בננות - בלוגים / / תנועת האוהלים – אנחנו כן במזרח התיכון
הבלוג של מיכה שמחון
  • מיכה שמחון

    רחוב השומר 15 חיפה   אחוזה, חיפה נוה שאנן, חיפה בי"ס בארי בי"ס עירוני ג' השומר הצעיר נוער הליכוד נח"ל מלחמת לבנון מר"צ גשור אירופה אוסטרליה ניו זילנד תאילנד  יפן ישראל ירושלים אוניברסיטה אגי הרבה הונגריה תעודת הוראה גימנסיה רחביה מ.א. סוציולוגיה ואנתרופולוגיה יוליה קצת רוסיה בי"ס לצילום מוסררה הודו פלורנטין, תל אביב בי"ס לצילום מוסררה בי"ס גבעת גונן בקטמונים ירושלים סיגלית יד אליהו מכללת ספיר בי"ס לצילום גיאוגרפי  תלמה ילין ובאמצע התחתנתי התגרשתי התחתנתי לתמיד ועכשיו אבא טרי לאימרי מלמד באוניברסיטה העברית תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה מלמד במכון הטכנולוגי בחולון ועכשיו אבא טרי לעלמא

תנועת האוהלים – אנחנו כן במזרח התיכון

מי אמר שאנחנו במזרח וליבנו בפאתי מערב? הנה, לא רק פלאפל וחומוס למדנו מהערבים. למדנו מהם גם מהי דמוקרטיה. למדנו למחות.

באו צעירים ישראלים שחברים ברשתות חברתיות ולמדו מה שלמדו ממש דקות היסטוריות ספורות לפניהם מאות אלפי ואולי בעצם מיליוני צעירים ערבים בעולם – הם למדו שאפשר להתאגד ולדבר דמוקרטיה באגורה. ואני מתכוון לאגורה בהוראת השוק שלה – מיוונית.

הנה הדמוקרטיה חזרה לכיכר, לרחוב, להמונים. מרימים יד ומצביעים. וככה נולדו לנו כל מיני מנהיגים צעירים שלא היו מצביאים בצבא והם מנהיגים את ההמונים לעבר עתיד טוב יותר. כבר שנים מקוננים על כך שהצרכנים והאזרחים בישראל לא מצליחים להתאגד מסביב לסוגיות חברתיות ורק הפוליטיקה המדינית מצליחה להוציא אנשים מהבית והנה פתאום רבבות צועדים קוראים לצדק חברתי, מנתצים בדרך את הגבולות הפסיכולוגיים שבין ימין לשמאל ובין קבוצות אינטרסים שונות ומצמצמים את הפער הגיאוגרפי ובעיקר הפסיכולוגי בין מרכז לפריפריה – בין "מדינת תל אביב" לבין מדינת ישראל.

הם גורמים לביבי להזיע וגם ככה הקיץ אצלנו מצליח להביס כל מזגן. חם כאן במזרח התיכון. ויש עוד את ספטמבר על הראש ותורכיה והאיום האיראני. ביבי רוצה שקט. הוא רוצה שהעם יתמוך בו. וכבר יש דיבורים על שינויים. עוד נראה מה ייצא מזה, אבל עצם העניין שיש כאן מחאה שמצליחה לגרום לראש הממשלה להזיע, זה כבר משהו. תמיד כולם מחו בנפרד – הנכים, העובדים הסוציאליים, הרופאים, פועלי הנמל, הקופאיות בסופר, המורים, עובדי הקבלן, עובדי הבנקים לסוגיהם, הסטודנטים, המרצים ועוד אינסוף פרודות ופצולות של החברה הישראלית. ככה ה"הפרד ומשול" היה מושלם. והנה עכשיו, למרות החריקות בדרך לביצוע, יש סוג של לחץ מאוגד. אני מקווה שהקולות הקוראים לפירוד לא יגברו על אלה הקוראים לאיחוד. הבעיה בשמאל – וכאן בהחלט מדובר על שמאל חברתי (גם אם חלקו הוא ימין מדיני) היתה תמיד נטייתו לפירוד. ראו ערך כל מפלגות הפועלים שהקימו כאן את המדינה, שלא לדבר על התנועה הקיבוצית…

אי אפשר לדבר על תנועת האוהלים מבלי להזכיר את מחאת הקוטג', שבכלל התחילה מבחור חרדי ששאב השראה ממהפכת הפייסבוק בעולם הערבי. עבר הרבה זמן מאז ציבור המאמינים היהודי שאב השראה מהעם הערבי והמוסלמים בתוכו ואני מדבר כמובן על הרמב"ם ורבי יהודה הלוי ורבים מחכמי ספרד שאפילו כתבו בערבית. אולי באמת מזרח תיכון חדש. אבל לא הקשקוש האוריינטאליסטי והאתנוצנטרי שחזה פרס, איש רב פעלים, שיש לי אליו חיבה יתירה, ועדיין כשל בכך שייעד לערבים את הכפיים וליהודים את הבינה, כאילו האוניברסיטאות אינן מלאות בצעירים ערביים משכילים וכאילו הגניוס היהודי באמת קיים כאמת גנטית ולא כתולדה סוציו – פוליטית הסטורית.

