אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

    היום זה הצליח, ממש כמו כלום,  בין אגודל לבין אצבע, פצפצתי שישי. כמו תמיד הוא התחיל כבד, מעורפל, לא רוגע לרגע, גורר את עצמו מול כיוון התנועה, נגד כל העונה,  אצלי זה התחיל בשיאצו. אצלה מזרון עשב, קצת תה דרדרים, עם הרבה אהבה ומעט דיבורים, בשתי אצבעות פצפצה לי שישי, ואחר כך שילחה אותי לדרכי. בין שמיים לקניון ...

      מדהים מה שהולך בשנים האחרונות בחנויות הספרים, שהפכו הרבה פחות אליטיסטיות משוק מחנה יהודה למשל, שהוא היום שירה צרופה לעומת מדפי הספרים העמוסי קילואים של קישואים, בנדורות ושאר מזיקין (לפעמים) הנמכרים על פי המשקל וגודל ה4X4 של הקונה, לשם סחיבה הביתה של המרכולת. עד כדי כך, שמי שמביא כמתנה ספר בצוק עיתים זה, נחשב למאד  לא אנין, ...

        למה לי לקחת ללב. יותר טוב שאשב לחלון, אסרוק שיערי ואפיץ ברשת. כשנגעת במצחי, היה נשטף זהב שחור  (כך אמרת ולא זכרת אם חרזו כך בשיר),  ליבי חלב מתוק, והכל נמלא אפשרות. מה איתך, מה איתך  – סע לאט, בחייאת, תשתה קפה שחור ותתעורר, אתה המשורר. אז חשבנו שנשנה את העולם, ויבואו כבר כולם. חברים שלנו חשבו ...

    בסדנת המדיטציה חולקנו לשלוש קבוצות: הנאחזים, הסולדים ואלו שלא אכפת להם. לא הייתי בשיעור הקודם ולא הייתי בקיאה בחומר כמותם, לכן, בהיעדר זמן להתלבט בין הנאחזים לסולדים, נחפזתי להחליט.  בחרתי בנאחזים, ונעתי לכיוונם. לנאחזים היה נעים זה בחברת זה, הם התבדחו יחדיו והעבירו דאחקות על כמה זה קשה להיות נאחזים,  על כמה הם פוחדים משינוי, ועל כמה כייף ...

      החלטנו לקפוץ מהמטוס החורק. קודם החזקנו ידיים, עכשיו שנינו נופלים מגובה מאה אלף רגל, מנסים לחייך בשמיים. הכאב בחזה מבעבע כמו מירייה מגלגול אחר, אבל בזמן תעופה  יש הקלה, האויר ואתם חולפים על פניכם ואין שהות לכבידה. סימני בכי בעדשה. לפעמים נתקלים זה בזו, (הראשים מתפוצצים, דם ניגר וגם: כלום לא קורה, הכל צמר גפן עננים) עוד מעט ...

הפעם תתארח כאן חברתי הטובה יעלי, שקרה לה מקרה שכנראה יכול לקרות רק בירושלים ההזויה. מיועד לכל בעלי הכלבים או אוהבי הכלבים או שניהם, לסתם אנשים שאוהבים בני אדם, וגם לאלו שלא, אבל שואפים שזה יקרה להם ביום מן הימים 🙂 בקיצור, לכולם. הבאתי כאן כמעט כלשונו: משי, כלבה חומה, קטנה מעורבת, עם "נגיעות" של פקינז, היא בת בית שובבה, ...

     קיבלתי כמתנה שיחון עברית-איטלקית.  כבר זמן רב שמתחשק לי ללמוד קצת שפות.  קודם היה זה קרייבינג לאיטלקית, ואחר כך הפך לחשק ללמוד צרפתית. מיד השלמתי בעצמי את המתנה וקניתי גם שיחון עברית-צרפתית כולל דיסק מוקלט.  רצתי הביתה בהתלהבות.  לכבוד השיחון המכובד פיניתי את השולחן הלא ייצוגי מכל ניירותיו, ובידיים רוטטות הפעלתי את הדיסק וישבתי הומייה כשידיי אוחזות בשיחון ...

        חשתי הקלה גדולה משעבר היום ההוא. מאז ומתמיד הרגשתי לא בנוח, לחוצה ואפילו מדוכדכת ביום ההולדת שלי, על אף שמדובר בתאריך די אקראי. כמה שאני מנסה לא לשים על היום הזה, אני תמיד מרגישה באותו יום שזה צריך להיות היום ש-ל-י. עד כאן יכול היה להיות בסדר. הבעיה שהיות יום היום ש-ל-ך, יכול ליצור לחץ נפשי ...