחפצים: הגבר מתייחס לאישה כחפץ, הבוס לעובד שלו, האדון לכלבו, הפוליטיקאי לבוחר שלו. כולנו חפצים - משתמשים בנו וזורקים אותנו. מדובר הרי בגיבור חומרני מאוד, שכל חייו נהה אחר חפצים וקידש אותם, וכאשר הוא מאבד אותם הוא מאבד את הטעם לחייו, הוא מתפרק כמו חפץ. הגיבור ברומן הופך לחפץ בעצמו כי זו הדרך שלו להישרד במציאות המבעיתה שבה הוא חי. במיוחד הדבר בא לביטוי בפרק 'שמירת החפצים', שבו הגיבור הופך לחפץ על המדף. למעשה, אחד הרעיונות שמאחורי הספר הוא שהאדם הוא חפץ, ואילו החפץ הוא האדם. ברומן הזה יש חילופי תפקידים: בדרך כלל לבני האנוש יש ערך והחפצים נזרקים לרחוב, כאן החפצים הם בעלי הערך, ואילו האדם נזרק במקומם לרחוב. אבל בסיכומו של דבר, כולם נזרקים לרחוב, מהכלב, החפץ ועד האדם. לאף דמות ברומן הזה אין ערך אנושי, וכולן רק מצטרפות לערימה הולכת ומתגבהת של גרוטאות חלודות. בספר הזה יש, לטעמי, את האמירה הספרותית הכי מזוקקת שלי כנגד חיי הבורגנות."   תקציר מתוך מאמרים שהתפרסמו על "הומלס": מתוך "הגלגול הקפקאי של ההומלס העברי" מאת: יזהר באר התפרסם לראשונה באתר "העוקץ", 18.12.08, וכן ב"דה מארקר", 19.12.08 "אין מדובר בעוד כרוניקה עיתונאית המדווחת על עוד אומלל שנמעך בצבת כוחות השוק העכשוויים בעקבות קריסת המערכות הכלכליות, אלא בחסר בית ספרותי שמצטרף בתזמון מדויק אל אלפי המפוטרים החדשים, שחלקם יגיע מן הסתם אל הרחוב. קשה להאמין שירון אביטוב, מחבר "הומלס" (הוצאת כרמל, 2008), צפה את התמוטטות שוק הסאב פריים באמריקה ואת אפקט הדומינו שייגרם לכלכלות העולם. בהסתמך על הכרות רבת שנים עם המחבר, ידוע לי שבכלכלה הוא לא מבין גדול, אבל את הנעשה בביבי המדרכות של הערים הגדולות ואת מגוון חסרי הבית המאכלסים אותם הוא מכיר היטב אחרי שחרש אותן לאורכן ולרוחבן, מהפבלות של ריו דה ז'נירו, דרך השווקים של סנטיגו דל קובה עד הסימטאות של קיטו וערי השדה של אקוודור. הגלוי הנאות מחייב לומר כי לפני שנים חצינו ביחד את קובה לאורכה. אחת התמונות שנותרו בזכרוני מאז קשורה למקבצי הנדבות הקובניים, הפזורים ברחבי הערים באופן לא ליגאלי, שכן "גן העדן" הקובני לא מכיר בקיומם, אך המציאות חזקה, כידוע, מכל שיטה חברתית. ירון אביטוב, לא פסח על אחד מהם והקפיד לתקוע בידיו של כל הומלס אותנטי מטבע עובר לסוחר. באחד מביקוריו האחרונים בארץ, כשחזר משהות ארוכה בחו"ל, מספר אביטוב באחרית דבר, הוא נדהם מכמות דרי הרחוב שבה נתקל. אולי הם היו הסנוניות שבישרו על המשבר הגדול שעוד יבוא. כך, בתזמון מקרי, אך מושלם, יצא לאור רומן סיפורים סוריאליסטי זה, המתאר את עלילותיו של חסר בית, שנזרק מסיטואציה מטורפת אחת לאחרת בתוך עולם גלובלי חזירי וחסר מעצורים, שבו רק הדמיון המשתולל של המחבר, שמותח את גבולות המציאות למרחבי תודעה חדשים, חזק מכוחות השוק. האני של אביטוב הוא ההומלס הנע ממצב ביש אחד למשנהו כשהוא מייצר בעזרת דמיונו המוטרף פתרונות דיור אלטרנטיביים בלילות הקור והבדידות. במציאות חסרי הבית המוטלים על המדרכות או בגנים הציבוריים כמעט ואינם מורגשים. הם לא יותר מחפצים ישנים, חסרי ערך, שקופים. אביטוב מצליח להפוך את ההומלס שלו לחפץ של