בננות - בלוגים / / על שם מי, ועל שום מה…
בעיטת בננה
  • בוקי גרינברג

    בוקי גרינברג     1954   ישראל     אמן בינתחומי (מיצג, מיצב ופיסול סביבתי) שאת עיקר נסיונו רכש בהולנד שם חי ופעל כ- 19  שנים. ידוע ב"סביבות" שיצר- טוטאליות, מפתיעות ומפעילות קהל, לעיתים תוך שימוש במניפולציות פיזיות ממש ובחלקן כאשר גוף האמן עצמו מהווה חלק מן המכלול.                          על אף שבוקי הוא בעקרון אוטודידקט מוצהר, בילה זמן מה ב- Vrij Academie Psychopolis, Haag ו-post graduate ב-Jan Van Eijck Academy, Maastricht  (הולנד).   מרבה להציג ולהופיע בחללי תצוגה וארועים אלטרנטיבים. הציג בהולנד (,de-appel stedelijk museum), באירופה (גרמניה,בלגיה,צרפת) ובישראל (מוזיאון רמת-גן, עמי שטייניץ, בית-האמנים ת"א, "המומחה", "המשכן לאמנויות הבמה" ת"א, גלריה "שלוש", ועוד).   עובד גם כמרצה ("רוק כאמנות המיצג"), מורה לאמנות (בית ספר לצילום והדמיה-מוסררה,י-ם), אוצר(פרויקט "סוכות" במוזיאון א"י ובשוהם, גלריה "המומחה", גלריה "אישור זמני", "אקספלורה" בקלישר), מארגן הופעות רוק נסיוני (the young gods, die form ) וכמפיק אירועים, מיצגים ומסיבות (“-dinner dress מקלט “209,ת"א, מועדון "קו-מילניום",ת"א, פסטיבל ARTSHOW בדיזנגוף סנטר,NOVALOG 2001).    רואה עצמו כעובד בשדה ה'מדיה הפתוחה', בה הרעיון מכתיב את הצורה, האמנות היא פלורליסטית, תקשורתית לכל והיא סך כל פעילותו של האדם/אמן.  נתפס ע"י רבים כאמן קיצוני ופרובוקטור וזאת עקב חיבתו לחמרי חיים גבוליים ונטייתו המוצהרת לבוטה, לבועט ולאנדרגראונד. עם זאת הוא רואה בכל אלו 'פתיון' - נקודת פתיחה הולמת ליצירת חוויות ולהעברת מסרים קיומיים על פי שיטת "מהגלוי אל הנסתר" וחוזר חלילה. תהליך זה והקשרים בין המרכיבים טעונים בכפלי משמעויות המובילים תכופות לאבסורד, מה עוד שלא נעדרים מהם מרכיבים של הומור והפתעה, ואבוי לבושה - אף ערכים צורנייםאסטתיים בעלי תוקף.      בין פעולותיו האחרונות ניתן לציין את אצירת ואירגון ארוע הסיום של גלריה "המומחה", תערוכה משותפת עם מוטי מזרחי בגלריה "שלוש" בת"א, הפקת תערוכת וארועי  NOVALOG 2001: new media experience בת"א וברלין, מינוי לאוצר הבית של גלריה "אישור זמני" בת"א, אצירת התערוכה KENT EXPLORA – אמנות דיגיטלית בגלריה קלישר,ת"א, ניהול אמנותי של פסטיבל "7 מוזות ב-7 סוכות" בשוהם והצגת 2 מיצבי וידאו באירועי "אמנות הארץ", מתחם רידינג,ת"א ובמוזיאון ישראל בירושלים).  

על שם מי, ועל שום מה…

 

 

 


לפני 7 שבועות נולדה לי בת, תינוקת מדהימה שקראנו לה כליל ושם שני רבקה, על שם אימי שנפטרה לפני שנתיים. זו גם אחת הסיבות להיעלמותי הזמנית מעל דפי האתר.
היו לי קשיים מרובים לקרוא לביתי כליל. את השם בחרה בת זוגי ענבר עוד בשלבי הריונה הראשונים. "על גופתי" רטנתי וקיטרתי באי-הסכמה בולטת. היה לי קשה לבלוע את הצפרדע הזו. כמה כבר אפשר לקרוא לילדים העירוניים שלך בשמות של ההתיישבות העובדת? מספיק עם "תסביך חיל-אוויר" ירדתי על ענבר אחרי שלבננו השני בחרה את השם ליבנה, שם של טייס בפוטנציה, כיאה למשפחה שכל בניה שרתו בחיל האוויר. "די, מספיק, לא רוצה עוד טייסת!". מאחר ולא מצאנו אף שם אחר שנסכים עליו נשארה כליל האופציה היחידה, לא לפני שענבר רטנה היא מצידה על דרישתי שלי להוסיף לכליל שם שני ע"ש אימי שנפטרה וזאת על פי המנהג המסורתי המקובל מקדמא דנן. אימי הדתיה השמרנית הפולניה, רניה-רבקה, בקושי הצליחה לבטא ולהפנים את השם ליבנה ועכשיו אנחנו מצמידים לה עוד שם שבטח היא הייתה משתוממת מאיפה הקרצנו את השם המשונה הזה שהצמדנו לה.
שלשום אחה"צ ערכנו מסיבה קטנה לרגל הולדתה של כליל. את התאריך בחרנו באופן אקראי למדי אבל הקפדנו שיהיה זה ביום ו" לפני כניסת השבת מתוך התחשבות באחותי ומשפחתה. אחותי מיכל ובעלה בני הפתיעו אותנו והכינו לנו ברכה שהייתה יותר מין דבר תורה קצר. בני פתח את דבריו בציון העובדה שבדיוק ב"פרשת השבוע" של שבוע זה "וירא" מסופר על לידת רבקה – "ובתואל ילד את רבקה". אחר-כך סקר כיצד כל שמות ילדי הופיעו ב"פרשת השבוע" בשבוע בו נולדו. בשבוע לידתו של טל, פרשת "בשלח", מופיע שמו בסיפור המן במדבר – "ובבוקר היתה שכבת הטל מסביב למחנה ותעל שכבת הטל והנה דק ומחוספס". ליבנה מופיע בפרשה שלו, "ויצא", בסיפור השבחת הצאן ע"י יעקב– "ויקח לו יעקב, מקל ליבנה לח". וכליל מופיעה מידי שבת בבוקר בתפילת שחרית – "כליל תפארת בראשו נתת לו". לקראת סיום פתח בני בסיפור הבא:
"לפני מספר ימים בשעת לילה מאוחרת, סידרנו את הבית ובין השאר הזזנו כמה ארגזי עיזבון של רבקה ז"ל. תוך כדי כך נפל פתאם כלי זכוכית מאחד הארגזים ונשבר ומתוך סקרנות בדקנו מה יש בו. היו שם כמה פיצ"יפקעס, כמה מסמכים אישיים, וגם דף לבן מקופל לארבע. סתם ככה פתחנו אותו ולפנינו נגלה שיר. אבקש ממיכל להקריא אותו". אז עלתה אחותי לעמדת המיקרופון ובצעד לא שיגרתי מבחינתה הקריאה את השיר דלהלן.
 
