החלום ושברו – חמישים שנה למהפכה הקובנית/ ירון אביטוב

החודש חוגגים בקובה חמישים שנה למהפכה הקובנית. בראש החגיגות ניצב נשיא קובה ראול קסטרו, ואילו אחיו, פידל קסטרו, מחולל המהפכה, נאבק על חייו, ועל סמך ידיעות שהתפרסמו בימים האחרונים בכלי תקשורת בדרום אמריקה ימיו ספורים. לטענת כלי התקשורת הלטיניים, ייתכן ופידל אף נפטר, אך המשטר לא ממהר לשחרר את הידיעה על מותו בשל החשש מההתפתחויות הכרוכות בכך. נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, ידידו הקרוב של קסטרו, אישר בעקיפין את הידיעות, כאשר מסר ש"פידל שהכרתם כבר לא יחזור".

   בימים אלה מתפרסם באתר הפרטי של הסופר וחוקר הספרות אלי אשד פרויקט מרתק, הסוקר את הספרות שהתפרסמה בעברית אודות קובה והמהפכה הקובנית. פרויקט זה הוא חובה לכל קורא המתעניין בקובה ובמהפכה הקובנית. אשד מצביע בין השאר על העובדה, שאני הסופר העברי שפרסם יותר ספרים ומאמרים מאשר כל סופר עברי אחר על קובה וקסטרו. מספר הפרסומים שלי על קובה, בספרות ובפובלציסטיקה, עבר כבר מזמן את השישים, והוא כולל ארבעה ספרים ("הלילה של סנטיאגו", "יומה", "האורות של מיאמי" וכן "מדריך קובה" – פרטים על ספרים אלה אפשר למצוא באתר של אשד, וכן באתר זה"); סיפורים לא מעטים שטרם נכללו בספר; וכן עשרות מאמרי מסע, הווי וביקורת.

את הפרויקט המומלץ של אשד אפשר לקרוא באתר כדלקמן:

http://www.notes.co.il/eshed/  

לרגל חגיגות החמישים של המהפכה, שהיתה תקוותם של שוחרי חופש רבים ברחבי העולם, ברצוני להמליץ על "לפני שירד הלילה", הרומן האוטוביוגרפי האיכותי של הסופר הקובני המנוח, רינלדו ארנס, המתעד אולי טוב יותר מכתבים אחרים את האכזבה הקשה מהחלום המהפכני ומפידל קסטרו. ספר נוסף החושף את פרצופו האמיתי של הרודן המתעתע פידל, הוא "שנותי, קובה" של הסופר הקובני הגולה, אדוארדו מאנה. ספר זה הוא חובה לכל קורא שעדיין לא נגמל מההילה המזויפת של פידל קסטרו.  בשמאל העולמי יש עדיין כאלה שטרם התפכחו מהסגידה לקסטרו, מבלי להבין שהוא הסטאלין של קובה. אולם, כפי שהשמאל התפכח מהערצתו העיוורת לסטאלין, כך הוא יתפכח גם מאהדתו לקסטרו, כאשר תיחשף האמת על האיש שרדף ורדה במשך 49 שנים בבני עמו הסובלים מעוני רב, בעוד שהוא עצמו נמנה על רשימת מאה עשירי עולם של מגזין "פורבס".

  בפרסום זה, אני סוקר שניים מהספרים המומלצים הללו. בימים הקרובים יתפרסם כאן גם מחקר שכתבתי על יחסו של קסטרו לסופרים הקובנים – מאמר שעשוי לסקרן כל סופר שחופש הביטוי באשר הוא עדיין חשוב לו.