ממש. טכניקת ההחפצה מעניקה לחסר הבית כוח הישרדות דמיוני... מעל לכל מרחפת ההומלסיות כמצב קיומי מתריס עד לשיא הדמיוני המפר את חוקי הפנטסיה עצמם. כמו בגלגול הקפקאי של גריגור סמסא גם ההומלס העברי של אביטוב משנה את מצב הצבירה שלו ומפסיק להיות אדם בסופו של דבר. הוא מתכלב. במובן מסוים כל הומלס מפסיק להיות אדם, רוצה אביטוב לומר." יזהר באר הוא מנכ"ל "קשב-מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל"   ראובן מירן, סופר, מסאי, עורך ובעלי הוצאת "נהר" כותב באתר "העוקץ" את הדברים הבאים (18.12.08): "הומלס הוא ספר מעולה. כבספריו הקודמים של ירון אביטוב, גם כאן משחק הגורם האנושי תפקיד מרכזי. האדם שהחברה האדישה והמנוכרת דחקה לשוליים מובא למרכז התמונה. אביטוב מיטיב לתאר את גיבוריו האנטי-גיבורים ומכוון את המצלמה שלו אל ההיבט האתי של החיים. זאת האסטיקה שלו. אביטוב פותח את עצמו לנוף האנושי, שבלעדיו נופי הטבע היפים ביותר הם עצמים דוממים, עקרים ומתים. בניגוד מוחלט לישראלי המצוי, הנהנתן והאדיש לזולתו, אביטוב קולט בעין רגישה את האדם. כשהוא נמצא בקובה או באקוודור- הוא רואה בני אדם שחיים במצב חברתי מסוים. את הרגישות הזאת, הנובעת מתחושת סולידריות כלל אנושית, הוא מצליח לתרגם למילים שנוגעות בלב ויוצרות אצל הקוראת והקורא תחושת הזדהות. מומלץ בכל לב".     חדר משלו/ בועז יזרעאלי פורסם באתרי האינטרנט: באתר קדמה ב23.1 וכן באתר NRG בתאריך 21.1.2009 בספרו החדש של ירון אביטוב, "הומלס", אין בו עודפי שומן. לא דווקא משום שמדובר בטקסט "רזה", אלא מפני שבולט כאן, לטוב ולרע, היעדרם העקרוני של התפייטות-מתלטפת, של ריכוך לשוני, ובעיקר של דימויים – גלגלי עזר ספרותיים-בורגניים שגורים. מה שנשאר זה ההתרחשויות ה"קיומיות" עצמן. אמנם רק בפרק השני הורס דחפור את ביתו של הגיבור, אבל כבר במשפט הראשון של הפרק הראשון הוא נותר ללא דבר, הכל כבר מושכן. חד וחלק. כך כנראה נרמז שיש לנו כאן סופר שיודע מה הוא רוצה להגיד, מגיש את הנושא שלו בבהירות.... האתגר הרעיוני שעומד מאחורי "הומלס" הוא גדול למדי – ובעצם ההתייצבות מול אתגר זה מבצע אביטוב אקט הירואי משהו, שממנו כאמור משכילים להימנע מירב הסופרים הישראלים בהווה."     המאמר של שושנה ויג פורסם באתר בננות, 26.1.2009, וכן באתרים הבאים:  אתר E-MAGO, כתב עת בנושא תרבות ותוכן בתאריך 27.1.2009, אתר קדמה 28.1.2009, וכן בפורטל לצדק חברתי BSH בתאריך 29.1.2009 הספר לא הומלס רומן סיפורים  הכתוב בסגנון סאטירי וסוריאליסטי הומור שחור ואימה.   גיבור הספר מחפש מקומות להתגורר בהם לאחר שהפך להומלס ומחרוזת  סיפורים מתפתחת באורח אסוציאטיבי בהתאם למסע חיפושיו של הגיבור המספר.  ספרו של ירון אביטוב  הוא ספר ייחודי בשוק ספרים רווי.  לא חסרים כותרים המתפרסמים מדי יום ורומנים  על בסיס אוטוביוגרפי הציפו אותנו לאחרונה ולא  כך ספרו של אביטוב, הוא סוג של אלגוריה שנונה  על מקומו של האדם בחברה המודרנית.  במידה מסוימת הספר של ירון אביטוב מלהג על האמירה החז"לית שאישה נאה, דירה נאה, וכלים  נאים מרחיבים דעתו של אדם מתוך מסכת אבות. העולם מתהפך על הגיבור וכל שהקורא קורא הוא על החורבן הזה, מעין חורבן הבית המודרני.  