אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

      אחת לכמה זמן חייבים לעוף מירושלים, בעיקר מחמת החרדים מבחינתי, ולא לקפוץ עליי, לא מחמת כ-ל החרדים, אלא מחמת אלו שמנסים לבצע בנו כפייה, ומנסים לומר או לרמוז לנו בדרכים פחות ופחות עדינות איך לנהוג ובעיקר מה ללבוש. גם אם לא אומרים, יש שכונות (לא חרדיות) שבהן את מסתובבת בלבושך הרגיל, ומפנים אלייך מבטים כאילו את חצי ...

      היום שוב מאסתי בתחבורה הציבורית ועליתי למונית המזדמנת הראשונה,  אפופת מחשבות, סגורה בעצמי, וכמו תמיד נכנסתי מתוך רישול מחשבתי והתיישבתי. חוסר הפוקוס עבר לי מיד עם היכנסי, כיוון שהנהג הרגיש לי שונה מהרגיל,  למרות ש"הרגיל" בנהגי מוניות בהחלט מצייר  קלסתרון רב פנים ומלא הפתעות. איך שנכנסתי הפעם, התברר הנהג כערס צעצוע, כלומר, בחור צעיר למדי בשנות העשרים ...

         אני לא יודעת להסביר למה, אבל שרשרת החגים של תשרי גורמת לי תמיד לתחושת סערה, סערה או אוסף סערות כמו-נקמני או מקשה שמגיע לטוב-לכאורה. לכאורה – ראש שנה, לכאורה, איזה יופי ותכלה שנה זוועתית ותחל אחת חדשה ומעולה (אם כך, למה בכל שנה, הקודמת נזרקת בביטול מאחורה ואנחנו מבטיחים שהפעם באמת באמת שהנוכחית תהיה לברכה כי ...

      חשבנו נביא ילד ביחד, רק מה, כבר היה מאוחר, וצריך ללכת לישון, אולי כבר נדחה למחר. בזמן שצחצחנו שיניים, היינו מתלבטים אל מול המראה. מעליש, בואי נאמץ כלב או חתול, אמרת בריח מנטה מושלם. אבל אני אלרגית לכלבים,  ומחתולים פוחדת, שכחת ? כך נשבתי מולו נעלבת באניס. כשכבר נעשה ממש מאוחר ונרדמנו מול פסוקו בהקלטה נדירה מ 1978, ...

        כשנכנסתי הערב לתוך המקרר, חיפשתי דבר מה. ראשי בתוכו: מה חסר ? בתוך הקרירות נעלמתי דקה, קוביות של קרח שקשקו מכיוון המקפיא, מזכירות לי אותן,  הן כאן. פתחתי, סגרתי. מה אין ? מה יהיה ? שוב מיהרתי לפתוח. בעודי בתוכו שקעה לתוכי הבנה נינוחה: זה מה שיש. זה מה שיש,  שקעה ונמסה. סגרתי.    

     והפעם בלי מילים: בבית הכרם: http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/942/214.html?hp=54&loc=4&tmp=6163  ופעילות מהעבר השני: http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/942/301.html

         בקצה חנות הנייר שבתוך אזור התעשיה נשב הזמן לאחור. ככל שהעמקת בתוככי החנות, כך הלכו והתמעטו הזבניות, כך הלך החום וגבר, כך הלכו הריחות והסמיכו, עד לכדי תמצית מדוייקת של דבק, נייר, וכרטיסים ישנים. שם עצרת וידעת: רגל אדם לא דרכה כאן מאז. הכרטיסים נחו, כרגיל, בכוננית העץ הקטנה המחולקת למדפים, מצהיבים, נדירים, חתוכים לא אחיד, ...

          שנים, שנים שלא נחשבתי למועסקת מן השורה, לא היו לי תלושי שכר ולא תיק, לא של שכירה ולא של שום דבר אחר. פשוט כי לא היתה לי הכנסה. מאוחר יותר, התחלתי ללמד קצת שיעורים פרטיים למבוגרים, וברוב טפשותי פתחתי תיק של עוסקת פטורה במס הכנסה. באותו זמן החלטתי גם לשפר את יחסיי עם ביטוח לאומי ולפנות מרצוני ...