רינלדו ארנס, לפני שירד הלילה, תרגם מספרדית וכתב אחרית דבר: רמי סערי, כרמל והמפעל לתרגום ספרות מופת, 359 עמ'

ירון אביטוב

שודר לראשונה ברשת אל"ף, קול ישראל

כמו סיזיפוס, נאלץ הסופר הקובני הנרדף, רינלדו ארנס, לשאת על גבו שק מלט ובו מוצפנים כתבי היד שלו. בכל פעם הסתירם במקום אחר: פעם אצל ידידים, פעם מתחת לגג הרעפים של בית דודתו, פעם בתעלה מרופשת. ארנס נאלץ לנהוג כך, כיוון ששירותי הביטחון הקובניים שדדו לא-פעם את כתבי היד ואת מכונת הכתיבה שלו, תוך שהם מאיימים עליו במאסר אם לא יכתוב רומנים שיקלסו את המשטר ואת פידל קסטרו במקום את ספריו החתרניים.  אחד מספריו, "עוד פעם הים", נעלם כך שלוש פעמים, אך בכל פעם מחדש כתב אותו ארנס מחדש ולבסוף הצליח להבריחו ולפרסמו בחו"ל.

   "לפני שירד הלילה" היא אוטוביוגרפיה מרתקת של סופר נרדף. נרדף על-ידי השלטונות, נרדף על-ידי המוות, נרדף, כמדומה, גם על-ידי עצמו. ארנס, מנתץ מוסכמות כיוצר וכאדם, היה סופר תאב חיים. הוא חי אותם בעוצמה ובתשוקה בלתי מרוסנת, ושילם על כך מחיר יקר: בשל כתיבתו, בשל אורח חייו המעט פרוע, בשל דעותיו האנטי-מהפכניות, ובעיקר בשל נטיותיו המיניות, שאותם מעולם לא טרח להסתיר מעיני המשטר, הידוע ברדיפת הומוסקסואלים.

   הרומן, שאף הוסרט והוקרן בשעתו בבתי-הקולנוע בארץ, עוסק בקשת רחבה של נושאים: מחיי החינגאות, הביבים והפשע של הוואנה, ועד סוגיות של חירות, גלות וגלות פנימית בתור הומוסקאסואל. כתיבתו של ארנס היא כה יצרית, צבעונית ועזת-ביטוי, שמדובר, כמדומה, ברומן הישיר והבוטה ביותר שראה אור בעברית מאז הטרילוגיה המלוכלכת של הבאנה", ספרו של פדרו גוטיירס הקובני, שראה אור לפני שנים אחדות ב"עם עובד". ארנס, החושף את עצמו עירום ועריה, ואינו מסתיר מהקורא אף אחת מחולשותיו, הוא מעין אביו מבשרו של גוטיירס, ושניהם יכולים להיחשב כממשיכיו של צ'רלס בוקובסקי האמריקני.    

   האוטוביוגרפיה של ארנס היא לא רק סיפור חייו המרתק של ארנס עצמו, אלא גם סיפורה המרתק לא פחות של קובה. כנער בן כפר היה ארנס מחסידי המהפכה והצטרף למחנה המורדים, אולם, כשאלה ניצחו, התברר לו היקף ההוצאות להורג שהם ביצעו, ומשום-כך החליט למרוד גם בהם והושלך לבסוף לכלא. ארנס טוען, ובמידה רבה של צדק, שבמקום למגר רודנות אחת, יצר קסטרו רודנות גרועה פי כמה. ארנס מתאר את הרדיפות נגד האזרחים, את הרעב הכבד מנשוא, את ההלשנות המכוערות הפושות בכל פינה, את העבדות המודרנית בשדות קני הסוכר. הרדיפה של המשטר שהוא מתאר אינה מכוונת רק נגדו כיוצר הבועט במוסכמות, אלא נגד יוצרים רבים אחרים וכנגד עם שלם.     

   החיים העשירים ומלאי התשוקה, אם-כי גם ידועי סבל, של ארנס, היו תמיד בצל המוות. פעמים אחדות ניצלו חייו בנס, פעמים אחדות ניסה להתאבד בכלא ומחוצה לו, עד שלבסוף נדבק באיידס והתאבד, דווקא כשהגשים את חלומו הגדול – להימלט לארה"ב. "קובה תהיה חופשית. אני כבר חופשי" (349), כתב ארנס במכתב הפרידה שלו.

   רומן מרגש ומעורר מחשבה, המהווה הוכחה לניצחון רוח האדם; ספר חובה לא רק לכל שוחר חופש, אלא גם לכל חובב ספרות לטינית וספרות בכלל.