זהו ספר על האַיִן. על אין בית, אין מקום, אין משפחה, על אין זוגיות, אין אהבה,  אין חיים אמיתיים כל האינים נמצאים בספר... סגנונו של המספר שובה את הקורא,  אין זה סגנון ריאליסטי אלא סגנון סאטירי שיש בו משחק עם השפה ועם הלשון... הומלס הוא ספר פאסימי, הוא ספר שבהתחלה מעורר בך צחוק ואתה מגחך במהלך הקריאה בטמטום וקהות חושים, מתמוגג מההמצאות החדשניות של הגיבור, ובסופו של תהליך חש הקורא שיש כאן התאבדות של הגיבור המודרני, הגיבור המודרני אין לו מקום ואין לו שייכות.אין לו אמונה , הוא מנסה לכבוש לו מקום בעולם הזה אך כל המקומות אותם הוא מצליח לסגל לעצמו הם מקומות עלובים ומגוחכים."   פיקרסקיות סיזיפית ע ל     "ה ו מ ל ס "       ס פ ר ו     ש ל     י ר ו ן     א ב י ט ו ב     / עמיקם יסעור (פורסם באתר בננות בפברואר 2009, ובכתבי עת ספרותיים נוספים)   הכותב הוא סופר ומשורר חיפאי המפרסם מאמרים ספרותיים בכתבי עת   "הומלס" הוא ספר מיוחד במינו. כמה הערות על ספר מיוחד זה:      1. זהו ספר מקורי ומיוחד במינו. רומן בסיפורים., לא קראתי דומים לו בספרותנו. סיטואציות מקוריות וגרוטסקיות מסופרות בגוף ראשון. עלילה דינאמית ורבת הפתעות.      2. יש בספר זה יסוד של סיפור פיקרסקי. תלאות של גיבור. איש מבוגר, לא נער אסופי כמו ברומנים הפיקרסקיים של ימים עברו.      3. חוסר האונים של הגיבור מנוטרל ומאוזן על ידי תגובתו הסטואית וסתגלנותו לתהפוכות העוברות עליו.     4. עקשנותו וסתגלנותו של הגיבור מגבירות את היסוד הגרוטסקי שבספר.     5. המטמורפוזות שעובר הגיבור הן פרי רצונו ולמרות ריבוין מבטאות מצב אחד.     6. יש כאן גם עימות טראגי בין חירותו של הגיבור להחליט ולנסות דברים חדשים לבין חירותה של החברה להתנכר אליו.     7. גם האופטימיזם הנצחי שמגלה הגיבור מדגיש ביתר שאת את ניכורה של החברה כלפיו.     8  לפנינו צירוף בין כעין סיזיפוס המגלגל את האבן במעלה ההר לבין סטואיקן, המשלים בכל זאת עם גורלו ללבוש ולפשוט כל העת צורות חדשות.      9. הספר הוא גם סאטירה על עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות המתמצות באפשרות אחת – חיים בזבל.     10. התיזה הבסיסית של הספר מנחיתה מכת מוות על תפיסת האתיקה הפרוטסטנטית כבסיס לקפיטליזם האמריקני והעולמי, (על כך כתב הסוציולוג מכס ובר) המניחה כמובנת מאליה, כי העושר הוא פרס לחריצות והעוני עונש על העצלות.     11. בלבולי המוח בדבר המוביליות החברתית סופגים מכה אנושה בספר . בל נשכח כי מציאות דיקנסית חוזרת לעולמנו ומושגים כמו עמלים ומעמדות אינם נראים אנכרוניסטיים וארכאיים.     12. נושא הארעיות, אותו תיאר אלווין טופלר בספרו, "הלם העתיד" הוא חוויה מרכזית ברומן זה.     13. החסד המתואר כאן הוא זמני מאוד ומצומצם מאוד. גם בכך ניכרת אנושיות של המחבר.      14. החוויה היא אורבאנית מעיקרה. ההוויה של אדם לנפשו בכרך הגדול.      