הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן

  ושניה אחת אחרי…  

עכשיו כשאני כבר אבא, החזה שלי מתפוצץ מרוב אושר. החיוך שלי הפך להיות חלק ממצבי הקיומי, החיים שלי נראים כמו משהו שמתחיל עכשיו. כל חיי צעדתי לקראת הרגע הזה והנה הוא. היום, לראשונה בחיי, ידי, שכבר החזיקו הרבה תינוקות בני יומם, החזיקו את תינוקי שלי. שעות החזקתי אותו עלי, התבוננתי בפניו המצוירים בעור ורדרד, בעיניו הנסגרות מחמת סינוור הניאונים, בידיו ...

      השאלון הספר האהוב עלי: האחים קרמזוב של דוסטויבסקי, החלקיקים האלמנטריים של מישל וולבק הסרט האהוב עלי: בלייד ראנר של רידלי סקוט ולילות כביריה של פליני מוזיקה מועדפת: רוק 70' ועכשווי, רוק מתקדם ואלקטרונית עכשווית, ג'אז ECM ואלקטרוני, קלאסית מערבית וקלאסית ערבית, קלאסית הודית. רק לא פופ. מזל: אריה, אופק טלה מה מצחיק אותי? הומור מילולי, משחקי מילים, ...

עכשיו כשאני עומד להפוך להיות אבא, אני מרגיש שצריך להספיק הכל, ממש לפני. לפני שהכל משתנה לתמיד. תיכף ייולד לי ילדי, בכורי, הקדיש שלי, כמו שקורא לו שלום עליכם.  אני יושב עם סיגלית שלי, ההרה מתמיד, כמה ימים לפני הלידה, ואנחנו מתבוננים בהשתאות בבגדים הקטנים האלה, שתיכף ינפחו להם חיים ויונפשו להם ככסותו של המתולתל (שמו הזמני). מניחים אותם מקופלים כקמטי ...

ועכשיו לקום, לאסוף את השברים, את קרעי המילים שהיו, את חתכי הכאב, את מצבורי הדמעות שנבכו, את מאגרי הדמעות שלא נבכו, עכשיו לקום ולנער את הכל כמו כלב אחרי תנומת צהריים, להתמתח כמו חתול בגבו על הכרית, וללכת. לא משנה לאן. ללכת. לקום ולהגיד שזהו, החיים ממשיכים וצריך ללכת הלאה. אז זהו שקמתי והתנערתי ונמתחתי ובכיתי ולא בכיתי וכאבתי ונקרעתי ...

        יחיאל שמחון ז"ל, אבי עליו השלום, נפטר ביום חמישי ה6.12.2007 אלו מילות ההספד שלי עליו  אבא שלנו מת אבא שלנו היה עבורנו סמל של היאחזות בחיים. הוא לעולם לא וויתר על רגע אחד של חיים, אולי בגלל ששורש החיים היה מצוי בשמו. יחיאל. אפשר לומר, שחייו נעו במורד מצבו הרפואי ולמרות שמצבו הלך והתדרדר ואל נכותו ...

  הי  מזמן לא הייתי כאן, והיו לי סיבות טובות ורעות. אחת מכל סוג. את הסיבה הטובה אתם יודעים. היתה לי תערוכה והגעתי לקו הסיום מותש, אחרי יותר מחודש שבו פעלתי על 4 שעות שינה ללילה. בסוף התערוכה יצאה כמו שרציתי, כך שהכל היה שווה את זה. באו המון אנשים וקיבלתי תגובות נהדרות וגם היו הדים תקשורתיים. עכבר העיר, YNET,לאשה ...

הי, מזמן לא כתבתי כאן משהו חדש.  אני עסוק מעל לראש עם התערוכה שלי: "עטויות" שאם לא שמעתם עליה סימן שלא הייתם כאן. המצב עכשיו הוא שהתערוכה תלויה על הקיר אבל ללא הטקסטים וללא עבודת הוידיאו וללא המיצב. הקטלוג עוד לא מודפס, אבל אני אופטימי. זה יהיה מוכן בזמן, בשלוש שפות!!! ומה שרציתי בינתיים זה להראות לכם עוד תמונה מהתערוכה ...

    שלום   אתם מוזמנים לפתיחה של "עטויות", תערוכת היחיד שלי שתתקיים ביום חמישי ה-15.11.07 בשעה 19:00-22:00 בבית "אחותי" בתל אביב (רח" מטלון 70 פינת צ"לנוב). התערוכה מציגה פורטרטים של נשים יהודיות ומוסלמיות, העוטות כיסוי ראש מתוך בחירה, ולא רואות בו אמצעי לדיכוי אלא להיפך, להעצמה. כולן נשים חזקות, שפועלות בעולם, ומשמיעות את קולן בתערוכה דרך טכסטים המוצגים לצד הפורטרטים. בתערוכה גם מיצב ...

אני אולי סתום, כי אני רק מורה, אבל תסבירו לי, אתם אנשי הקלקלה, אנשי המספרים והBIG MONEY, תסבירו לי, איך זה שלפני המלחמה היו הפגנות של נכים שביקשו סידורי נגישות למוסדות ציבור ועזרות נוספות ולא היה בשבילם כסף, ושל חולי סרטן שהתחננו כשרגלם בתוך הקבר לתרופות מצילות חיים ונתנו להם להשלים את הירידה אל הקבר, כי לא היה כסף, ושלוש ...