ליברליזם – חייה ותן לחיות

הצגתי את עצמי ברשימה הקודמת כבעלת תפיסת עולם ליברלית, כל אחד מפרש את המושג ליברליזם על פי תפיסת עולמו. יש מי שרואה לנגד עיניו את הקפיטליזם הדורסני נוסח ארה"ב ואם תרצו נוסח נתניהו בתקופת היותו שר האוצר, יש מי שרואה בתפיסה הליברלית כלכלת שוק חופשי, יוזמה פרטית ותחרות, ויש מי שלוקח את הליברליזם במשמעותו הפילוסופית יותר – החופש לבחור.

מבחינתי, תפיסת עולם ליברלית משמעה חופש האדם לחיות את חייו על פי השקפתו אמונותיו ומהוויו זאת כמובן תוך התחשבות בחופש של זולתו גם כן לחיות את חייו על פי אמונתו, דעותיו ומהוויו. לעיתים יש קונפליקטים ולכן יש צורך באמנה אזרחית, יש צורך בסדר חברתי מסויים בו כל אחד יכול להגיע למיצוי מכסימאלי של רצונותיו עד הגבול בו הוא מתנגש ברצונות האחר. זה הבסיס האידיאולוגי ומכאן מתחילה הפרשנות. איך מפרשים את רצון האחר, מהי מידת ההגבלות שיש להחיל בסדר החברתי וכדומה. זוהי למעשה הפוליטיקה, מבחני כוח למען הצבת הגבולות כל אחת לפי השקפותיה, כל אחד לפי אמונתו.

הבסיס לתפיסת עולמי מעוגן בחינוך שקיבלתי בבית הורי. לא רק תותים וסוכר היו שם, להיפך, הרבה מאד עבודה קשה סביב השעון ובעיקר ההבנה כי אדם עצמאי ואחראי לגורלו. כל אחד ואחת, אבא ואמא חייבים לעשות כמיטב יכולתם כדי להתפרנס כדי לדאוג למשפחתם, כדי לא להיות לנטל על האחרים.

אבי עלה לארץ בגיל 18 מליטא. בחור צעיר, חסר כל, משפחתו הורים אחים ואחיות נשארו שם להירצח בידי הנאצים והליטאים. רק אח אחד מלבדו שרד את השואה. מיום עלייתו ארצה ועד יום מותו בגיל 66 בלבד, לא פסק אבי לעבוד, סביב השעון, בכמה עבודות שנדרש. בתחילה כסבל בנמל עבודות שונות בקיבוץ, ולימים במשרד הדואר ובבזק, כמקים ומנהל של רשת הטלפונים באזור חיוג 09. אמי שהגיעה עם משפחתה בגיל 10 ישר לרעננה סייעה למשפחה בשיווק התוצרת החקלאית, למדה בסימינר למורות, אך פתחה חנות חשמל בשנת 1949 ברעננה כדי שתוכל להתפרנס כאישה עצמאית ולא תהיה תלויה בפרנסתו של בעלה, אבי.

אף פעם לא שמעתי בבית תלונות על עבודה קשה. ברור היה כי לכל אדם יש זכות לחיות את חייו כרצונו אך יש גם אחריות לגורלו. עדין מצלצלים באוזניי המשפטים – "אצלנו לא מכריחים", לא בענייני אוכל ולא בענייני שעורים או חזרה מבילוי בשעה מסויימת וגם "אני סומך עלייך" "את אחראית" הרגשתי חופשית אך גם אחראית, והאחריות מגבילה את החופש, כבר אז הבנתי את המשמעות שלימים תורגמה להשקפה פוליטית, אדם חופשי במגבלות מסויימות.

אחזור אם כן לתפיסה הליברלית כפי שאני מפרשת אותה. לליברליזם הישראלי יש שלושה רבדים: אישי, כלכלי-חברתי ומדיני.

בהיבט האישי – אדם חופשי כאמור לחיות את חייו בהתאם לאמונתו, השקפת עולמו ורצונותיו. ברצותו ישמור מצוות דתיות ברצותו לא ישמור. ירצה ייסע בשבת, ירצה לא ייסע. ירצה יאכל כשר, או לא, ירצה להתחתן עם בת זוג ירצה יתחתן עם בן זוג, יבחר ללדת ילדים או לא וכן הלאה. ברשות הפרטית שלו יעשה כרצונו. וכל אישה כרצונה.