15. מצד אחד מתוארת פה הוויה מקומית. אבל במחצית הראשונה של הספר בולטת  עלילה, אשר עשויה להתרחש בכל מקום.      16. המחשבות והיצירתיות של הגיבור הופכות אותו לפעלתן נוסח מנחם מנדל. אבל הוא רחוק מדמותו הנלעגת של אותו איש פרנסות יהודי. מאידך קיים מודל דומה של היצירה. דן מירון בספרו על שלום עליכם כתב על דגם הנפילה וההתאוששות המציין את עלילות רבים מספריו. דגם זה קיים, כמדומה, גם ברומן שלפנינו.      17. הדיאלוגים בין הגיבור לבין דמויות אחרות מבטאים תקשורת ישירה, יש כאב גדול בישירות הזאת.     18. קיים בספר גם מעין מוטיב גרוטסקי של נקמה נוסח שיבתו של הרוזן ממונטה כריסטו. מוטיב זה  מעשיר את העלילה ומפתיע את הקורא.     לסיכום זהו ספר מעניין מאוד, מיוחד מאוד.     מאת עמיקם יסעור.  כל הזכויות שמורות פברואר 2009   מאמר ביקורת של איתי בן אליעזר, שהתפרסם בבננות – "הומלס" ו"האורות של מיאמי", 26.5.2009 מה לעשות עם כל החופש הזה   "הומלס" בנוי כאפיזודות קצרות בהם משוטט הגיבור הראשי חסר הבית ומחפש מקום מחסה. אך יותר ממקום מחסה מן עוולות הרחוב, מעוניין ההומלס של אביטוב ליצוק משמעות אל סדר החיים החדש אליו נקלע. במלים אחרות: הוא שואל את עצמו מה לעשות עם כל החופש שהושלך לפתע לכיוונו.   שאלת החופש העסיקה את אביטוב גם בספרו הקודם, "האורות של מיאמי", המורכב מסיפורים קצרים העוסקים בתושביה של קובה השבויים בקסמם של ארצם מחד, ומאידך משתוקקים לברוח ממנה, או לכל הפחות למצוא אלטרנטיבה לאידיאולוגיה המהפכנית שאביטוב מתאר כמניפולטיבית, עריצה ומלאה בצביעות. ב"מיאמי" משורטט אביטוב את החופש בין גבולות של מציאות (האי) לבין פנטזיה (השכנה המתירנית מעבר לים). התשוקה לחופש מתבררת כקטלנית (מרקו, גיבור הסיפור "חבלים", מספק  לחבריו חבלים לחיזוק רפסודה ותולה את עצמו עם אותם חבלים לאחר שחבריו מפליגים לארצות הברית בלעדיו). בסיפור "שנה טובה אנריקה" מוסר ההשכל הוא קנטיאני: הגיבור מצליח להשיג חופש גיאוגרפי אך חסר את היכולת להשתחרר מיצר ההרס העצמי שמאפיין אותו ואשר מוביל אותו לבסוף לכלא. ובסיפור "האורות של מיאמי", המתאר חירות תודעתית מול חיים נוחים אך משועבדים, מביט גאייגו, חבר המפלגה הנאמן, באורות בית הכלא הגדול שניצב מול ביתו ושואל את עצמו: האם אני חופשי? היתכן ופבלו, האסיר הפוליטי שמביט בי כל יום מחצר הכלא, חופשי יותר ממני?    "האורות של מיאמי" מציג את החופש כחמקני, סתירתי, כדילמה התלויה בבחירה של תושבי האי להשלים עם גורלם או לממש את מאווי ליבם – בידיעה שהמחיר עלול להיות כבד.  ב"הומלס", החופש האנושי מתואר כחלק בלתי נפרד מקטגוריות ה"יש" ו"אין" הקפיטליסטיות – להומלס אין בית, הוא קודם כל מה שהוא אינו, ולכן הוא חופשי. אך אביטוב צועד עם שאלת החופש צעד רחב קדימה כאשר הוא מחליט לתאר את מצבו של ההומלס כקומדיה של אבסורד, כטרגדיה גרוטסקית וכמעשיה (fable) אקזיסטנציאליסטית. תחושת האבסורד בולטת מתחילתו של הספר ועד סופו המר. להומלס, לו אין אפילו שם, חי מאפיזודה לאפיזודה, מפרק קצר אחד למשנהו. והוא אכן ממשיך לחיות – למרות שבפרקים מסוימים הוא מת. ראשו נערף בפרק אחד. גופו נקצץ במטחנת בשר בפרק אחר. עיניו נעקרות ע"י עקרת בית משוגעת בפרק שלישי. דמו נשתה ע"י כת מפחידה בפרק נוסף. אך ההומלס תמיד חוזר לעצמו בפרק הבא, נקי משריטה. ההומלס מסוגל למות ולקום לתחייה. הפרקים מנותקים זה מזה, שרירותיים. כאילו אביטוב מציע מגוון אפשרויות חיים (ומוות) ומבקש מהקורא לאמץ להומלס גורל. זהו חופש אבסורדי, ניסוי בחופש ספרותי, כתיבה משוחררת ששורה על הסופר עצמו כמו על גיבורו - ובסופו של דבר משפיעה גם על הקורא. זוהי מעלתו הגדולה של הספר.  