העונה הראשונה של קובי עובדיה

800×600

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman","serif";}

הרשימה על הספר של קובי עובדיה היא השלישית בסדרה של פרסומי רשימות ביקורת קצרות לרגל שבוע הספר. רשימות אלו הוכנו לפרסום במסגרת טור ביקורת שוטף שהתפרסם במשך כ-14 שנים ב"זמן ירושלים", אולם העיתון נסגר ובתוך מחווה לזכרו אני מפרסם את הרשימות שלא הספיקו להתפרס בעיתון באתר "בבנות".

נתחיל מזה ש"העונה האחרונה של מוטי ביטון" היא לבטח לא העונה האחרונה של קובי עובדיה, כי הוא נורא -נורא מוכשר, ובטח יצא ממנו משהו טוב. לפחות משהו טוב לספרות. הרומן שלו הוא למעשה רק העונה הראשונה שלו, ספר ביכורים, הכתוב בעברית משובשת במכוון, אבל כזה שעוסק בחצר האחורית של ישראל ובפצע חברתי שעדיין רחוק מלהגליד, עיירות הפיתוח הסובלות מאבטלה ומשפחות המצוקה שחיות בהן; ספר הכתוב בסגנון קדחתני עם הרבה פסיקים וכמעט בלי נקודות, מזל שבסוף הספר יש נקודה, אחרת לא היינו יודעים שהוא נגמר.

הצרות ברומן מתרכזות כולן במשפחה אחת בירוחם: אב שהתאבד, אמא שעושה מעשים מגונים בבנה הקטן, אחות מבוגרת שמשתגעת ומאושפזת, אחות חיילת שמנסה לעשות סדר במשפחה אבל רק מחזקת את הבלגן, והבן הקטן, מוטי, שבורח מהמעשים המגונים של אמו למעשים מגונים שעושה בו בעל הקיוסק, שכבר ישב פעם אחת שנתיים בכלא על מעשים מגונים בקטינים. ואם לא די בכך, באה פקידת הסעד ה"משתכנזת" וכופה על המשפחה טיפול, ואם הם לא ישתפו פעולה היא מאיימת להפריד ביניהם. והמשפחה ממילא שבורה, מפורקת באמת, ולא מבינה מדוע פקידת הסעד מנסה להחיל עליהם את החוקים האשכנזיים שלה. מספיק צרות עשה להם בשעתו בן-גוריון, "חרא על הפנים שלו" (עמ' 275), מספיק צרות, אז למה הפקידה מנסה להפוך אותם למה שהם לא יהיו לעולם – אשכנזים.

מוטי ביטון בורח מהצרות אל צפייה ב"שושלת" וכתיבת אופרת סבון אלטרנטיבית, שהוא משרבט במחברת סודית שהוא מחביא מתחת למזרן שלו. הוא כותב שם טלנובלה, שעוסקת כולה בגיבורים אשכנזים ונוקמת בהם על פיטוריה של אמו מהעבודה, פיטורין שהחמירו את מצב המשפחה ואת מצבה הנפשי של האם. תוך כדי כתיבה, שומע מוטי עצה טובה מבעל הקיוסק שאליו הוא בורח בלילות, שהחיים הטלנובלאיים שלו מעניינים אף יותר מאשר החיים המתוארים באופרת הסבון שהוא כותב, ואולי כדאי שהוא יכתוב על עצמו. רומן החניכה שכתב עובדיה הוא למעשה התוצאה של הערבוב הזה בין שתי הטלנובלות.

הרומן מכיל הרבה סצנות טובות וכישרון אותנטי, אבל לעיתים הוא מוקצן מדי, ולא תמיד הדבר משחק לטובתו. אופרת הסבון שכותב הילד מוטי צרה מלהכיל את כל הסבל והצרות שבאות בצרורות. גם אובססיה נגד האשכנזים לא חסרה ברומן, יש ריח של אשכנזים ודיבור של אשכנזים ומראה של אשכנזים וחשיבה של אשכנזים, עוד ועוד אשכנזים, אבל אולי היה צריך להקפיד יותר שהאובססיה לא תעביר את מוטי ביטון על דעתו, כיוון שהיא עלולה לגלוש חלילה לפמפלטיות ולקלקל את הספרות הטובה בסך הכול שכותב עובדיה – ספרות המכילה אלמנטים חברתיים חשובים פי כמה מעוד ציטוט אנטי-אשכנזי.

העונה האחרונה של מוטי ביטון, קובי עובדיה, כתר וקסת, 289 עמ'