בננות - בלוגים / / הספניולים של ירושלים

הספניולים של ירושלים

800×600

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman","serif";}

הרשימה על אורציון ישי תפתח סדרה של פרסומי רשימות ביקורת קצרות לרגל שבוע הספר. רשימות אלו הוכנו לפרסום במסגרת טור ביקורת שוטף שהתפרסם במשך כ-14 שנים ב"זמן ירושלים", אולם העיתון נסגר ובתוך מחווה לזכרו אני מפרסם את הרשימות שלא הספיקו להתפרס בעיתון באתר "בבנות". רשימה ראשונה בסדרה.

 

בתחרות הגמר למספרי סיפורים שנערכה בשעתו בתיאטרון ירושלים במסגרת 3000 שנה לירושלים, זכה אורציון ישי במקום הראשון, זכייה שהנציחה את היותו מספר סיפורים משובח, המדלג בחן בין ז'אנר הסיפור בעל פה וז'אנר הסיפור בכתב. ישי הוא גם זה וגם זה, וכשקוראים אותו נדמה תמיד שאפשר לשמוע את קולו ברקע כשהוא מספר את סיפוריו.

סיפוריו של ישי הם ירושלמיים שורשיים ועוסקים בעדות הספרדיות ובקשר התרבותי שלהם עם גלות ספרד ועם שפת הלדינו. אבל יותר מכל אלה הם סיפורי שכונה טיפוסיים, המקבלים משמעות הרבה מעבר ללוקאליות שלהם. הם מתרחשים ברובם בשכונה הירושלמית אוהל משה, ליד שוק מחנה יהודה, שבה נולד וגדל ישי, ושמהעושר האתני והאקזוטי שלה ניזונים סיפוריו. ישי מחייה בהם את ההווי והמנהגים הספניוליים, את הצבעים, הטעמים, הריחות והאמונות הטפלות, ואת הדמויות הביזאריות של השכונה, שכל מי שמכיר את הסמטאות הצדדיות שלה אינו יכול שלא להתרשם מאמינותן.

העלילה מתרחשת בימי המנדט הבריטי ולאחר קום המדינה, שלפי הקובץ אפשר לכנותה כמדומה מדינת ירושלים. מבחינה זו, דומה ישי לדן בניה סרי, ובהבדל אחד – ספריו של סרי אינם חורגים בדרך כלל מגבולות ירושלים, ואילו כמה מאלה של ישי מדלגים הישר לנתב"ג, ומשם הם טסים לאירופה או לארצות דרום אמריקה. ישי יודע לחבר נכון בין התרבות הירושלמית לתרבות הלטינית. ההווי של ירושלים מלפני 70 שנה יכול להזכיר ערים נידחות בדרום אמריקה בימינו, מה גם ששפת הלדינו והספרדית הן שפות אחיות.

הגם שהם עוסקים בנושאים לכאורה שונים, יש בין הסיפורים לא מעט מן המשותף: ירושלים, השכונה והגיבור שהוא אמנם לא אותו הגיבור, פעם הוא ילד ופעם הוא עלם ופעם הוא אדם במלוא שנותיו על סיפו של ניתוח מסוכן כמו בנובלה "חלומות" – אבל אפשר לזהותו בנקל לפי כמה סממני היכר. מן האסופה הכוללת שמונה סיפורים ונובלה קצרה, מצטייר פרופיל לא רק של השכונה ומנהגיה והניחוחות של פעם – סיפורים שעשויים לעניין את כל אוהבי ירושלים –  אלא גם פרופיל של הגיבור שגדל בשכונת עוני ועד היום היא תבנית נוף הולדתו.

הגם שהיא משופעת בטרגדיות ובדרמות רבות, הכתיבה של ישי היא משמחת לב. הפעם יש גם כמה סיפורים החורגים מהריאליזם המוכר שלו ועוברים אל ההיפר ריאליזם של העולם הסיוטי, כמו למשל "כתום", שהוא חריג מעניין בכתיבתו. בעוד שבנובלה "חלומות", שבה מסופר על אדם הצופה בהלוויה שלו עצמו, מצליח ישי לחבר בין עמק הבכא והעולם הבא, והוא כותב על המוות בהומור, תוך שהגיבור עושה חשבון נפש עם עצמו ועם כל הדמויות בחייו הבאות ללוותו בדרכו האחרונה.

אורציון ישי, כתום, כרמל, 155 עמ'

One comment

  1. רשימה יפה ומעוררת סקרנות כיף לפגוש אותך כאן ירון

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*


*