יוסי וקסמן
  • יוסי וקסמן

    נולד ביפו, גדל בירושלים ושירת במודיעין שדה בסיני. לאחר שהשתחרר מצה"ל למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר המחלקות לעיצוב גרפי וּוידיאו-ארט באקדמיה בצלאל. היום הוא מתגורר עם בן-זוגו, אבי קדמי, בכפר האמנים עין הוד, ומטפח את ביתו ואת שלושת הכלבים שלו, סופי, גולי ומימי. הוא בעל משרד לעיצוב בארץ ובחו"ל. ספרו ליבשן זכה בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם. וקסמן זכה גם במענק מאת הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי ספרו ליבשן. יוסי וקסמן בלקסיקון הספרות העברית החדשה. יוסי וקסמן באתר הרשמי של אמני עין הוד יוסי וקסמן בוויקיפדיה

אמא

23 תגובות

  1. יוסי, זה נורא ה"בוטל" הזה!!!
    חיים של אדם, עולם ומלואו- "בוטל". זה בלתי נתפס ואפילו מבזה החותמת הזו, למרות שזו האמת המרה. צר לי בצערך.

  2. עצוב.

  3. חזק מאוד, מה זה הבוטל בתעודה?

  4. לא בטוח שאני מבין. אמך נפטרה, יוסי?
    אם כן, חיבוק גדול.

    • זו תעודה ישנה, כתוב שם "רווקה", זה לא מה שאתה חושב לדעתי. מקווה שלא.

      • אוףףףף – נכון.
        נו טוב, תשמור כבר את החיבוק, יוסי,
        ותפסיק לשחק עם התעודות של אמא.

      • יוסי,
        אמא יפה הייתה לך.

        מחכה לתשובה שלך…
        שושנה

      • אסתי ג. חיים

        יוסי יקר, עצוב, חזק ובלתי נתפס.
        חיבוק חם-חם,
        אסתי

        • תודה, אסתי. אבל כפי שאני מסביר להלן, אין "באמת" על מה להתעצב, אמי כבר מתה מזמן… אבל חיבוקך נעים לי. תמיד!

          • יוסי,
            זה לא משנה אם אימא שלך מתה מזמן. בשבילי ובשביל כל מי שמסתכל בעבודת האמנות הזאת שלך – ואין לי דרך אחרת לקרוא למה שעשית כאן – בשבילי ההלם הראשוני אומר שהיא מתה ממש לפני שניה. אישה חיה שפתאום איננה לי. כמו שכתבו האחרים: עצוב. ובתור "עבודה" בתור העברה של רעיון – הריהי שהיא חזקה מאלף מילים…

      • יודית, הרווקה בסוגריים כתוב וליד בהמשך- נשואה.

        • נו, אתם רואים כמה הרבה סיפורים מסתתרים בתעודת הזהות הראשונה של אמי – רומן רחב יריעה ממש. חיי אישה אחת. בשבילי הוא כמו שיר; מזוקק, חד וחודר ללב (ללבי, בכל אופן…)

  5. היי, אין מה להתעצב… אמי מתה לפני כעשרים שנה. ויודית צודקת, זו תעודת הזהות הראשונה שלה, כשעוד היתה רווקה. נהגו לחתום "בוטל" על תעודה ישנה משהנפיקו אחת חדשה.

    ובאשר לתעודה – היא כמו שיר בשבילי. מספרת המון במעט כל כך.

    אם תשימו לב, תראו שפקיד הרישום נתן להורי אמי שמות על דעת עצמו, ובטח לא הקשיב לה כלל. לסבתי שושנה (רוזה) הוא קרא פרחה-שמחה, ולסבי יוסף הוא קרא משה. ובכלל, התעודה מספרת המון דברים, צריך להתעמק מעט כדי לגלותם.

    אני מתעמק בה כבר הרבה שנים, ומתפעל בכל פעם מחדש מאטימוטם של פקידים. אבל הנה, הפכתי טמטום לשירה, ובכך אתנחם.

    תודה לכולכם, יוסי.

    • מירי פליישר

      הי רגע …
      הנאה צרופה
      ואין יפה ממנה

    • לסבי, סבח בטורקיה, קראו הפקידים בישראל סבא, מה שגרר את אחותי הגדולה לשכנע את אבי לעברת לשחר, על זה היא חטפה הרבה מכות עד שהסכים.
      לאקס הסבנד, שהוריו באו מעירק בשם שבירו, קראו בישראל שפירו, עד שהוא גם בחר שם אחר. ממש מגוחך מה שעשו הפקידים הללו.

  6. יוסי אהובי, אימא שלך היתה יפה ומקסימה ומלאת חיים לפי התמונה שלה. איזה כיף שהפכת "פםמיניסטית" בזכותה. אוהבת, יעלה שלך.

  7. מוטי גלדמן

    יוסי, התעודה מעוררת מיני הרהורים ורגשות מהאזור הרומנטי נוסטלגי. אבל התגובות הנסערות כלפיה הן עניין לעיון בפני עצמו. חובקת, נושקת, נוחמת ועוד, הכל בגלל תעודת הזהות של אמך מימי רווקותה. הסנטימנטליות מתפרעת. האם כולם מתגעגעים לאמא שבוטלה בדרך זאת או אחרת?… האם כולם פוחדים מהזמן המבטל? או שכולם נורא דואגים לשלומך הנפשי?

© כל הזכויות שמורות ליוסי וקסמן