ארכיון כותב: יוסי וקסמן

טיפאני "הגדולה", בת דמותה של גולדי גת

  טיפאני "הגדולה" הרוסה עליה. גם היא משיכון חיסכון, כמו מרגי נתנאל. היא אימצה לה את שמה של ההצלחה הבימתית הראשונה, "טיפאני המתוקה", ומאז היא איתה באש ובמים. צעקה לה מהחושך באולם, מאאארגי, יא שרמוטה, שככה אני אוהבת אותך! כ‑כה! כשהיא מבחינה בצלליתה הנוסעת היא מפסיקה הכול. הַיידֶה, אפילו אם הלקוח הבטיח שלוש מאות שקלים פּלוּס טיפּ. מרגי, מרגי, תעצרי!  ...

קרא עוד »

אולי תצילו אותי – פרק רביעי

 אולי תצילו אותי נובלה בהמשכים מאת יוסי וקסמן ד שתיים סוכר, בבקשה, אדון קדמי, ובלי חלב, כל הכבוד לך, שככה רחצת את הכלים של הארוחת ערב שלנו, ובלי להתלונן בכלל, ועשׂית ספונג"ה אחרי הטִפטופים שלי, והשכבת את הקטנצ"יק, באמת כל הכבוד, חתיכת פמיניסט, איפה מוצאים גברים כמוך? והגברת הבעלת הבית שלךָ יושבת עם הרגלים למעלה, כל הכבוד גם לה, מה? ...

קרא עוד »

אולי תצילו אותי – פרק שלישי

    אולי תצילו אותי נובלה בהמשכים מאת יוסי וקסמן ג באמת תודה, גברת קדמי, הקינוח הזה נראה משהו-משהו, שנים שלא אכלתי עוגת פירות כזאתי, פלא גדול שאתם כאלה רזים, לפני הניתוח מעקפים הייתי שמן כמו הר, אבל עכשיו אסור לי זה ואסור לי זה, לקחו לי את הטעם של החיים, ועל צלי בּשׂר אין מה לדבֵּר בכלל, הלכה השְפּונְדרה, ...

קרא עוד »

אולי תצילו אותי – פרק שני

  אולי תצילו אותי נובלה בהמשכים מאת יוסי וקסמן ב איפה הייתי? כן, כן, אני מחפש לי משפחה אוֹמֵנת, אדון קדמי, משפחה שתאמץ אותי, עד שאמות ואקבר ביחד עם הזיכרונות והאהבה שהלכה קַאקֶען, עבדו עלי בעיניים, אדון קדמי, שיקרו אותי, הבטיחו לי שאהיה מישהו חשוב פה, איפה חשוב, זה הכול דימיונות, המצאות של אנשים קטנים, החיים חותכים לך את החלומות, ...

קרא עוד »

אולי תצילו אותי

  אולי תצילו אותי נובלה בהמשכים מאת יוסי וקסמן א ערב טוב, משפחת קדמי, אפשר להיכנס בבקשה? לא, אנ'לא מהאגודה למלחמה בסרטן, וגם לא מעמותת הנכים המסכֵּנים שאכלו אותה עם פּוֹליוֹ, סתם נכה פרטי, ולא צריך נדבות מאפאחד, בָּרוּכַשם, נוּ, אפשר לשבת כאן, בצד, בַּפינת אוכל? רק לשבת, באמת שלא צריך יותר מזה, להתבונן בכם בשעת ארוחת הערב, לבריאות שיהיה ...

קרא עוד »

שחקנית השנה והשחקנית הזונה

    היא בטח יורדת עכשיו במדרגות שמובילות ליציאה השחקנים האחורית, אחותי, מציתה לה סיגריה, משתעלת: עוד שחקנית, פחות שחקנית… אלוהים, היא שׂונאת את עצמה לפעמים, את האֶגו הזה, המנופח, את השקרים שהיא מגבּבת לפני הקלעים ומאחוריהם. הרי זה כמו עונש ממש! מאסר עולם לכל החיים: להיות שׂחקנית! והיא יוצאת אל הרחוב ושואפת אוויר, מחפשׂת את המונית מהקסטל, איפה היא? ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ליוסי וקסמן