הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן

        סיפור יהודי מפי חילוני אדוק   בצהרי יום רביעי סיימתי למסגר את ארבע התמונות שיופיעו בתערוכה הקבוצתית גלוי-יה וסיכמתי בטלפון עם אבנר בר-חמא, אמן ואוצר, יהודי דתי, שאוצר את התערוכה, כי אביא את התמונות אליו לבית בנו בירושלים לכשאעלה לליל הסדר בביתם של הדודה והדוד של סיגלית. שאלתי בטלפון את אבנר מתי נכנסת השבת והוא אמר ...

   תערוכה קבוצתית בירושלים בהשתתפותי      

  האח הגדול VIP הסתיים היום. מלכתחילה לא הבנתי מי הם אותם ידוענים שהייתי אמור לזהות. חלקם בתפקיד עציצים וחלקן בתפקיד ציצים וחלקם בתפקיד ראש שפיץ. חלקן גם עציצים וגם ציצים. ואחד מיזנתרופ, שהיה מענין להתבונן בו רק משום שנפלא להתבונן בנרקיסוס מתבונן בעצמו ורואה את הביצה. היו שם עוד כמה שעדיין לא הצלחתי לזכור את שמם, כאלה שהאנונימיות שלהם ...

  קשה לי לכתוב את הבלוג הזה ואני מקווה בכל לב שאיש מבני משפחתו של גלעד אינו בין הקוראים. אני גם מבקש שלא תשפטו אותי בתור רע לב ואכזרי. אני לא כותב את הדברים מתוך רוע או קור, אלא מתוך ניסיון לעלות מהמקום הזה של הכאב ולהתבונן נכוחה, במה שאני מגדיר כמציאות. אני מתנצל ומבקש סליחה מראש מכל הנפגעים.   ...

 יש לאימרי יומולדת – השמחה גדולה אתם זוכרים בטח את הפוסטים שלי אחרי ולפני שאימרי נולד.  מי שלא מוזמן לקרוא כאן  וכאן  וכאן  למשל. אז עכשיו למתוק הזה יש יומולדת שנה והוא כבר אומר אמא ואבא ויושב ועומד על הברכיים. והיום ביקשתי ממנו להביא את הכדור לאבא והוא הסתכל עלי ועל הכדור וזחל והביא את הכדור לאבא. הוא ממש הבין אותי. גאון, אני אומר ...

  בצק המוח שלי נהיה, בצק. כל הזמן עייף. האינטליגנציה שלי הולכת ופוחתת ויכולת הביטוי שלי נרקבת ובואשת.  אני, שלא הכרתי את השעה 7:00 בבוקר ובקושי את 8:00 ומעולם לא הלכתי לישון לפני 1:30 2:00 לפנות בוקר, אני פשוט נגמר בעשר, מתפרק לפרודות האי קיו שלי בסביבות אחת עשרה ובשתים עשרה בלילה לא מצליח לעשות חשבון פשוט כמו נאמר 5+7=?  ...

    כבר דיברתי כאן בפוסט חשבון_נפש_או_יום_הכיפורים_שלי על החג, אבל עכשיו מכיוון אחר. זמן חשבון נפש, מה? אז מה היה לנו כאן?   בטלויזיה סרטים על המלחמה ההיא – השריטה שלנו, הקולקטיבית – מלחמת יום הכיפורים.  השריטה שלי, מלחמת לבנון הראשונה, נותרה בי כמו רסיס. מסרבת להיעלם, להיאלם. כשהייתי בלבנון, חטפתי רסיס קטן, לא חשוב. אולי אפילו באימון של כוחותינו. ורסיס, שלא כמו ...

והנה אימרי המתוק באמבטית כיור בניו יורק ובתוך המנשא על סיגלית

    יומן מסע אני חושב שרובכם כבר מכירים את עמדותי השליליות כלפי ארה"ב המתעטפת לה בשמה של יבשת שלמה – אמריקה. ומי שלא http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=548 והנה יצא שדווקא חברי הטוב, רובי חי בניו יורק ואחיה של סיגלית חי לו בסיאטל ואין לי ברירה, אלא להגיע לשם.  אז תראו, ניו יורק היא אחת הערים האהובות עלי בעולם וכל אמריקאי יגיד לכם שניו ...

  על הביקורת   אני חושב שיש בארץ איזו מסורת מחורבנת מבית מדרשו של המנוח – רפי לביא –  ועוד אחרים מהמדרשה וגם מבצלאל, שמטרתה סירוס. אני לא מאמין בפוצי מוצי. תפקיד המורה וגם תפקיד הקורא המיודד, או המבקר, לתת ביקורת. אבל לביקורת יש מטרה ברורה – לשפר את היצירה. הטחת זבל במבוקר היא למטרה אחת בלבד – עינוגו של ...