אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

  פוחדת מהעצב, עצובה מהפחד. אומרים שאם הייתי  בפחד פוחדת ובעצב עצובה, מצבי היה הרבה יותר טוב.  

    עכשיו את שופעת. אחרי שהנחת את הזרדים משתי ידייך הקפוצות תדיר, שתי ידייך אלו, שכבר לא מקוששות דבר שנים. לא לפני שהתחננתי למגעך החם והאוהב, התקפלתי ברכות, נמסתי אל הערוגה של שתי ידייך אלו וחיכיתי. את הנחת את הזרדים משתי ידייך הקפוצות תדיר, (אולי רק כי עייפת לרגע מלקפוץ את עצמותך), ושפעת אליי מאד בטוב ואהבה,  ששמחתי בשבילך ובדרכך ...

      שמנו עין על הסרט ההוא כבר לפני כשבוע-שבועיים, ועתה חדלו התירוצים, כבר ישננו כדבעי, היינו אצל ההורים, התפייסנו ורבנו שוב, עוד קפה כושל וערב ויום שלמים בבית, והנה אנחנו בקולנוע. מזמן כל כך לא הלכתי לסרט בחוץ, יש לי כבלים ויש מחשב ואני לא כזה מתה על סרטים, הספיקו לי השנתיים ההן כמנויית סינמטק, מאז אני לא מסוגלת ...

      (זו גרסא שעלתה לי בראש היום כששמעתי את הביצוע של אזנבור ב 88FM). אפשר לזמזם בפזמון במבטא הראוי, בכדי לטעום. את פיסה של אמנות / תרגום חופשי ל La Boheme בביצוע שארל אזנבור ————————————————————————————— היו זמנים במחוז המונמרט הצעירים של היום לא יבינו, איך פרחי הלילך שטיפסו ועלו הציצו אל בין חלוננו. ובביתנו הקט, בקן החמים, שם אהבנו מעט. ...

      (מבט על) במה עסקינן אתן נמלים, אני – עצובת בוקר. כל הזמן פחד מאז ועולם – נחש מכיש מכיש נח. נוזל צהבהב מתפשט בעורקים אני מפסיקה. אני מפסיקה. עושה כלים, אוהבת. הזמן נותן זמן. איך יכול להיות קודם כך עכשיו ככה, יכולה להיות.