ואם מישהו כאן לא ממש זוכר, אז כדאי להזכיר את ימין סוויסה – שהקים את תנועת האוהלים ב1980 – תנועה שקישרה בין מצוקת המזרחיים בקטמונים ובכלל לבין ההשקעה העצומה שבגין השקיע בזמנו בהתנחלויות. תנועה זו כשלה בדרך לכנסת, אבל הצליחה, יש אומרים, להביא את בגין לבצע את מפעל שיקום השכונות, שאמנם הגדיל במעט את הדירות בשכונות, אולם לא הביא בשורה של ממש למוחלשי החברה הישראלית.

הייתי רוצה לחשוב שעכשיו תנועת האוהלים תצליח לחולל שינוי גדול יותר, אולי פשוט בשל העובדה שכל כך יותר קל להתאגד בעידן האינטרנט האלחוטי והסלולרי ואולי בשל העובדה שחוברים כאן מוחלשים מכל מיני סוגים. גם על בסיס עדתי וגם על בסיס גילאי וגם על בסיס מגזרי וגם על בסיס משלח היד. המחאה אינה סקטוריאלית ולכן גם מצליחה למשוך אליה יותר אהדה גם מקבוצות של מי שלכאורה אינו מוחלש: בעלי דירות, אמידים ואפילו אמידים יותר, אנשי ימין ושמאל, אשכנזים ומזרחיים. הייתי רוצה לראות במחאה הזו הרבה יותר "רוסים" ו"אתיופיים" – בני הדור הראשון והשני לעליות של שנות התשעים – וכמובן את ערביי ישראל.

אני בטוח שבשלב הזה יש השואלים אז מה הם בעצם רוצים – אלה המוחים על מחירי הדירות. הם פשוט רוצים בית. לא כולם חייבים להיות בעלי בתים, אולי, אולם העריצות של בעלי הבתים והחזירות שבה הם נוהגים בקביעתם את המחירים ובהעלאתם באחוזים ניכרים מידי שנה, היא זו המביאה את האנשים לרצות להיות בעלי דירה ולו קטנה, שאף אחד לא יוציא אותם ממנה.

אני חושב שיש כמה דברים שאפשר לעשות והם לא בשמיים. הנה, ביבי, שטייניץ, אטיאס, עצות חינם.