על שם מי, ועל שום מה…
 
כשנולד לזוג הצעיר הבן הראשון
רצתה אמא לקרוא לו איתמר.
אז אבא אמר:
נו, באמת… אית-מר
התחלה יפה,
אך הסוף… הסוף כל כך מר…
אז לא איתמר – ונגמר!
 
ואחר-כך נולדה הבת הקטנה
בדיוק כשנפטר, בשיבה טובה,
הדוד תיאודור.
אז אבא אמר:
הרבה כבוד
לקרוא על שם הדוד!
תי-או-דור
כך תמיד נזכור…
אז אמא קפצה:
אבל זאת בת!!!
לך לא איכפת?!
וקבעה באופן ברור:
לא תיאודור – העניין סגור!
  
ואמא עמדה על שלה:
אנחנו נקרא לה פשוט "כליל".
תשמע איזה יופי של צליל,
מתאים לכל גיל…
שם מודרני ומיוחד,
שם כזה- אין לאף אחד!
 
וכך נמשכים ויכוחים על שמות.
לא תמיד מסכימים, לפעמים יש פשרות.
אם יהיה זה שם של פרח,
מזכיר יופי או ריח,
או לכבוד יום או אירוע,
והטעם שונה… הדמיון פרוע…
 
מדהים! זה השם שאמא שלי בחרה! לצלמה ולדמותה! אחד מצירופי המקרים המופלאים שחוויתי מעודי. התרגשתי עד דמעות וענבר רעדה כולה. מפחד, היא אומרת. החיבור מהשמים!  
 
אגב; מישהו מכירה את השיר? על ידי מי נכתב והיכן הוא מופיע?
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

7 תגובות

  1. מזל טוב!!!

  2. לצערי לא מכירה את השיר.
    שיהיה לכם כל טוב ובהצלחה עם הבנים והבת

  3. יפהפיה אמיתית. מזל-טוב!

  4. מזל טוב! איזה יופי ואילו צירופים מרגשים! איך יתכן בכלל?
    לכל ילדינו (שהראשון שבהם הוא איתמר…) נתנו שם נוסף על-שם קרובים יקרים שאינם עמנו. יש בעיני הרבה משמעות לכך שילד לא נולד מן הים אלא הולך בדרכיו ועברו עמו.
    אני רק מיכל.
    אולי כי היו יותר מדי נרצחים שהתחרו על השם השני?
    אני חושבת שבעיקר בגלל שלא רצו להעמיס אותם על כתפי הקטנות. והם הרי עמוסים עלי בכל מקרה.
    היום הורי מצטערים.

    היא כלילת חן ומתיקות. זיכרון ונחמה ואושר ואהבה לה ולרבקה סבתה.
    מזל טוב רב לכולכם.

  5. מזל טוב בוקי. סוף סוף בת. הבנים מקנאים או מרוצים?

  6. רונן א. קידר

    קודם כל מזל טוב. הסיפור נשמע נפלא, כולל צירופי המקרים המדהימים, שבאמת נראים משמיים.
    אני בטוח ששמעתי את השיר פעם – לפחות את הבית הראשון – אבל אין לי מושג מאיפה. התחושה שלי שזה מספר ילדים, אבל אני ממש לא בטוח למה.

  7. הי בוקי
    מזל טוב. איזו מתוקה. אני עומד להיות אבא ביום א" וכולם מסביבי יולדים. החיים מפעפעים ורוחשים.
    הסיפור מדהים, בעיקר משום שהוא לא יאמן לחלוטין. אני הייתי עם אבי ממוסררה בשבעה לזכר אימך בביתך, זוכר? ככה זה כנראה המוות והחיים. גם אבי נפטר לא מזמן. ועכשיו בני יוולד בשעה טובה.
    רציתי להזמין אותך לענות על השאלון שיעל ישראל מפיצה בבלוג. מענין יהיה לדעת מה תכתוב.
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3442&blogID=53

© כל הזכויות שמורות לבוקי גרינברג