סיפורי "האורות של מיאמי" סופרו מפי אביטוב כמעיןfolktales  שעסקו באנשים המתמודדים עם אותה אדמה קשוחה שהם כה מיטיבים להכיר. "הומלס" מתכתב עם "האורות של מיאמי" לא פעם ולא פעמיים. ההומלס בונה רפסודה מחבלים ומנסה להפליג לעבר עתיד טוב יותר, בדומה לרבים מגיבורי "האורות של מיאמי". ההומלס חסר שם, וכך גם הגיבורה האמיתית של "האורות של מיאמי" - אותה "ארץ", "מדינה" ו-"מולדת" שתצלומה מתנוסס על עטיפת הספר. אך הדיון בחופש הוא אחר. השפה שונה. זוהי שפה מלוכלכת, רווית ריח ביבים, לא קלה לעיכול. זוהי שפה שיש בה מן הבדידות והיא בחירה כה מתאימה לספר זה, המעצימה את האבסורד העצום עמו מתמודד המחבר בהצלחה. סרטי תעודה השבט האבוד של לוחה, סרטו של ירון אביטוב על תולדות האנוסים באקוודור ובאמריקה הלטינית, 2010 הסרט, המוהל עבר והווה, היסטוריה וחיי יומיום, אורך 75 דקות, הוקרן כבר במספר מדינות באמריקה הלטינית בירידי ספרות, בסינמטקים, באוניברסיטאות ובאולמות קולנוע פרטיים. הסרט, המבוסס על מאות ראיונות שקיימתי עם משפחות אנוסים, עוסק בחיי האנוסים בעבר וחיי צאצאיהם בימינו, ומתראיינים בו אנוסים רבים שחזרו לאמונה היהודית וחולמים שהרבנות בארץ תכיר בהם ותסכים לגיירם, וכן קתולים המודעים לשורשי משפחותיהם. לסרט מתראיינים היסטוריונים, רופאים וחוקרים אחרים, וכן ארכיבישוף ידוע המספר כיצד משפחתו הקתולית שמרה בסתר על מנהגי היהדות. באחת הסצנות בסרט, הארכיבישוף מתפלל "שמע ישראל" בתוך הכנסייה. הסרט מתייחס גם למדינות נוספות, ביניהן ישראל, ספרד, פרו, ברזיל, צ'ילה, מקסיקו, קולומביה ועוד. הוא כולל גילויים מעניינים על שיעור צאצאי האנוסים בקרב האוכלוסייה הלטינית בכלל ואוכלוסיית אקוודור בפרט, ועל מנהיגים ואנשי שם שהיו ממוצא של אנוסים. הסרט מציג מחד את מבוכתם של האנוסים, וחייהם המורכבים בין היהדות לנצרות, אך גם הצורך שלהם לחיות חיים יהודיים מלאים ככל האפשר. הנני מחזיק בזכויות הבלעדיות על הסרט, ואפשרויות להקרנתו גם בישראל אוכל לשקול לגופן. avitovy@yahoo.com   "נפש עברי" (58 דקות), סרטו החדש של ירון אביטוב על תולדות האנוסים, 2011 סרט זה מספר את סיפורם של האנוסים מזווית חדשה ומפתיעה. הוא משלים את סיפורם של האנוסים ומתוך היבט אישי של כמה מצאצאיהם החושפים את הדילמה שלהם במלוא מורכבותה. הסרט דובר ספרדית. הנני מחזיק בזכויות הבלעדיות על הסרט, ואפשרויות להקרנתו גם בישראל אוכל לשקול לגופן.       השתתפות באנתולוגיות   כסופר השתתף באנתולוגיות ספרותיות רבות, ביניהן "אלה החיים שרציתי לחיות" (עם עובד, 2003), ואחרות שראו אור בכרמל, גוונים, הוצאת קשת המזרח ועוד. מסיפוריו התפרסמו בבמות ספרותיות רבות: מדור הספרות של ידיעות אחרונות, מדור הספרות של מעריב, כתב העת עמדה, מאזניים, עיתון 77, אלמנך, גג, מטען, מאסף ירושלים, כל הזמן, ובבמות שונות באינטרנט (בין השאר קדמה, בננות, היקום של אלי אשד והאתר של יעל ישראל). סיפור חדש שלו, "ארנבות", ראה אור בספר בשם "שחור לבן" בהוצאת כתב העת "מסמרים".   