בננות - בלוגים / צאלה כץ / כתב העת כתם, מגזין פוסטמודרני לביקורת שירה, מקדיש גליון ל…צאלה כץ
צאלה כץ - אתן ואנחנו, אנחנו ואתן
  • צאלה כץ

    ביוגרפיה? אפשר להתחיל מכאן: http://katzeela.googlepages.com ולסיים כאן: http://tinyurl.com/36m7s4 אין באתר תמונה שלי מפני שזהו אתר בו נשים אמורות לבטא את עצמן בדרכים אחרות מאשר מראה חיצוני. יחד עם זאת, גוגל יכול לספק את סקרנותם של הסקרנים.

כתב העת כתם, מגזין פוסטמודרני לביקורת שירה, מקדיש גליון ל…צאלה כץ

כתב העת כתם בעריכת עודד כרמלי ("במה חדשה") מקדיש את גליונו החדש לי!
זכיתי לחמישה אזכורים(!) בחינמון "כתם", מגזין פוסטמודרני:
במאמר המערכת (עמוד 2, עמודה ימנית) מוקדשת לי פסקה שלמה: העורך מכנה אותי "המשוררת צאלה כץ"  (ואלוקים יודעת כמה קשה לו להוסיף את התואר משורר לבן-אנוש שאינו הוא) ומכנה את שירי "סופרפארם"  "שיר הדגל של מעיין" (הקליקו לפתיחת התמונה בחלון חדש).

בהמשך ארבעה אזכורים נוספים:
השירה שלי מכונה "מנהטנית"  (עמוד 2, עמודה שמאלית, פסקה עילית).
השיר סופרפארם מוזכר כאלטרנטיבה לשירי המלחמה (עמוד 2, עמודה שמאלית, פסקה תחתית).
בראיון עם מאיה בז"רנו היא נדרשת להתייחס לשירתי, ומייחסים לי שם מספר סופרלטיבים כמו השורות "המפורסמות" (עמוד 7)
דיון על "השמש"  ב-"סופרפארם" (עמוד 11).

כבוד גדול לי להתארח, לצד הופעותיי בכתבי-עת "רציניים וכבדים", גם בעיתון צעיר יותר ("כתם" ידוע גם בכינוי "עמדה לילדים") ומחמיאה לי אהדתו של עודד כרמלי, שלדעתי יגדל להיות משורר אם יידע להיפטר מחבריו הפחות מוכשרים. להלן קטע משיחת מסנג"ר בינינו:


גילוי נאות: עורך מגזין כתם, עודד כרמלי, פנה אליי קודם לפרסום הגליון וביקש ממני לכתוב שיר על-פי מניפסט כתם של עמותת מצלול.
והרי התוצאה (הקליקו על התמונה לשיר המלא):

25 תגובות

  1. צאלה היקרה,
    שיר חזק!
    כל הכבוד לך!
    הראית לחסרי הבושה האלה!
    סופסוף מישהו סותם להם את הפה, ולא במקרה מישהי.
    הכתם הזה יימחק במהרה.

    • קפיצה במוט או לגובה? מוקדש ל"מניפסט"

      לקפוץ
      או לא לקפוץ.
      מה עדיף – אני (סליחה) תוהה,
      או שמא עלי להצטנע ולומר "אתה" תועה/טועה
      – כי אסור לי לנקוט בגוף ראשון –
      וגם כך אני (סליחה) מעדיף לקפוץ
      מתחת לרף הציפיות המוגבהות במוט
      חוכמתם
      של חלוצי שירה פוסט-פוסט-פיטפוסט מודרנית
      היודעים כל כך טוב (ביטחון עצמי ללא ספקות טוב לגיל הנעורים)
      אבל אסור לי (סליחה) לתהות
      ועלי (סליחה) להעביר את תהייתי
      (אלפי סליחות) אליך או אליו או לאף אחד
      שאישיותו מומצאת, כאילו הוא לא אני (מבקש סליחה),
      ואין לאגו הבוטה או הלא בוטח זכות קיום
      משל עצמו.
      אז במטותא מכם
      תיכף מישהו חכם יותר ישבור על גבכם המתימר את המטה
      שבו חצה האוונגריסט המזוקן
      את ים סוף התנכי (כאמור, סליחה)
      ואת כל אחד מחלקיו ידחוף לכם ב…
      ואילו אני
      אני אני אני אני
      אני אני אני אני
      כן אני
      הפסול לכם בחיתון
      אומר לכם
      קפצו לי.

  2. אני מקווה שהויכוח הזה לא יבוא על חשבון "עונג שירה" של השבוע.

    • למגיב הראשון,
      אין לי שום כוונה לסתום פיות לאיש. זו אמנם מגמה פוסטמודרנית להתמקד בכתם במקום בקיר (או בבגד), אולם בגד מוכתם הוא מושא שירה עבורי. ועוד יותר מכך, בגד עם סימן אחיזת אטב.

      למגיב השני,
      איך אמר רועי צ"יקי ארד? "אני ה-נ-ב-ל-ה".

      לעופר,
      לצערי, כדי להמנע מעודף שיאים ביום אחד, תחול דחייה ב-"עונג השירה" של השבוע וכן בפרסום תוצאות פרויקט "קול קורא – קוראים מקריאים צאלה". מחמם את הלב לדעת שיש לי קוראים לא מעטים שאוהבים את הפינה. תודה רבה.

      • אם את מצטטת את השוטה צ"יקי ארד את במצב אינטלקטואלי מחפיר. אגב, פרטי לנו נא על השכלתך.

