שלושה ימים ביער עמינדב, חניון סעדים. חגיגה של עשייה, למידה ויצירה משותפת. מרחבים של סדנאות, הרצאות, אמנות אקולוגית, דוכנים של ארגונים, הופעות והרבה שמח. הי לגמרי במקרה קיבלתי איזה מייל שממנו למדתי שמתקיים עכשיו – החל מהצהריים ועד מוצ"ש בלילה פסטיבל אקטיביזם בחירבת סעדים – בהרי ירושלים, קצת אחרי עמינדב. אז ככה בספונטני אני, סיגלית והילדים קפצנו לראות מה ...

כפי שאולי קראתם בפוסט הקודם שלי נפתחה תערוכת יחיד שלי בשם: "מקאם" בבית האמנים בירושלים. התערוכה מקבלת הדים תקשורתיים חיוביים (מעריב, כלכליסט ושני מקומונים ירושלמיים מרכזיים) וגם מושכת קהל מבקרים רב. לכאורה המצב מצוין וטוב. עוד שיא נרשם בקריירה האומנותית שלי. ואם כך, למה הדכדוך? למה תמיד בסוף כל פתיחה של תערוכה מתחיל להזדחל לו עצב גדול ולחלחל פנימה אל ...

        סיפור יהודי מפי חילוני אדוק   בצהרי יום רביעי סיימתי למסגר את ארבע התמונות שיופיעו בתערוכה הקבוצתית גלוי-יה וסיכמתי בטלפון עם אבנר בר-חמא, אמן ואוצר, יהודי דתי, שאוצר את התערוכה, כי אביא את התמונות אליו לבית בנו בירושלים לכשאעלה לליל הסדר בביתם של הדודה והדוד של סיגלית. שאלתי בטלפון את אבנר מתי נכנסת השבת והוא אמר ...

  על הביקורת   אני חושב שיש בארץ איזו מסורת מחורבנת מבית מדרשו של המנוח – רפי לביא –  ועוד אחרים מהמדרשה וגם מבצלאל, שמטרתה סירוס. אני לא מאמין בפוצי מוצי. תפקיד המורה וגם תפקיד הקורא המיודד, או המבקר, לתת ביקורת. אבל לביקורת יש מטרה ברורה – לשפר את היצירה. הטחת זבל במבוקר היא למטרה אחת בלבד – עינוגו של ...

  אז ככה פשוט השתתקתי 18/06/2008 02:01:02   אז ככה פשוט השתתקתי.  יום אחד אחרי כל העצב הנורא הזה, פשוט סתמתי את הפה. הפוסטים על יום השואה היו האחרונים שלי.  בעצם אין לי מה להגיד עוד.  כלומר יש לי, כמובן, אבל אין לי אנרגיה יותר. אני מרגיש לא מובן. מטיף בשער כמו ירמיהו בשעתו. ואין מבין.  ואפילו כמה שהסכימו עמי  ...

  היום יצאתי לחופשת לידה. כן כן, אני גבר בחופשת לידה. לא, לא ילדתי. הולדתי. מזרעי יולד. היום עשיתי את מה שחיכיתי לו כבר כמעט חודשיים. היום התחלתי להקדיש את כל זמני לבני הקט והמתוק. מעצבן אותי אפילו הצורך הזה להסביר לכל אחד שכן יש זכות כזו והיא קבועה בחוק. ומגיעות כל מיני שאלות שמוציאות אותי מדעתי, שלא לומר מביאות ...

אז זהו עכשיו כשאימרי המתוק חוגג ארבעה שבועות ללידתו, אני ישבתי וחשבתי קצת על הבריאה ויש לי כמה השגות. קודם כל אני צריך לומר שאם באמת היתה בריאה ולא סתם איזה מפץ גדול, חור שחור וננס ורוד, אז אני מוריד את הכובע. אין ספק, גאון מי שהצליח לברוא את כל הענין הזה. אני מעולם לא הייתי קרוב כך לאמונה באלוהים, ...

אני כותב עכשיו ביד אחת כשהייצור המדהים ביותר שאני מכיר מתנמנם לו בידי. אז אני כותב מהר לפני שהרגע יחלוף… ככה בין שגרת הציצי, קקי, החלפה, שינה, בכי. שתי אפיזודות מחייו של אב טרי. אפיזודה ראשונה אני יושב, לפני שני אמשים, על הכורסא בסלון, המתוק בידי. סיגלית ישנה, הרוסה מעייפות בחדר הסמוך. המתוק עירני מתמיד ולא מראה סימנים של ישנוניות. פנינו קרובים ...

  ושניה אחת אחרי…  

עכשיו כשאני כבר אבא, החזה שלי מתפוצץ מרוב אושר. החיוך שלי הפך להיות חלק ממצבי הקיומי, החיים שלי נראים כמו משהו שמתחיל עכשיו. כל חיי צעדתי לקראת הרגע הזה והנה הוא. היום, לראשונה בחיי, ידי, שכבר החזיקו הרבה תינוקות בני יומם, החזיקו את תינוקי שלי. שעות החזקתי אותו עלי, התבוננתי בפניו המצוירים בעור ורדרד, בעיניו הנסגרות מחמת סינוור הניאונים, בידיו ...