הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן

היום חוויתי חוויה ישנה מאד. חטפתי מטח קאסמים.  ברגיל, אני נוטה להתעלם מקאסמים ולהתרפק בנוסטלגיה מזויפת על האר פי ג"י והקטיושות והמרגמות של שהותי המקוללת בלבנון, במלחמת לבנון הראשונה  מתחילתה ולאורכה בסדיר ובמילואים, וגם על מטעני החבלה של ירושלים בימי האינתיפאדה הראשונה והשניה (שהן בעצם השניה והשלישית, אבל מי זוכר) ואומר בד"כ שקאסמים קטנים עלי. ובאמת, אם קאסם לא נופל לך ...

  מילה. ברית. ברית מילה. מילים שאמרתי לכבוד מילת בכורי, אימרי.     ביהדות יש מקום מרכזי למילה. גם כשמתבוננים באמנויות שהיהדות שמה במרכז ברור שלאמנות הפלסטית יש מקום שולי, למוסיקה יש מקום שולי, אלא אם כן היא קשורה למילה. ואילו האמנות המרכזית היא זו הסבה סביב המילה: שירה, סיפורת ובעיקר התנ"ך. כשאני מתבונן במעשה הבריאה אני מבין גם מדוע. ...

אני כותב עכשיו ביד אחת כשהייצור המדהים ביותר שאני מכיר מתנמנם לו בידי. אז אני כותב מהר לפני שהרגע יחלוף… ככה בין שגרת הציצי, קקי, החלפה, שינה, בכי. שתי אפיזודות מחייו של אב טרי. אפיזודה ראשונה אני יושב, לפני שני אמשים, על הכורסא בסלון, המתוק בידי. סיגלית ישנה, הרוסה מעייפות בחדר הסמוך. המתוק עירני מתמיד ולא מראה סימנים של ישנוניות. פנינו קרובים ...

  ושניה אחת אחרי…  

עכשיו כשאני כבר אבא, החזה שלי מתפוצץ מרוב אושר. החיוך שלי הפך להיות חלק ממצבי הקיומי, החיים שלי נראים כמו משהו שמתחיל עכשיו. כל חיי צעדתי לקראת הרגע הזה והנה הוא. היום, לראשונה בחיי, ידי, שכבר החזיקו הרבה תינוקות בני יומם, החזיקו את תינוקי שלי. שעות החזקתי אותו עלי, התבוננתי בפניו המצוירים בעור ורדרד, בעיניו הנסגרות מחמת סינוור הניאונים, בידיו ...

      השאלון הספר האהוב עלי: האחים קרמזוב של דוסטויבסקי, החלקיקים האלמנטריים של מישל וולבק הסרט האהוב עלי: בלייד ראנר של רידלי סקוט ולילות כביריה של פליני מוזיקה מועדפת: רוק 70' ועכשווי, רוק מתקדם ואלקטרונית עכשווית, ג'אז ECM ואלקטרוני, קלאסית מערבית וקלאסית ערבית, קלאסית הודית. רק לא פופ. מזל: אריה, אופק טלה מה מצחיק אותי? הומור מילולי, משחקי מילים, ...

עכשיו כשאני עומד להפוך להיות אבא, אני מרגיש שצריך להספיק הכל, ממש לפני. לפני שהכל משתנה לתמיד. תיכף ייולד לי ילדי, בכורי, הקדיש שלי, כמו שקורא לו שלום עליכם.  אני יושב עם סיגלית שלי, ההרה מתמיד, כמה ימים לפני הלידה, ואנחנו מתבוננים בהשתאות בבגדים הקטנים האלה, שתיכף ינפחו להם חיים ויונפשו להם ככסותו של המתולתל (שמו הזמני). מניחים אותם מקופלים כקמטי ...