בננות - בלוגים / רונית ליברמנש / על ניחומים, "קיבוץ" תל גנים ושאר פלאות
פועלת. מילולית
  • רונית ליברמנש

    " (...)אוהבת את סילביה פלאת' (איך לא?), חסרת אלוהים, רחמים עצמיים, חסד וחנינה - גם לעצמה".  מתוך דברי ההקדמה של נתן זך לקובץ שיריי, 'הנה' 6 (אוגוסט 2005). ב-12 השנים שחלפו מאז, נישאתי (כדין), פרסמתי חמישה ספרים (האחרון, 'פגומות', ראה אור ב-2005 בהוצאת פרדס, ערכתי ותרגמתי ספרים רבים והייתי שותפה לפועלה האיכותי של הוצאת סאגה. כיום אני דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן. אתר הבית שלי: www.libermensh.com

על ניחומים, "קיבוץ" תל גנים ושאר פלאות

ע' ואני נסענו אמש לנחם את ה' המקסימה, מנחת הדוקטורט שלי מהתוכנית ללימודי מגדר, שאמה נפטרה במפתיע. מסיבות לוגיסטיות שונות, התבקשו המנחמים להגיע בתשע ושלושים בערב ואילך. עד כאן העובדות.

ה' ומשפחתה מתגוררים בסמטה שקטה, מהלך קילומטר ומשהו מהאחוריים של קניון גבעתיים. ע' ואני, שלרוב נעים באופניים, הגענו לקניון באוטובוס ומשם התחלנו לנווט. ע', כדרכם של גברים, יודע ה-כ-ו-ל, ומעדיף למכור את הסְנֶר שלו מאשר להיוועץ בעוברי אורח מזדמנים. אני, מנגד, נהנית להטריד עוברות אורח – בארץ ובניכר. בעודנו צועדים על דרך יצחק רבין המשמימה, הבחנתי באישה שהוציאה לטיול ערב פרינס צ'ארלס קאבלייר ענוג. האישה ידעה, כמובן, היכן ממוקמת הסמטה המוריקה, והציעה ללוות אותנו לשם, למרות שאפליקציית WAZE דיווחה על מרחק של 1.2 ק"מ אל היעד. ואמנם כך היה – הגברת ליוותה אותנו באזור מאגתר הניווט הזה – עד שהגענו אל היעד.

"קצת מפריע לי שניחום אבלים נעשה מסיבה", הפטירה ה' בשלב מסוים אבל היי, היה כיף לפגוש את חלי וליאת מבר אילן, שלא ראיתי מזה עידן ועידנים). וכך מקץ שעתיים, כשהלכנו לדרכנו, התחלנו לצעוד, כמובן, לכיוון ההפוך. לילה, חושך, אפס מוניות. עד שהבליחה הולכת רגל, ואני פניתי אליה, כמובן.

 "חכו פה שתי דקות, אני אחזור עם הרכב ואקפיץ אתכם לדרך בן גוריון. זה ממילא בכיוון שלי, ומשם תוכלו למצוא מונית בקלות", הודיעה הזרה הגמורה. ואמנם כך היה. ע' השתאה לנוכח חביבותה, והבחורה סיפרה שכך היא נוהגת תמיד. ולסיום ארועי הערב המופלא הזה, בתוך שתיים-שלוש דקות עצרה לידנו מונית, נהוגה על ידי נ-ה-ג-ת . בחורה עניינית ויעילה, שחלל רכבה לא הצחין מעננת סיגריות.

ללא ספק, אצבע אלוהימה של ההשגחה המגדרית העליונה סייעה לנו.

 

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    גבעתיים זה לונדון.
    אנשים מנומסים. אדיבים. חייכנים . כמו שאמרה לי אחת שקפצה מבת ים והסתחררה לרגע.
    אני גר שם בשני בתים (כמו פרספונה) בגבעתיים.
    אז לפי התיאור שלך החלקת על אחד מדופנות הבתים שלי.
    אם היית מרימה טלפון. הייתי לוקח אותכם לבן גוריון. לא לשדרות בן גוריון אלא לנמל בן גוריון. חינם.
    אני אוהב תמיד לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה. במיוחד אם הוא מפליג ללונדון.

    רק דבר אחד לא אמרת. איזו מהן. כי תל גנים יש שניים. זה של גבעתיים וזה של ר"ג. ביניהם דרך רבין (שמקודם נקראה דרך הגבורה). מה שמוכיח שתמיד בין שתי נקודות של שכונות שקטות וציוריות עם שם מקסים ודו משמעי (אם נתעלם מכך שהאופנובנק – האורגינל- בא מתל גנים ר"ג) יחבר קו ישר אחד, שלאורכו יעמוד מתנקש או שודד דרכים ויחכה.

    • רונית ליברמנש

      היינו אתמול בתל גנים הרמת גני; די מבלבל. לא ידעתי שיש שכונה בעלת שם דומה גם בגבעתיים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרונית ליברמנש