  1. קביעת פיקוח על השכירות כמו בעיר במדינה הכי קפיטליסטית בעולם – ניו יורק. יש צורך דחוף לקבוע שאסור להעלות את מחירי שכר הדירה מעבר לאחוז מסוים לשנה, נאמר 5% – 10%. ואי אפשר להוציא דיירים שעמדו בכל תנאי החוזה על מנת להשכיר את הנכס לדיירים אחרים במחיר גבוה (ובכך לעקוף את החוק שהצעתי) ניתן יהיה להוציא דיירים בסוף החוזה, רק אם הם רוצים בכך, או אם הפרו את תנאי החוזה הפרה יסודית, או אם בעל הנכס רוצה לשפצו, או לתת אותו או להשכיר אותו לקרוב משפחה מדרגה ראשונה או שנייה.
  2. יש לקבוע רף של שכירות – לפי מספר החדרים וסוג היישוב בהתאם לשמאות מקובלת ולאסור על הפקעת מחירים מעליו.
  3. יש לבנות דירות ברות השגה בכל תחומי הארץ. לקבוע אחוז מסוים של דירות שגודלן אינו עולה על 70 מטר וחלק שגודלן אינו עולה על 50 מטר כדי שתהיינה דירות לקהלים שונים – משפחות חד הוריות, סטודנטים, זוגות צעירים. צריך לקבוע זאת בכל איזור בארץ ולא לנתב בכוח אוכלוסיה לאזורי פריפריה בהכרח. תל אביב, שמהווה את הבירה התרבותית של ישראל, מושכת אליה צעירים רבים, שעוסקים באומנות לסוגיה וגם רבבות סטודנטים. יש לאפשר להם להפעים את הלב התרבותי של ישראל מבלי לגרשם לפריפריה. איננו רוצים שהעיר העברית הראשונה תהיה עיר לעשירים בלבד – מי שמסוגל לשלם את השכירות השערורייתית בה. היא חייבת להמשיך לתסוס. ומי שמתסיס אותה הם בדיוק חסרי האמצעים שאותם השכירות מגרשת ממנה: צעירים, סטודנטים, אמנים.
  1. הורדת מחירי הקרקעות לבניה למגורים. לא ייתכן שאדמה תעלה כל כך הרבה ובעיקר כשמדובר בבניה רוויה. לא ייתכן שהקרקע תהווה רכיב כה משמעותי ממחיר הדירה בבניה רוויה שיש בה ניצול של הקרקע לבנין מרובה דירות. אני מסוגל להבין זאת כשמדובר בוילות, אבל לא כשמדובר בבנייניי מגורים משותפים.
  2. יש לקבוע אזורים בכל עיר ויישוב, שמי שיגור בהם יקבל מהעיר או מהמדינה נקודות זיכוי או גמול. ירושלים עושה זאת כבר שנים. היא מעודדת סטודנטים לגור במרכז העיר במגמה להחיותו. חיפה מושכת סטודנטים לאזור הנמל. אני מציע לתל אביב לבחור באזור התחנה המרכזית הישנה או באזור התקווה או בשפירא. אלו אזורים שישמחו לקבל סטודנטים וצעירים למשל. זה יהווה מקור להעצמת האוכלוסייה המקומית של שכונות אלו ולעידוד המסחר בה.
  3. יש לעודד מעבר לפריפריה לא רק ע"י הפחתת מיסים, (מס הכנסה ומיסוי מקרקעין) אלא גם על ידי עידוד יצירת מקומות עבודה בפריפריה, שהרי רוב העוברים אל הגליל, הנגב או הערבה נתקלים בבעיה של מציאת עבודה ולבסוף נאלצים לעשות הסבה מקצועית או להפוך להיות מובטלים בשל המעבר, שלא לדבר על אלה שלבסוף חוזרים למרכז, מובסים. המדינה לא יכולה לנטוש את אזרחיה דווקא כשהם מגשימים את מדיניותה ואת האידיאל העיקרי שלה מאז הקמתה והולכים ליישב את הספר.

יש מקום , אני בטוח, להצעות רבות נוספות, אבל די לנו אם המדינה תקבע לעצמה מטרות ברות השגה ותעמוד בהן.

הפוסט פורסם לראשונה ב26.7.11 בבלוג שלי באתר 70 פנים.

http://70panim.org.il/blog/blog/2011/07/26/תנועת-האוהלים-–-אנחנו-כן-במזרח-התיכון/

4 תגובות

  1. שירלי צ'לצ'ינסקי

    כמו תמיד כתבת יפה ומעניין.

    בנושא השכירויות רוב בעלי הדירות גילו שיטה חדשה, כאשר חוזה השכירות נחתם לשנה אחת בלבד, ללא אופציה לשנה נוספת כפי שהיה נהוג.

    הדייר יודע שהשכירות תעלה כעבור שנה, רק שהסכום נשאר עלום ובעל הדירה מצידו יוכל תמיד למצוא שוכר חדש במידת הצורך.

    אני מאד מקווה לראות פירות של המאבק. בנתיים בממשלה שומרים על שקט תעשייתי באופן מפתיע וקרוב לוודאי נהנים לראות שהאש מוסטת קצת לכיוון הטייקונים.

  2. אורה ניזר

    איתך בכל מלה, המרי הזה היה צפוי, חבל שלא התחיל לפני כעשור, מילא. תנועת הפנתרים השחורים שגולדה כינתה אותם "לא נחמדים" שכבה אז על הגדר בשביל חלקים גדולים באוכלוסיה החלשה, עכשיו גם בגלל המודעות, אמצעי התקשורת, והשקט הבטחוני היחסי, המרי הערבי, והשחיקה הכלכלית של רוב אזרחי המדינה, הכל יחד ליכד את האזרחים לדעת שיש להם כוח לשנות את מה שאינו גזירה משמים.תודה

  3. באמת המחירים היום של הדירות ממש גבוהים! זה לא ייאמן. אפילו ככה מבדיקה מהירה באתר של טפחות נדל"ן בלוח דירות שם, רואים שאין.. צעירים היום כבר לא יכולים לקנות דירה בלי שתהיה איזו עזרה מההורים או אולי זכייה בלוטו…

© כל הזכויות שמורות למיכה שמחון