פועלת. מילולית משוררת, עורכת, סופרת ומתרגמת
חמישה ימים וארבעה לילות. זה פרק הזמן שהקדשנו להתוודעות ראשונה לברלין. לא חיפשנו (ולכן גם לא מצאנו) את הרובע ה"מגניב" ביותר; את גיל המועדונים עברנו מזמן, וכשהחלטתי להימנע מחבילות הנופש הסטנדרטיות, העדפתי חדר במלון Hampton הילטון סיטי ווסט הסולידי, שנמצא דקותיים הליכה מהזואולוגי'קל גארדנס מחד, ומרחוב קאנט וכיכר סאביני היפה מאידך. הודות לסמיכות לצירי תחבורה מרכזיים, הגענו לכל מקום שרצינו להגיע – לרובע קרויצברג, למיטה, לשוק הפשפשים במאואר פארק ועוד.
כדי ממלכודות תיירים ומישראלינה דביקה
הצטרפנו לסיור הליכה בן שעתיים וחצי, מטעם חברת SANDMANS – בתקוות שווא לשחזר את החוויה הבודפשטית הנפלאה מהשנה שעברה. איימי, הבריטית שבחרה לחיות בברלין, הדריכה מצוין את צאן מרעיתה. הצרה היא שהצאן מנה עשרות ראשים ולא תמיד אפשר היה לשמוע את איימי. בסיור התוודענו לשתי ישראליות בנות עשרים ומשהו, שהגיעו לסיור קניות. נמרצות ויעילות, עם מצגת מפורטת ולו"ז עצבני בכיסיהן, שדהרו מאתר קניות אחד למשנהו.
ישראלי נוסף פגשנו בבוקר הראשון, לאחר הנחיתה בשמונה בבוקר והירידה מהאוטובוס שהוביל אותנו מנמל התעופה למערב העיר, בעודנו מדדים בגשם שוטף ומנסים, לשווא, למצוא את מלוננו. תודה לנדב, המדריך שהומלץ רבות בפורום של למטייל. אתה מקסים, אבל העדפנו להצטרף לסיור של הסנדמנ'ס.
הודות להיטפלות שלי לבני אדם ברכבות עיליות ותחתיות ("אנחנו הולכים לאיבוד. זאת עיר ענקית. לא, אתה ל א יכול לנווט לבד! לא, אני לא מוכנה להפסיק להטריד אנשים. אם נלך לאיבוד, לא נגיע לשום מקום" –דיאלוג קבוע ביני לבין בן זוגי), התוודענו לברלינאים מקסימים ברובם. כמה קשישות נרגנות פשוט התעלמו מפרצופי הא-אירופי, אבל כל היתר, בעיקר הצעירות/ים שפניתי אליהם, היו מקסימים. אחת מהן, ברובע מיטה, הגדילה לעשות וליוותה אותנו למחוז חפצנו תוך כדי שיחה מרתקת.
אין לי מושג אם הייתי מסוגלת לחיות שם, וזה גם לא רלוונטי בשלב זה בחיי. לונדון מדליקה הרבה יותר, אבל המחייה בברלין זולה לאין ערוך.
.
לא הייתי שם. תודה על השיתוף.
זולוגישר גרטן. כך מבטאים את זה.
בעבר תחנת ממכר סמים מס. אחת בעיר.עשו סרט גם על המקום הזה.
מעניין מה החיות שבגן היו אומרות על זה.
מה זה רובע מדליק? ליל הבדולח הסתיים. אפילו שהזכוכיות עדיין על הרצפה. והאש עדיין רומצת מתחת לאדמה.
המי ומי גרים בגרונוולד. רובע היוקרה של ברלין.
קשה להכיר את העיר בסיור מודרך.
צריך לגור בדירה עם בני העיר, כדי להכיר אותה. לסחוב פחם לקומה שישית בבניין בלי מעלית. לקפוא קצת בחורף.
כדאי להתרחץ בואנסי. ולהשקיף על הוילה, איפה שהחליטו על הפתרון הסופי. זה מעורר מחשבות. על כל החבורה ההיא. מעניין אם ירדו לאחר מכן עם בגדי ים. לתפוס קצת צבע. לפני שמתחילים להדליק את התנורים.
הקסם שלה היה בימים ההם. של צ'ק פוינט צ'ארלי והחומה בין שני חלקי העיר.חציתי איתה, למזרח, עם אשרה.(לא היו מוכנים להכיר בדרכון השראלי.) הגרמנייה שלי הזהירה אותי. דקה מעבר ל-24 שעות אתה תבלה במרתפי השטאז'י. אל תאחר. אחרת אבא שלי יצטרך לשפוך הרבה כסף (שיש לו)כדי להוציא אותך משם.
זה היה עולם אחר. גם אני הייתי אז אחר.
היום זה משהו מלוקק. או מדליק. בשפה עממית.
חזרתי משם אתמול במטוס. ביום שהצביעו. לאנג'לה. לידי ישב אחד. פעם ראשונה הוא שם. הלך לראות את יריד המכוניות. בא עם חבילה ענקית. כל הדרך התעלקתי עליו. קראתי לחבילה שהביא טוסטר. והוא אמר כל הזמן שזאת מרכזיית טלפון משוכללת. הוא שיחק בפלאפון שלו עם מכוניות שמתחרות זאת בזאת. ממש חי בסרט. טורקי. כמו ברובע הטורקי בברלין. האוכל הכי טוב שם.
אמרתי לו בטח הלכת לבקש אמ המרברש טויר (המע"מ הגרמני) איך אתה יודע? הוא התפעל,
התפלא. איך אני יודע. כי אתה נראה שחוט ומזיע וזה לוקח שעתיים ואתה עובר ממרתף למרתף (כמעט כמו אלה של השטאז'י) מזיע. ובסוף מקבל כמה יורו. כי לא מקבלים את הכול בחזרה.
כדי לעודד אותו. אמרתי תסתכל בחלון (אני תמיד יושב ליד החלון. אתמול בלילה היה ירח מלא. שגעון לראות אות דרך מטוס) מה אתה רואה שם?
מה זה רכב צבאי?
לא. שיריונית. זה בצד שמאל. אם תלך לחלון בצד השני תראה גם אחת בצד השני. לא. זה לא משמר כבוד למי שקנה את ה"טוסטר" זה מאז הפיגוע ב-72 במינכן.
עכשיו אמרתי לו, אני הולך לישון. נראה לי שאתה כבר לא תרדם.
ישנתי כמו תינוק. העירו אותי הגלגלים של הנחיתה. רגע לפני ראיתי רצועה כחולה. רואים את בכל המראה ונחיתה. גם מבת ים וגם מרעננה. אני גר שם במגדל. כמה קומות מתחת לרצועה הכחולה. אני לא צריך לשיר. כמה טוב שבאת הביתה. אני רואה אותו עוד מהים.
ובעכלל אני לא בטוח שיש כאן סיבה לשיר.
לא שממריאים מכאן ולא שנוחתים כאן.
תודה על ההתייחסות.
שמעון, יודעת איך מבטאים את השם, תעתקתי אותו לאנגלית.
משערת שאתה צודק. התקופה המרתקת יחסית הייתה בזמנים שתיארת.
נהנתי לקרוא, תודה:)
תודה, אומי.