יְרוּשָׁה
אָבִי הוֹרִישׁ לִי אֶת מֵתָיו:
אֵם וְאָב וְשִׁשָּׁה אֲחָיוֹת וְאַחִים
וְכֹל יָמָיו הוּא מְשַׁגֵּר צַוָּאוֹת רֵיקוֹת
לְדֹּאַר נָע אושוויץ.
אָבִי בָּגַד בָּהֶם כְּשֶׁנִּמְלָט
וְהִזְרִיעַ אוֹתִי וְאֶת אֲחוֹתִי, דּוֹרִית-דוֹרְקָה- פֶּסְיָה'לֶה.
אָבִי בָּגַד בָּהֶם כְּשֶׁנִּכְנַע לִתְבִיעָתָהּ
שֶׁל אִמִּי לְמַלְּטֵנִי, הַבְּכוֹרָה, מֵחוֹבַת הַהַנְצָחָה.
בְּגִיל שְׁמוֹנִים וּמַשֶּׁהוּ גּוּפוֹ שֶׁל אָבִי
הֶעָקוּד אֶל שַׁלְשֶׁלֶת מֵתָיו
בּוֹגֵד בּוֹ בְּאֹפֶן אַגְרֶסִיבִי:
רַגְלַיִם וּמֵעַיִם וְשַׁלְפּוּחִית וְלֵב (מְאֻחֶה).
וַאֲנִי, בְּכוֹרָה בּוֹגְדָנִית שֶׁכְּמוֹתִי,
לֹא אוֹרִישׁ אֶת זַרְעוֹ לְאִישׁ.
לֹא אוֹרִישׁ לְאִישׁ דָּבָר, פְּרָט
לְמִלּוֹתַי.
*
רונית, הנושא קשה וקשה למצוא מילים.
אבל בשביל זה כותבים . בשביל הקשה הזה.
שיר חזק מאוד ואני מוצא בו חבר
שיר מצמרר בכנותו.אני לא חושבת שאפשר לא להוריש, כשהחומר נמצא כבר בגנים…
משהו עובר בכל זאת, אבל אכן עדיפות תהייה תמיד למילותיך.
תודה. זה באמת קשה, שלומית.
משערת שכך הדברים נראים מנקודת ראותו.
שיר חזק
מורשתך מובטחת
נאבה או לאו, אנו גוררים עמנו את הירושה, מוטבעית בגנים שלנו.
כתבי.
חזק, רונית
ומדבר אלי מאוד.
הייתי כאן. אין לי מילים. אומי.
ריגשתן אותי.
די חששתי להעלות את השיר הזה.
מתנצלת על התגובה המאוחרת. פיתחתי שפעת.
רונית