בננות - בלוגים / / תעשיות מוות בע"מ
פועלת. מילולית
  • רונית ליברמנש

    " (...)אוהבת את סילביה פלאת' (איך לא?), חסרת אלוהים, רחמים עצמיים, חסד וחנינה - גם לעצמה".  מתוך דברי ההקדמה של נתן זך לקובץ שיריי, 'הנה' 6 (אוגוסט 2005). ב-12 השנים שחלפו מאז, נישאתי (כדין), פרסמתי חמישה ספרים (האחרון, 'פגומות', ראה אור ב-2005 בהוצאת פרדס, ערכתי ותרגמתי ספרים רבים והייתי שותפה לפועלה האיכותי של הוצאת סאגה. כיום אני דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן. אתר הבית שלי: www.libermensh.com

תעשיות מוות בע"מ

אבי נפטר ב- 06.10.2010 בתשע בבוקר. כך נכתב בהודעת הפטירה. הודעת פטירה, להבדיל מתעודה. להבדל הסמנטי הדק הזה אדרש בהמשך. אחותי הייתה עדה לנשימותיו האחרונותאבי, יעקב ליברמנש ז"ל בשמונה ושלושים בבוקר. ע' ואני נכנסנו לחדרו בתשע וחמישים, חמישים דקות לאחר צאת נשמתו. אני משערת שהוא נגאל מייסוריו. אבל הייסורים שלי, שלנו, רק החלו.
מכיוון שאבי נפטר בבית אבות, נמצא מי שנטל על עצמו את התיווך בינינו לבין החברה קדישא. להלן, האמרגן. האמרגן – בעלים של חברת האמבולנסים שמשנעת קשישות וקשישים חיים מבית האבות אל בית החולים העירוני ובחזרה וגופות מבית האבות אל המקרר של בית החולים העירוני – הוא גבר נעים הליכות. בשעה שגופתו של אבי נותרה  מוטלת, מכוסה בכיסוי המיטה על מיטתו, הסבנו עם המתווך לשולחן במרפסת המקורה. האמרגן נעים ההליכות שלף מכיסו מחירונים. חיש קל נוסחה מודעת אבל שעתידה הייתה להתפרסם למחרת ב'הארץ' ולאחריה מודעות אבל שאמורות היו להיתלות סמוך לבית אמי; נדרשנו (בנעימות אך בתקיפות) להחליט לאלתַר איזו חלקת קבר נרצה לקנות (יחידה או זוגית, בקומות או קבר-בקומת-גן-נטול-מזגן). פנקס הצ'קים נשלף ולאחר שהאמרגן נטל את דמי התיווך הבלתי נמנעים, הבטיח לעדכן בתוך שעתיים לגבי מועד ההלוויה.
  במהלך השבעה התוודענו לשחקניה הראשיים והמשניים של תעשיות המוות בע"מ. לטלפון הנייד שלי ולבית אמי התקשרו אינספור נציגות – נבחניות ורכות קול כאחד – שניסו למכור את מרכולתן המשוישת; מצבות משיש ומאבן חברון, שחורות ואפורות. טרקתי לכולן אבל הדַיות לא הרפו, כשהן משגרות מכתבים לבתינו.
בתום השבעה, כשעלינו לפקוד את הקבר, התוודענו לחרדי לבן זקן שמדווש על אופניו במהירות בין הקברים, ומציע בתוקפנות להתפלל לעילוי נשמת המנוח. הדפנו אותו. ואת הבא אחריו. ואת הבא אחריו. לאחר שסילקנו אותם, אמרתי סוף כל סוף קדיש יתומה על קברו של אבא. שהרי הרב, שערך את הלוויה, סירב לאפשר לי לומר קדיש.
למזלנו הטוב, שלושה חודשים קודם לקריסתו הגדולה של אבי, הוא מינה אותי כאחראית לטיפול בענייניהם הפיננסיים. אבל כשהתקשרתי לפקיד הבנק המסור, שמלווה את הוריי מזה ארבעים שנה, הודיע לי הלה שיפויי הכוח שלי בטל ומבוטל, ושעלינו להמתין לנייר שיגיע מ"הגנזכיה". חלף שבוע. לגנזכיה שלום, הנייר עדיין לא הגיע. ולכשיגיע, עלי להמציא לידיו גם תעודת פטירה. תעודת פטירה ניתנת על ידי משרד הפנים.
אני מנסה להתאבל, אבל לא מניחים לי. עלי להמציא טפסים וניירות, לתבוע סכומי כסף שמגיעים לנו מבית האבות ולטפל בדחיית התביעה של חברת הביטוח. אבי היה מבוטח בביטוח סיעודי מטעם מקום עבודתו, כאשר נציג מטעם החברה אמור היה לבקר בבית האבות ולבדוק האם מצבו מצדיק השתתפות כספית. תת-הסעיף בפוליסה ציין כי נציג מטעמם יפקוד את המקום בתוך שלושה חודשים. אבי נפטר כעבור חודשיים ימים ושבוע. ללא ספק, עילה מצוינת לפסול את התביעה.
לכרוניקה הזעירה הזו, כמו לתעשיות המוות, אין פאנץ' ליין. רק תאריך תפוגה.    

8 תגובות

  1. אביך נראה איש ששוה היה להכירו. יגיע הרגע בו השמחה בעינייו תחזור אליך. כי זו היא בעצם צוואתו, והיא מעבר לכל ביורוקטיה.

    יהי זכרו ברוך.

  2. תמונה מקסימה, איש עם חיוך דבש.
    תעשיית המוות משומנת היטב ומעלה קבס.
    שלא תדעי יותר צער.

  3. אכן תעשיה משומנת היטב … זהו טבע האדם כנראה לנצל כל מה שנקרה בדרכו חי או מת
    תארת זאת כל כך נכון נתקלתי בתופעה לצערי
    משתתפת בצערך ,רונית

  4. איש חמוד ויפה
    גועל נפש של מדינה

© כל הזכויות שמורות לרונית ליברמנש