תרגומים לשפות זרות: מסיפוריו תורגמו לספרדית ופורסמו בספרד ובאקוודור, וראו אור גם במקסיקו ובארגנטינה. מספר פרקים מתוך ספרו "הומלס" ראו אור בספרדית ופורסמו בכתב עת בשפה הספרדית שרואה אור בלוס אנג'לס בארה"ב. בכתב העת הזה ראה אור גם הפרק "מכונת הזינגר של אמא" מתוך הרומן "פתק מאמא". נובלה שלו, "הנוצות של אמיליו" (מתוך "האורות של מיאמי"), תורגמה אף היא לספרדית וראתה אור ב-2009 וזכתה לביקורות נאות בכלי התקשורת במספר מדינות באמריקה הלטינית.   עריכה של אנתולוגיות בעברית: "בואי כלה", סיפורי חתונה (כרמל, 2001). במשותף עם רן יגיל. "טעם החיים", סיפורי אוכל (כרמל2002). במשותף עם רן יגיל. "הקשב!" סיפורי צבא וחיילים (משרד הביטחון והוצאת כרמל, 2005). במשותף עם רן יגיל. "סיפורים מאמצע העולם", סיפורים מאקוודור (כרמל, 2005). עורכים: קרלוס אאולסטיה וחוליו פאסוס. מלביה"ד, עורך משנה ואחרית דבר: ירון אביטוב. "אחד אלוהינו", סיפורי אמונה וכפירה, (כרמל, 2008). במשותף עם רן יגיל. "ירושלים של האנדים", אקוודורים שכותבים על ישראל (כרמל, 2008). במשותף עם חוליו פאסוס.   נובלה בספרדית: LUCES DE MADRID – 2009. ראתה אור ב-2009 בהוצאת פרדיסו וזכתה לביקורות נאות בכלי התקשורת במספר מדינות באמריקה הלטינית.   עריכה של אנתולוגיות בספרדית: EL PUEBLO DEL LIBRO, (LIBRESA  , 2007). אסופה של ספרות עברית מודרנית, הכולל 18 משתתפים: אהרון מגד, יחזקאל רחמים, יונתן פיין, יצחק אורפז, אור גראור, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, אלי עמיר, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יוסל בירשטיין, יעל ישראל וירון אביטוב. 374 עמ', הכוללים גם כמאה עמודים של מבואות וניתוחים שכתב אביטוב. הספר זכה להצלחה רבה והפך לרב מכר. JERUSALEN DE LOS ANDES (LIBRESA, 2007). סופרים ומשוררים אקוודורים שכותבים על ירושלים וישראל בשפה הספרדית. ספר זה זכה להצלחה ואזל. UN SOLO DIOS (PARADISO, 2009) – אנתולוגיה של יוצרים עבריים הכותבים על האמונה היהודית. האנתולוגיה כוללת 25 משתתפים: אסתי ג. חיים, אילן שיינפלד, שפרה הורן, מירה מגן, יצחק אורפז, יצחק גורמזאנו-גורן, נאווה סמל, יהושע בר-יוסף, יצחק בר-יוסף, אהרון מגד, שרה בלאו, ארוציון ישי, עליזה הרט, רן יגיל, ניצה סלונים, יוסי וקסמן, יעל ישראל, אבשלום קווה, חנה טואג, מואיז בן הראש, לבנה מושון, יחזקאל רחמים, תנחום אבגר, חנה בת שחר וירון אביטוב. הספר זכה לתהודה רבה במספר ארצות. EL LIBRO DE LA PAZ  ((PARADISO, 2010, "ספר השלום". אנתולוגיה, המקיפה ביותר מסוגה של ספרות ישראלית שראתה אור בשפה הספרדית, שבה משתתפים 40 סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, יהודים וערבים החיים בישראל. האנתולוגיה כוללת 360 עמ' ומצורפות אליה פתח דבר, קורות חיים של המשתתפים וניתוח קצר על יצירותיהם שנכתבו על ידי. להלן המשתתפים ב"ספר השלום" לפי סדר ההשתתפות: סמי מיכאל, סמיח אל קאסם, אילת שמיר, אלמוג בהר, אלי עמיר, מוחמד עלי טאהא, יוסי