אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

      לא זוכרת את הפעם האחרונה שהייתי שם, אבל לחץ פיזי לא מתון של חברה מאתמול גרם לי ממש להקיץ היום עוד לפני 11:00 בבוקר (עייף לי כל היום), בכדי להספיק לשלל קונצרטי חוץ שהתחוללו. וידאתי מראש שמדובר בשטח פתוח ולא בתוככי כנסיות מעופשות או במקומות שאי אפשר לאכול בהם סוכריה או ביסלי או לקנח את האף מבלי ...

        בהמשך להתפרעות באיזה בלוג כאן, וסיעור מוחות (אם אפשר לכנות זאת כך :)) עם אמיר אור, אני יוזמת משחק בלוגייתי (יש עדיין אפשרות מילוט מהפוסט). <<<< אפשרות מילוט מהפוסט >>>> הכללים הם: מכתבי אהבה קצרצרים ואפשר גרוטסקיים (רצוי גרוטסקיים), בסגנון ישראלי-על כל המשתמע מכך, לפי כללי ההייקו, עם הגמשה אחת: אפשר הייקו עם 3 שורות של ...

       לאחרונה יוצא לי להכיר קצת אנשים חדשים. אין יותר ברירה, רוב חבריי לא בעיר, רובם הצטוותו בזוגות ואף ילדים בדרך, ואני מוצאת עצמי בכוחות מחודשים, עורכת היכרויות חדשות. ולא מדובר דווקא בגברים או בזוגיות.  פשוט אנשים, אנשים חדשים, אויר לנשימה. וזה מרגש ומסקרן, אבל גם דורש אנרגיות שחברים ותיקים פחות דורשים. כל תהליך ההיכרות עם אדם חדש, בניית ...

       יום ירושלים. בשביל הרבה אנשים זה צעדה ושירים וגעגועים לנכסף, וירושלים של מעלה, ועוד כל מיני דברים נשגבים, ספרותיים.  בשבילי זו עיר מגורים, לפחות בינתיים. זו התמודדות יומיומית עם התלאות שמזמנת העיר הזו, ובשנים האחרונות, מצב שאי אפשר יותר לסבול. הנה מקרה שקרה לי לפני כמה ימים (והפעם דיווח עובדתי ויבש יחסית): לפני כמה ימים חזרתי הביתה ...

    (נא לקרוא באיטיות ולא כלאחר יד, להגברת ההנאה או העינוי :))     בדיוק חזרתי מפסטיבל אלטרנטיבי כזה, עם מגוון הרצאות רוחניקיות בעניינים אלטרנטיביים, מגוון גדול מזה של דוכני מכירה של מוצרי רוח, ומגוון עוד גדול מזה של אנשים, דמויי אנשים, מתקשרים, הילות רוחות ואנרגיות על כל תצורותיהן. האמת שסתם נקלעתי לזה (אלא מה ? :)) כי הייתי צריכה ...

        מאז אתמול משהו בוער לי עם כל העניין הזה של מכשפות או מכשפות דה לה שמאטה. מירי כתבה פוסט כייפי, בהמשך להתכתבות שהיתה לנו בפוסט הקודם שלי, בא לה פתאם להיות קצת לא נחמדה. עשה מישהו טעות פטאלית וכתב לה באיזה שם עלום בפוסט שלי, שהיא הכי נחמדה בבלוגייה,  וזה ממש מעליב, לא עושים דבר כזה ...

      איזה כייף, נהיו לי כמה חברים מבוגרים. אפילו ממש. בואו נאמר שיותר מבוגרים מהוריי. אפילו בהרבה. ולחברים החדשים האלה, או יותר נכון, לחברות החדשות האלה, יש כמה אפיונים משותפים, קווי דימיון ששונים מאד מאלה של חברותיי, בנות גילי. קודם כל, הן יודעות לבשל. וואוהווווו יודעות לבשל. פרי ניסיון של חיים שלמים, או כמעט. וכל ארוחה אצלן, מרובת ...