עין החתול כרגע, מנסה לאתר את כל ספרי הרוזנת דה סגיר

                                     ההזמנה   זו הזמנה משונה, היא בהחלט מודעת לזה, ועדיין, אין לה כל כוונה לסרב. "אז חשבנו, מרדכי ואני, למה שלא תבואי אלינו קצת?" קולה של מלכה וויליס חורק מבעד לשפופרת. "גולדרס גרין כל כך נחמדה בסתיו, ואנחנו נשמח לראות אותך אחרי כל השנים". היא מקשיבה בזהירות גדולה להמשך המשפט, מחכה לתנאי או לבקשה מסובכת. היא כבר רגילה שהאושר ...

הדברים נאמרו אתמול, בעצרת הזכרון בכיכר רבין: "שלום, הזמינו אותי לדבר כאן הערב כי אני דתיה. אני אמורה לייצג את עמדת הציבור הדתי בנוגע לרצח, אבל קשה מאוד לייצג ציבור שכבר לא קיים יותר, ואני מדברת על הציונות הדתית ההיא מלפני שש-עשרה שנה. הציונות הדתית ההיא  כבר לא קיימת.   בערב הרצח הייתי על קו ארבע מאות מירושלים לבני ברק, אני ...

  1. האגדה מספרת על אותו רועה התמים (ואני הוספתי בליבי, ורפה שכל), שלא ידע לקרוא ולכן שרק בבית הכנסת שריקה גדולה וצורמנית. כשנזעקו המתפללים ודרשו לגרש את הריקא החצוף הזה, יצא הרב להגנתו והסביר שדווקא השריקה הזו, חדרה את ציפוי השמיים והגיע עד לכסא הכבוד במרומים. "השריקה הזו היא שפילסה את הדרך לכל תפילותיכם", הסביר הרב לחבורה הקונפורמיסטית. וישנה ...

   1.                                                                                                                               משפחתנו קטנה עד לגיחוך. מעולם לא היו לי בני דודים, ולא את כל הסבים שלי זכיתי להכיר. מדי פעם פונה אלי מישהו בשאלה "את קשורה לבלאו של ירושלים?", לא, אדוני, אין קשר. גם לא לבלאו של רחובות, גם לא לאורי בלאו. אנחנו שישה בלאו'ים שמשייטים לבדם בעולם, כמו לוויינים שניתקו מחללית האם.   2. סבי וסבתי מצד אמי, ...

     על הקשר בין דמות הערפד לבין קריקטורות אנטישמיות, או: האם נוספרטו, היה יהודי? 1. אפשר לטעות. אם מתבוננים בדמותו הערפדית של הרוזן אורלוק, גיבור סרט הערפדים הראשון, נוספראטו (1922), על קומתו הכפופה, פניו הכעורות והעכברושיות, אפו המעוקל, והמבט החמדני שנשלח מעיניו הקטנות והכהות הישר לכיוונה של נערה צחת עור, אפשר בהחלט לטעות ולחשוב שמדובר בדמות שנלקחה הישר מתוך ...

    מוטב ואודה על האמת, כששלחתי ידי לספר עב הכרס, בעל העטיפה השמרנית למראה, לא שיערתי בליבי מה קשה תהיה כתיבת הביקורת אודותיו. וכי כיצד ניתן לכתוב מאמר ביקורת ספרותי על צביר-דפים שחורג מכל הגדרה של "ספר"?  דומה שאף בהוצאה (זמורה ביתן) הבינו שלעיתים ספר אינו רק ספר וצירפו אליו את הספרון "נוטות החסד – הפולמוס", היטב ידעו שם ...

אני חולה. חולצת הכותנה שלי מופשלת אל מתחת לסנטר, וידיים קטנות וחרוצות ממששות בקפדנות את בטני. הן נזהרות מלגעת באזור החזה האסור. "את חולה מאוד" אומר בחשיבות הרופא בן השש וחצי. "כן, אדון רופא" אומרת הפציינטית בת השש שהייתי אני. "אני לא יודע מה יש לך, אני צריך לבדוק את זה" הוא אומר תוך שידיו מתגנבות לי במורד הבטן. "כן ...

לבן השכנים יש אצבעות זריזות. אני ישובה מולו עטופה כולי בסדין לבן בוהק, עיני הקטנות ממצמצות בציפיה, "פוני!", אני אומרת לו "פוני כמו למלכה קליאופטרה!". בן השכנים מהנהן בידענות. הוא בוחן את פני, נושך קצה לשונו במאמץ ושולח ידו אל המספריים, הוא בן שש, אני בת ארבע. סניפ-סניפ, מקרקשות המספריים בידיו הרזות של בן השכנים ואניצי שיער דקיק ממלאים את ...

יתכן ששיטות הענישה שלה לא היו מזכות אותה בפרס "מורה טוב – מורה לחיים", אבל אני אהבתי את אותה מחנכת קפדנית מבית הספר היסודי. עונשיה אכן היו יצירתיים למדי: על תלמידות שהפריעו בשעת השיעור, נגזר היה לטפס ולעמוד על כיסאן כשידיהן (הכואבות) מונפות כלפי מעלה. לעיתים היה השיעור מסתיים כשחמש או שש בנות מזדקרות כעצים דקיקים באמצע הכיתה. אותי בחרה שלא ...

לסבתי, עליה השלום היתה דעה נחרצת בכל הנוגע לחלומות "אם החלום רע – אין לספרו לאיש, מחשש שמא יתגשם. ואם החלום טוב הוא – ניתן לספרו, אולם רק לאנשים הרוצים בטובתך, קרי, לסבתא" וכאן היתה מביאה תמיד כדוגמא את יוסף התנ"כי, שסיפר לאחיו את חלומותיו המנבאים לו גדולה, ובתגובה מצא עצמו בבור מלא עקרבים. סבתא היתה מזכירה אותו בכל הזדמנות ...