אבני-לוי, יוסי גרנובסקי, סלמן מצאלחה, רבקה קרן, יצחק אורפז, מירה מגן, איימן סיקסק, שפרה הורן, אהרון מגד, נעים עריידי, ראובן מירן, מואיז בן הראש, איימן אגברייה, לבנה מושון, מוחמד אגואני, בועז יזרעאלי, אבנר שץ, ציפי שחרור, איאת אבו שמיס, אסמה ג'וף, יוסי וקסמן, יעל ישראל, קייס נאשף, יצחק גורן, יחזקאל רחמים, אושרת קוטלר, זהייה קונדוס, אהוד עין-גיל, דאה הדר, פואז מהנא חוסיין, ברוך שמעוני, נגה טרבס, מוחמד ג'באלי וירון אביטוב.   עריכת ספרים: בנוסף לאנתולוגיות רבות, ערך ב-12 השנים האחרונות כתבי יד רבים בפרוזה ובתיעוד להוצאות לאור בישראל. כמה מהספרים שערך זכו להד. יוצרים מוזמנים לפנות אליו לעריכה גם באופן פרטי, לפי כתובת הדוא"ל שמצורפת כאן בסיום. התעריפים הם נוחים. avitovy@yahoo.com   פתח דבר ואחרית דבר בספרים הבאים: סנל פאז, תותים ושוקולד (הוצאת כרמל). תרגום: איתי רון. אחרית דבר: ירון אביטוב (על הספרות הקובנית וסנל פאז) "ירושלים של האנדים, אקוודורים שכותבים על ירושלים וישראל" בעריכתי ובעריכת המשורר האקוודורי חוליו פאסוס (הוצאת כרמל). פתח דבר: ירון אביטוב. תרגום לעברית: לאה פרישברג ותנחום אבגר. האנתולוגיה "סיפורים מאמצע העולם", בעריכתי ובעריכת קרלוס אאולסטיה וחוליו פאסוס (הוצאת כרמל). אחרית דבר: ירון אביטוב. תרגום: מואיז בן הראש. "אינדיאני על ההר", הרומן של הסופר האקוודורי הידוע, חורחה איקאסה (הוצאת כרמל). אחרית דבר: ירון אביטוב. תרגום: יורם מלצר.   מאמרים וביקורות: מבקר ספרות המפרסם לעתים מזומנות ביקורות ספרות בידיעות אחרונות, בכל הזמן, וכן משדר המלצות על ספרים ברשת אל"ף ברדיו. בעבר כתב ביקורות גם למעריב (מדור הספרות והמוסף השבועי) וכן למקומונים של מעריב, למאזניים ולעיתון 77. פרסם אלפי מאמרים בתחומים מגוונים (מפוליטיקה, סוגיות חברתיות, ספורט, תרבות וספרות ועד מאמרי מסע) בכל כלי התקשורת בישראל: ידיעות אחרונות, גלובס, מעריב, הארץ, אנשים, עיתונים מקומיים: כל הזמן, כל העיר, העיר, ירושלים, כלבו, הירחון שם המשחק וכן ירחוני מסע כמו מסע אחר, מסע עולמי, רואים עולם ועוד.   הדרכת מטיילים: פרסמתי מדריך מטיילים וכן מאות מאמרי תיירות על ארצות שונות באמריקה הלטינית ובדרום אמריקה. ליוויתי והדרכתי קבוצות גדולות וקטנות ומטיילי איכות במספר ארצות בדרום אמריקה, ביניהן אקוודור, קובה, פנמה, ברזיל, פרו, קולומביה ועוד. אני מתמחה כיום בעיקר בארצות אקוודור ופנמה, אבל גם בארצות לטיניות נוספות. בפנמה אני יכול להציע מסלול מיוחד לחובבי טבע ומסלול לאנשי עסקים. באקוודור אני יכול להציע מסלול אטרקטיבי מאוד למטיילי איכות: חובבי טבע ונופים, טיולי תרבות, חובבי תרבות אינדיאנית ותרבות אקזוטית, מסלול בעקבות האנוסים, טיולים למעיינות מרפא, טיולי חופים ועוד. מסלול מגוון ואטרקטיבי. אני יכול להציע גם חבילות תיור מוזלות לאקוודור, וללא עמלת סוכן. הטיול יכלול מסלול מדויק לפי התאמה אישית, אירוח בבתי מלון לפי דרגת התיירות המבוקשת, השכרת רכב או מיני ואן, ובמידת הצורך גם הדרכה אישית. פניות לייעוץ באשר לבניית מסלולים, לליווי ולהדרכה: avitovy@yahoo.com     כתובת דוא"ל: avitovy@yahoo.com