בהיבט הכלכלי-חברתי – חברה כאמור חייבת בסדר ושלטון כדי למנוע אנרכיה והשתלטות החזק על החלש ממנו. אבל גם במסגרת שלטונית יש רמות שונות של מעורבות. הקומוניזם שניסה למנוע רכוש פרטי, באמונה כי הכל שייך לכולם, נכשל כידוע, כי פעל נגד הטבע האנושי. אדם בדרך כלל קרוב אצל עצמו ודואג לעצמו ולצאצאיו. אך אדם הוא גם ייצור חברתי ולכן יש לו יחס וחשוב שיהיה לו יחס, גם לחברה בה הוא חי. יש דילמה ומחלוקת בין שני המשפטים שציינתי באשר האחד, לעיתים, חל על חשבון השני. להשקפתי הליברלית, אדם ערכי ומחונך האמון על התפיסה הליברלית, יעריך את חופש רעהו כפי שהוא מעריך את החופש שלו עצמו ולכן לא יפגע ברעהו על מנת להשיג הטבות לעצמו. במקורות היהודיים ביטאו זאת בפשטות – "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך" וגם "ואהבת לרעך כמוך" כמה פשוט וקולע. אם כן, כיצד באה לידי ביטוי תפיסת העולם הליברלית בהקשר זה? יש חוק וסדר, יש שלטון אך עליו להצטמצם למינימום של התערבות בחיי הפרט. כמה שפחות חוקים מגבילים, כמה שפחות בירוקרטיה ושלטון של פקידים. לדוגמא: החוק שמחייב לא למכור חמץ בפסח. לעומת הנוהג לא לנסוע ביום כיפור. מי שרוצה לאכול חמץ בפסח (ואינני נמנית עליהם) מוצא את הדרך לעקוף את החוק הכופה את רצון אוכלוסייה מסויימת (החרדית) על הכלל, אפשר להקפיא לחם, אפשר לנסוע ליפו או לנצרת בוודאי אי אפשר לאכוף את החוק שבסיסו בכפייה. ואילו מרבית, כמעט כולם, מתושבי ישראל היהודיים אינם נוסעים ביום כיפור, אף אחד לא כופה זאת עליהם, אין משמרות אי-תנועה, אין חוק שאוסר, את המגבלה גוזרים תושבי ישראל על עצמם רק מתוך אמונה וכיבוד המסורת היהודית.

לתפיסתי, תפקיד העיקרי של המדינה הינו ביצירת שוויון הזדמנויות לכל אזרח ואזרחית. אם אין שוויון הזדמנויות אין בעצם חופש לפרט לחיות את חייו כאמונתו. חופש הזדמנויות הינו בראש וראשונה הענקת חינוך והשכלה ברמה המאפשרת לכל פרט לפרוח כראות עיניו. חופש הזדמנויות מחייב את המדינה לדאוג לביטחון תושביה, בטחון אישי בבית, חופש הזדמנויות מחייב את המדינה לספק לכל תושביה גם רמה איכותית של שירותי בריאות. במילים אחרות, תפקיד המדינה לספק לאזרחיה כלים ותנאים כדי שכל אחד ואחת יוכלו להשתמש בהם כאוות נפשם ועל פי כישוריהם. ויש לזכור, אנשים שונים זה מזה ביכולתם, ברצונותיהם, בכישרונותיהם, זה מה שעושה את האנושות מגוונת ומעניינת כל כך. אך במדינה מודרנית, דמוקרטית וליברלית המדינה מסייעת לכל פרט ופרט למצות את הפוטנציאל שבו, אם ברצונו בכך. החובה בידי המדינה,הברירה, החופש לבחור, בידי הפרט.

בהיבט המדיני – אדם בעל תפיסת עולם ליברלית כאמור מכבד את רצון זולתו לחופש, כולל הזכות הבסיסית –  החופש לזהות לאומית. גם זאת במגבלה שלא על חשבון החופש והביטחון שלו עצמו. לפיכך, אדם ליברלי אינו יכול להתעלם מרצונם של הפלשתינאים לעצמאות לאומית וזכותם לכך, ובלבד שיובטח בטחונו שלו במדינה האחת בעולם של העם היהודי. מכאן ברור שיש לחתור להסכם עם שכנינו ויחד עם זאת לא לוותר על זכותנו לחיות חיי ביטחון במדינה האחת שלנו.

עד כאן על קצה המזלג, על יסודות התפיסה הליברלית שלי. וברשימות הבאות אפרט כיצד האמור לעייל מתורגם לשפת המעשה, בעבודתי כחברת הכנסת, כולל התייחסות לתוכניתו הכלכלית של נתנייהו והויכוח הגדול שהיה לי איתו, בתקציב 2003.