        • ביקשת מעודד כרמלי רשות לפני שפרסמת כאן את שיחת המסנג"ר המרתקת שלכם?

          • דנה,
            כשם שכרמלי וחבר מרעיו לא ביקשו את רשותו של יצחק לאור לפרסם מכתבים שלהם וכשם שלא ביקשו את רשותי לפרסם את "סופרפארם", לא ביקשתי רשות מכרמלי לפרסם את קטע השיחה. יחד עם זאת, כרמלי נתן לי הערות לגבי השיחה שיישמתי ולגבי גרסת השיחה בה צפית כתב כרמלי "באמת שאין לי הזכות המוסרית להתלונן".

            תודה על הדאגה.

        • "די לחכימא",
          1) בשירה המודרנית נסמכים על דבריו של הפילוסוף עמנואל קאנט, שהיה ככל הנראה הראשון להסיק כי השיפוט האסתטי נבדל מן השיפוט האינטלקטואלי ומן השיפוט המוסרי. כך שגם אם מאן דהו מאותגר אינטלקטואלית, יתכן כי כוחו בכשרונו האסתטי-אמנותי.
          2) כשבאים לדון ברלוונטיות של השכלה לשירה המודרנית, כדאי להתחיל מבודלר שהיווה השראה לארתור ראמבו להפוך את השירה על-פיה ולהביאה, באופן בסיסי, לצורה בה היא מוכרת כיום. אותו ארתור ראמבו פרסם את יצירותיו בגילאים 16-19, ללא השכלה אקדמאית. המצחיק הוא, שבגליון מספר 1 של כתם לעגו הילדים לבני ציפר על-כך שהוא מתאבל על ראמבו בעוד זה מת בשנת 1891. אילו הכירו לעומק את שירתו של ראמבו, היו צריכים לכתוב שהוא הפסיק לפרסם ספרי מופת בשנת 1873. ובכך הפכו עצמם למושאי הבדיחה.
          3) לשאלתך, כוונתי היא להתחיל בלימודי דוקטורט השנה, לאחר סיום תואר שני בהצטיינות.

  3. מתכתבים אחד עם השני, ואחר כך מפרסמים התכתבויות כדי לנגח. פשוט לא יודעים להתנהג, מגעילים. רמה אנושית ירודה.

    • חבל שהאמנים הגדולים הם אנשים קטנים. אני מעדיפה להיות אדם גדול ואמן קטן.

      • למשל צאלה, היא בת אדם טובה, באמת. וגם אמנית גדולה. חוצמזה, זוכרים רק את האמנים הגדולים, לא משנה אם הם היו חרא של בני אדם או לא.

        • אני דווקא ז"וכרת שפיקאסו פעם לא היה מוכן להלוות לי חלב לקפה והייתי צריכה לשתות קפה מר כלענה

  4. הריבים האלו (ודיוני המסנג"ר) בהחלט משעשעים (במיוחד בהיותם הפוך-על-הפוך למהלכים של אנשי "כתם" עצמם), אבל העם דורש גם קצת שירה – מתי נוכל לקרוא כאן איזה שיר או סיפור, חדש או ישן, שלך?

  5. יש לנו כאן עסק עם אמנים קטנים שהם גם אנשים קטנים. בכל הרפש לא מסתתר שמץ כישרון.

  6. לא רק שאין כישרון, צאלה היא ילדת-פרחים משתמטת ויש לשלול ממנה את רשיון הנהיגה.

    • בודאות גמורה צאלה עשתה שירות מלא בתפקיד סמב"צית. לדעתי אין לה בכלל רשיון והיא הכי לא ילדת-פרחים. מה שכן, הייתה שמועה שצאלה מפברקת טוקבקים שליליים נגד עצמה, אז בכיף אני אומר למה לא.

      רפי (מהרץ).

  7. בוגר מדעי הרוח ש"לא התקבל למדעים מדוייקים"

    האמת, חרא שיר. כמו מרבית שירייך, אגב.
    אולי, ניקוד היה מציל אותו..

  8. עודד כרמלי, כמו אבא שלו אבנר כרמלי, מוטב שיכתוב על ימאים וכדורגלנים צעירים עם חברות בשם שועה.

    צאלה כץ לעומת זאת, היא משוררת מפורסמת, ובימים אלו אני שוקד על תרגום מבחר משיריה למאורית ופרסומם בקונטרס דק-כרס בניו זילנד.

  9. לדעתי הגילו היותר נאות:
    הוא לדעת האם עודד יודע כי את מפרסמת קטעי שיחה עימו בבלוג.
    היה נחמד אם היית כותבת אם הוא יודע ומסכים. או לא יודע.

    נכון, מה שאת עושה חוקי. אך אינו אתי.

    • גיא ויקטור אסל

      גילוי נאות נוסף,
      עודד סיפר לי שאחיו ערך מחדש את הכתבה שעשיתי על השירה ליומן בערוץ 1 – במילים אחרות נחתך כל מה שלא הוא ונשאר משהו(א).
      הוא התקשר וביקש את רשותי…
      חוקי?
      אתי?
      חברי?
      וואלה לא יודע, זה גם לא משנה.
      אני חושב שסה"כ הוא אמן מעניין, עם רעיונות נשגבים (בעיקר לאלו שמצליחם להבין)…
      שלי…שלך…מה שזה באמת משנה?
      האם יש אתיקה באמנות?
      האם צריכה להיות אתיקה באמנות?
      גם ככה כולם מצטטים אחד את השני במעטה של מקוריות…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לצאלה כץ