ארכיון כותב: יוסי וקסמן

אורחת אצלי בבלוג – גולדי גת

למי שלא הכיר ולכל הבננות החדשות בבלוג: ההיא מהבננות באה כל יום שלישי אצלי בשטריך, לרשום את המילים שלי. שאני חתיכת אקזמפלאר, ככה היא אומרת. עכשיו היא עשתה לי בלוג באינטרנטה שלה, פאדיחות. אמרה לי: גולדי, תשבי ותכתבי! שככה יישאר משהו ממך. לנצח. הצחיקה ת"מנוש שלי. אני לא צריכה שיישאר ממני שומדבר בנצח. מה לי ולו… אבל ההיא מתעלקת מתעלקת. ...

קרא עוד »

אל נא תאמר לי שלום, מתוך הפרק הראשון של הספר

    כשהייתי צעירה האמנתי שיש חיים, חיים של ממש, כאלה שיש בהם תודעה והבנה ואהבה, ואפילו שנאה, באבנים ובעצים ובפרחים ובעצמים הדוממים בכללם. הייתי מדמיינת בעיני רוחי את העצמים ורוקמת מסכות חיים שלמות שהתגלגלו בהם בעל כורחם, בלא שירצו בכך. מהיום שאני זוכרת את עצמי היו לי תכונות כמוסות, מבהילות, להבחין בנשמתם של דברים, אך בימים ההם פסלתי הכול ...

קרא עוד »

מי צריך בני אדם כשיש כאלה חברים

  סופי, גולי ופיי, ילדינו המאומצים, שנמצאו באתר בנייה, ב"תנו לחיות" ובגינה הציבורית, לאחר שהושלכו ממכונית, והוכו על ידי פועלים רעים ואלוהים יודע מה עוד… אבל היום הם ישנים במיטתינו – קינגסייז – וחולמים את חלומותיהם בזרועותינו… ובכל פעם שהם חולמים אני חש שאני משוחח עם אלוהים.  

קרא עוד »

סבתא לנה; עלֵה אחריה, אולי היא למעלה

    תמיד הוא חיפש אחריה, גם כשלא היה מודע למושא חיפושיו, באהבתו הלא מוסברת לחדרי מדרגות, לגרמי מדרגות, למעקות, לדלתות, נעולות או פתוחות למחצה, מכניסות או מרחיקות, לחלונות וגומחות, לעליות גג; מבקש את האישה שהיתה מציצה אליו ונסוגה, עולה מעלה-מעלה או נסה אל המרתף, סוגרת דלת, מסיטה וילון, חולפת כצללית על פני זגוגית מאובקת; שועה אליו ומיד נעלמת. אולי ...

קרא עוד »

נשות אלג'יר

  בתמונה העליונה – נשות אלג"יר, אז"אן דלקרואה, 1834 בתמונה האמצעית – תצלום בנות הדודה של סבתי, אלכסנדריה 1914 בתמונה התחתונה – נערים, וילהלם פון גלודן, 1903 בקירוב  

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ליוסי וקסמן