אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

        זה היה בסביבות גיל 9 או 10. בבית הספר הקיבוצי בו למדתי, היינו נוסעים תכופות לטיולים ברחבי הארץ. רק שאצלנו לא מדובר היה רק בטיול שנתי כמו ה"עירוניסטים", אלא בטיולי סיירות של ממש, שנערכו לפחות אחת לשבוע-שבועיים. אנחנו היינו כה מורגלים להיעדרויות האלה מהבית, היינו עומסים תרמיל מושקע, אורזים מספר מדוד של לבנים וביגוד, ע"פ הוראות ...

   (תודה לאדמו"ר)       חברי דיווח כי הלך היום להלוייה "חילונית". חשבתי בתחילה כי מדובר בהלוויה של חילוניים, אבל הסתבר שגם הלוויה עצמה, מלבד הנוכחים ואלו שכבר אינם נוכחים בה, היתה חילונית. לחברי בעל הרקע והעבר הדתי למהדרין, היתה זו ההיתקלות הראשונה, והוא חזר  אמנם מעט עגמומי מעצם המעמד הסופני, לא עלינו ולא על אף אחד,  אך יחד עם ...

      במאורה שלנו חיים שניים – אחד פרסי אסלי, אחת מפלשתין. הגדר בינינו גבוהה מספיק בכדי לשמור על פרטיות, ויש נגישות גבוהה לשוקת המים. בשעה קבועה ביום, פותחים את המאורה לקהל הרחב, וחברת שליחויות זורקת לשנינו איזו עצם ממסעדת גורמה משובחת. מלבד זאת, חל איסור מפורש להאכיל את החיות ואין להפריע את מנוחתן. בחמש בדיוק אנחנו מתמתחים ומפהקים, ...

      גברת עצובה מרבה במילים בחנות הספרים. שתי נשים, קונה ומוכרת, מקיימות שיחה ישֵנה אדישה מקהות מקווה מתאכזבת, על מה? על ספרים. אחד פלוס אחד, שני תוים של קנייה, חמישים אחוזים, סימנייה. וגם כמה בכמה, וכמה בלמה, אבל בעיקר שׁורֶה שם, אני מרגישה, הלמה ולמה. ואין קדוּשה אף לרגע, ואף דמעה לא מעזה להיכנס להחריד את החול. אחרי דין ודברים ...

       אני לא רוצה לסגור לכם אופציות, אבל לדעתי יש משהו מאפשר בימי חול המועד האלה. מצד אחד, לא חייבים לחלוטין ללכת לעבודה, מצד שני, לא חייבים להיות בחופש. אפילו לא חובה ליהנות, אפשר למשל לקטר על הפקקים ועל המוני העמישראל בדרכים ותחת או מעל כל עץ רענן. מצד שני, אין חובה עקשנית גם לסבול, לא צריך לצום/להיות אחד ...