בננות - בלוגים / / הצד האנושי של הפוליטיקה
הצד האנושי של הפוליטיקה
  • מלי פולישוק-בלוך

הצד האנושי של הפוליטיקה

 


המילה פוליטיקה מעוררת אצלנו תגובה של דחייה, של מיאוס. הפוליטיקה תאמר כל אחת מאיתנו היא מקום רע, מקום של אנשים שעיסוקם לנצל את המערכת הציבורית למען עצמם, מקום של יצרים ומעשים אפלים, מקום של ניצול שררה של אנשים רדודים ושפלים שכל עניינם במאבקי כוח, מלחמות אגו יהירות, ראוותנות ורהבתנות.
כיצד אם כן ניתן לחבר את כל האמירות הקשות הללו לכותרת המדברת על הצד האנושי של הפוליטיקה? אכן משימה קשה שאנסה בבלוג שלי להתגבר עליה.
כבר העשור השלישי שאני נשאלת למה לי פוליטיקה? חבריי ומשפחתי עדיין מנסים לשכנעני עזבי את זה לא צריך, את יכולה לעשות בכישרון דברים אחרים. הכל נכון. ובכל זאת אני החלטתי, עדיין, לא לוותר. וכל עוד יש באפשרותי להשפיע, אהיה שם.

הסיפור האישי –  הרקע
לפני שלושים שנה ואולי זה היה כשנולדתי שני עשורים לפני כן, החלטתי להיות פעילה ציבורית. זו לא החלטה שאת מקבלת באופן מושכל לאחר דיונים מעמיקים עם עצמך ועם אחרים, זה פשוט קורה.
זה מתחיל כשאת רואה עוול שנעשה בכיתה לאחד מחברייך התלמידים, ממשיך כשאת רואה מישהו מציק למישהי ברחוב, כשאת נתקלת בלכלוך על המדרכה או מחדל של העירייה.
כבר מזמן הגעתי למסקנה שנולדים עם התכונה הזו, אכפתיות מוגזמת, כך אני קוראת למחלה שתקפה אותי כשיצאתי למסע ביום לידתי.

סיפור ראשון, גן שולה במושבה רעננה
אישה בלבן מגיעה לגן, אישה בלבן פרושה זריקות, זריקות זה כואב. לא ניתן לגרום לנו כאב, צריך לעשות מעשה. יש חור בגדר יצאתי דרך החור וכולם אחריי מתפזרים לבתיהם. ילדים בני 4 ארבע!! למודי ניסיון ובעלי החלטה. אני ברחתי לסבתי, כמה רחובות מגן הילדים, לא נזפו בי, קיבלתי מסבתא קערה של תותים טריים ישר מהגינה וכמות נדיבה של סוכר על התותים. הפעולה הראשונה שלי,של החלטה ופעולה, עברה בהצלחה ושכר נאה היה בצידה.
את הזריקה קיבלנו שבוע אחרי הבריחה הגדולה.

סיפור שני, כיתה ד' בי"ס ממלכתי א' רעננה
יום הראשון ללמודים, מצב רוח מרומם. נכנסנו לכיתה עליזים ורעננים לאחר החופש הגדול. פרצנו בשירה עליזה לקבל את פני המחנך בשמחה ועליזות כיאה לילדים. המורה חמור הסבר לא הלהב, כמי שארגנה את השירה מצאתי את עצמי עומדת בפינה, מבויישת ונזופה.
הפעילות הציבורית שלי לטווח הקצר נחלה תבוסה, העונש עמידה בפינה, אך לטווח הארוך הצליחה גם הצליחה, המורה הקפדן עזב בתום אותה שנה את מערכת החינוך כאשר נמצא לא מתאים לתפקיד, אנחנו כמובן נשארנו, המשכנו לשיר, עליזים ורעננים.

סיפור שלישי, כיתה ט' בי"ס תיכון ע"ש אוסטרובסקי רעננה
מלחמת ששת הימים תפסה אותנו התלמידים ימים ספורים לפני החופש הגדול. את ימי ההמתנה הידועים עשינו בחריצות רבה בהתנדבות בכל שנתבקשנו, הדבקנו חלונות בנייר דבק, עזרנו בכיסוי החלונות לצורך האפלה , במילוי שקי חול, עברנו קורס מהיר למתן עזרה ראשונה ועוד ועוד. מערכת החינוך לא העריכה כנראה את הפעילות הזו ולא ראתה בה חינוך לאזרחות טובה ולכן החליט מי שהחליט שצריך להאריך את שנת הלימודים ולקצר את החופש הגדול. ארגנתי את חבריי לכיתה לשביתה הראשונה בהיסטוריה של בית הספר. ישבנו ישיבת שבת מול חדר המורים והפגנו נגד הפגיעה בזכותנו לחופש.
לא עזר לנו אבל הרגשנו טוב כשהבענו את דעתנו ולחמנו את זכותנו.

סיפור רביעי, כיתה י"ב
שוב מלחמה, הפעם מלחמת ההתשה שגבתה קורבנות גם מבין חברינו ללימודים, יוסי ברגמן ורוני כסלו.
המנהל החליט עבורנו כי מסיבת הסיום תהיה באולם שמחות בעיר, לנו לא היה מצב רוח למסיבות באולם שמחות, אני הצעתי כי נתרום את הכסף לקניית ממתקים והפתעות לחיילים פצועים ונערוך לפצועים השוכבים בבית החולים מסיבה.
המנהל לא רק שלא קיבל את הצעתי אף נזף בי בקולו הרועם לפני כל תלמידי בית הספר במסיבת סיום השנה. השיעור שקיבלתי מאירוע זה היה החזק ביותר עבורי: לא תמיד מי שבשלטון יודע יותר טוב ממני מה ואיך צריך לעשות במצבים שונים. ואולי, מי יודע בגלל התנהגותו של המנהל, איש החינוך, קיבלתי החלטה, לא לוותר, להיות שם היכן שמקבלים החלטות ולעשות טוב מהם.
 

 

6 תגובות

  1. הפועל הצעיר

    נו, באמת, מלי, פולישוק, בלוך.
    אם כזאת תחושת צדק מפעמת בלבך, מדוע הצטרפת למפלגת "השוק החופשי" (לעשירים בלבד) "הכלכלה החופשית" (לבעלי ההון ובעלי בריתם) מפלגת שינוי? זו אותה מפלגה שהלכה יד ביד עם מדיניותו הכלכלית חסרת הלב של בנימין נתניהו, אותה מפלגה נטולת מצפון חברתי ורגישות ניאותה לעניים הרעבים ללחם. חבל שמצפונאית מקצועית שכזאת הצטרפה דווקא ל"שינוי". האמת? את זהבה גלאון אני מעריך הרבה יותר. וגם את תמר גוז"נסקי. וגם את יעל דיין.

  2. מלי, עקבתי אחר הפעילות הענפה שלך. ברוכה הבאה ואני תמיד שמחה לשמוע על עוד ועוד נשים בפוליטיקה

© כל הזכויות שמורות למלי פולישוק-בלוך