איך אומרים שלום בעברית?

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

איך אומרים שלום בעברית?

מאמר של יעל שכנאי

 

ספר השלום ראה אור בספרדית. בעברית טרם נמצא לו בית. המו"לית יעל שכנאי, הוצאת רימונים, מגלה עניין לפרסם את הספר ומחפשת לו מלגה. במדור הספרות של "ידיעות אחרונות" התפרסמה ידיעה בעניין, ושכנאי אף פרסמה מאמר בנושא זה באתר "רשימות".

להלן הקישור למאמרה של יעל שכנאי. באם לקוראים ולקוראות יש רעיון כיצד להשיג מלגה לספר כזה הם והן מוזמנים ומוזמנות להציע.

 

 

הקש על הקישור הזה

http://yaelshach.wordpress.com/2011/05/22/%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%95%d7%a9%d7%81%d6%b4%d7%91%d6%b0%d7%a8%d7%95%d6%b9/

 

 

2 תגובות

  1. חנה טואג

    מה עם מרכז פרס לשלום מחלקת תרבות? הרי הם פועלים לקידום הדיאלוג בין ערבים לישראלים שווה לבדוק שם

  2. לבנה מושון

    בקלות אומרים שלום בעברית אבל בשדה הספרות של ארצנו זה קשה ומחניק וצר וקצר… ובלי נשימה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לירון אביטוב